הנה למה:
להלן שיחה אישית (צ'אט בלע"ז) בין שני רווקים עם פוטנציאל:
-היי
-היי גם לך
-אהבתי את מה שכתבת. אז מה אתה עושה?
-סטודנט. ואת?
-גם.
-אוהבת מוזיקה?
-כן, בעיקר דייב ברובק (אל תשאלו...)
-ווי, גם אני. אוהב ספרים?
-כן, ז'ול וורן או דברים כאלה.
-ווי, גם אני. אתה דוס?
-כן, מאוד.
-ווי, גם אני. אפשר תמונה?
-למה?
-נהוג ככה...
-אוקיי, הנה:
קישור
-טוב, בהצלחה בהמשך!
זה קרה.
למה כתבתי את כל הדושיח המאלף הזה?
כי נכון שיש אנשים שממבט ראשון את/ה יודע/ת
שאין לזה סיכוי.
אבל זה לא הכל.
קודם כל, תמונות משקרות.
חוץ מזה, יכול להיות אפילו בפגישה אחת, משהו שמשנה את כל ההסתכלות על הבן אדם.
פיזית ממש.
אבל העיקר לדעתי, הוא דוקא בזבוז הזמן.
כן, כן.
אם אתה מבזבז זמן על משהו - אתה מייקר אותו.
אתה מעריך אותו, אתה משקיע בו.
איך אפשר לצפות להתחתן, אם בשניה שמציעים לך מישהי, אתה רץ לפייסבוק?
אין שום מצב לקשר אמיתי ככה.
אבל אם הסתקרנת, נסעת, הקדשת ערב -
אפילו אם התאכזבת - זה נחוץ.
נחוץ כדי שנפנים שאין זוגיות אינסטנט.
אהבה ממבט ראשון,
גזרה איומה של בליינדייטים,
הכרה בצורה טבעית ושאר בלה בלה למינהו
לא באמת קיימים בחיים.
אחרי כמה פגישות - אתה עומד מול האישיות שאיתה אתה נפגש,
והצורה שבה הכרת אותה לא משנה כלל.
(אני מודע לזה שיש תקופת אופוריה אצל חלק מה - אני שונא את המילה הזו! -
מדוייטים, אבל היא מתפוגגת.
אצל ברי המזל - לפני החתונה, ואצל חסרי המזל - לאחריה. ויש אומרים שלהפך.)
לא'ידע אם זה קהל היעד - אולי טעיתי בכתובת - אבל ישב לי על הלב.
נא תגובתכם.
