למה אני כל הזמן חייה בשקר??. משחקת אותה צדיקה.... חצאית מטאטא ריצפה מנשקת כל מזוזוה... מתפללת שמונה שעות!
ודיי! אחרי זה שאין אפאחד שרואה... שיחות עם בנים עד השעות הקטנות של הלילה !!! חצאית פיצקית! ודיי!!! אי אפשר לחיית בשקר!!! להמ אני לא אמיתי עם עצמי??? לא אם אפאחד אחר... אם נפש שלי... אם אני האמיתית....
אייככס... זה הרגשה כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ מגעילה לחיות ככה!!! בעעע.... רק לחשוב על זה עושה לי בחילה... למה אני לא מצילחה לסנות את עצמי!!!
ולא, אני לא מסוג האנשים שרושמים פה בעיות ולא מנסים לפתור אותם אלה רק לפרוק...
ניסיתי כ"כ הרבה פעמיים ניסיתי! ואבא? מה איתו? הוא אפילו לא שולח לי טיפה עזרה... והוא יודע עד כמה קשה לי!!!
ואבא עוד אחרי זה מצפה שאני יחזור אליו בשמחה... אולי הוא י יהיה איתי שאני צריכה אותו??? אההה!!! נמאס!!!
)






