שהיו הכי חננות בתיכון ועכשיו מנסות מלא דברים חדשים..

ת'אמת שאני כן קצת מבינה אותם..

רוצות לחיות את מה שאז הפסידו..

מי שלא מנסה בגיל ההתבגרות בסוף ינסה בגיל 21 ואז הרבה יותר קשה לצאת מיזה

כי זה אנשים שלא האמנתי שהם ירצו להבין מה זה אפילו...

ומרגישים שהם הפסידו,אז הם מנסים וכבר הרבה יותר קשה לצאת.גם כי זה מאוחר,וגם כי זה בא הרבה יותר חזק ומבלבול עמוק.

באמת כואב...(המלך,ריגש אותי זה שזה כואב לך,באמת...)

דברים עכשיו- כי זה ידוע שאסור ללכת לפי השיטה של: "אחטא ואשוב".. כי אין לך ביטוח שתחזור לדרך הנכונה!

קיצור- אבל כן מבינה את האנשים שמרגישים חסכי ילדות..... יחד עם זאת לא בעד לנסות דברים חדשים בצורה כזו..

עזבו! הסתבכתי וחפרתי..!

רק בהקשר אחר לגמרי.  (מחילה על הפאנץ')

אנשים שחיו את החומריות בתיכון, מרגישים שהם הפסידו...אבל לצערם, דיי קשה לצאת מהחומריות הזאת שהם תפוסים בה ולעבור כ"הרף עין" לחיי האמת בהם מקדשים את החומר, כי כבר מאוחר...

תראה. אנשים שנופלים לביצה הטובענית הזאת שנקראת חומריות לא יוצאים בקלות, ולענ"ד, לא משנה באיזה גיל. [ בדר"כ המסגרת היא הדבר שמשפיע, שמסיתה להתדרדרות רוחנית] בגדול, אם אתה חזק בדעותיך ובאמונתך, אתה לא תיפול "לעשות דברים". 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....