עד לפני פחות מחודש לא בכיתי..

לא שלא רציתי..לא יכולתי...

פשוט לא ירדו לי הדמעות..

הרגשתי ששער הדמעות נסגר בשבילי..

--

עד לפני פחות מחודש הייתי הבנאדם המאושר עלי האדמות..

הייתי הבנאדם שכל הזמן מחייך..

היה לי ברוך ה' שמחה...

השמחה הייתה דרך החיים שלי..

--

עד לפני פחות מחודש הייתי בנאדם מלא בשמחה 

ובאותו זמן בצער על מציאות לא מתוקנת וקשה

אבל בלי להזיל דמעה...

--

ביקשתי מה' שיפתח לי את שער הדמעות...

הרגשתי כבר מחנק בגרון שלא השתחרר כבר למעלה משנה וחצי..

--

ביקשתי מה'..ה' ענה..

וכבר כמעט שבוע  אני לא מפסיקה לבכות..

אבל ה' לא רק ענה אלא גם לקח..

הוא לקח לי את השמחה..

ובמקום צער הכניס עצב..

--

איך אני מחזירה עכשיו את השמחה?

אני מרגישה משו חסר..

אני עכשיו מבינה איזה  מתנה קיבלתי..[חבל שהערכתי את זה אחרי שזה נלקח]

ש-מ-ח-ה..

איך לקחתי את זה בתור מובן מאליו כל הזמן הזה?

עכשיו אני מבינה את ההיגיון שבלי שמחה אין עבודת ה'..

מאז שהיא נעלמה אני רק בנפילה..

--

הדיכאון =כעס כלפי ה' שלא נתן לנו משו שאנחנו רוצים..

צער = בכי של תינוק על התרחקות ה מאיתו..

שמחה= מציאת ה'..

באיזה מצב אני עכשיו..אני לא יודעת מה שכן אני יודעת זה לא שמחה..

--

לא ביקשתי שיפתח שער דמעות בשביל להיות עצובה..

אבל זה מה שקיבלתי...

וכן זה ניסיון ואין לי מושג איך להתמודד מולו...

כי גיליתי שבלי השמחה אני לא יכולה בכלל להתמודד...

סורי על החפירה הייתי חיבת לפרוק...

אם למישהו יש עצות או כל דבר זה יתקבל בברכה...

סליחה שלא הייתי כ"כ מובנת פשוט אי אפשר להסביר כ"כ רגשות..

ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭

מה הסיבות שלכם בחיים?

הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות

יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת 

יש למישהו דרך לעזור לי?

בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)

אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד

או סרטים אחרים