הכינוי עדיין קיים בגלל שהוא כינוי (שנחסם, אבל לא נמחק) של גולש אחר שהיא ניחשה את הסיסמא והשתמשה בו.

אני חושב שצריך להפעיל מוח ולהיזהר עם אנשים שנמצאים פה. רובם אנשים טובים אבל פה ושם יש גם תקלות ואנשים שראויים לחסימה.

כמובן אם משהו חשוד - תתלוננו.. אני בד"כ פה ואטפל במה שצריך ובשמחה.

לא היה ברור לי אם זה בן או בת- ממש פצל"ש.. לא משנה.. תודה רבה.

האינטרנט הולכת ותופסת מקום בחיינו )או שאנחנו תופסים לנו מקום ברשת(.

יש בה עולם ומלואו, וכמו בעולם - יש בה גם אנשיםמכל מיני סוגים. חלקם יכולים להיעשות לחברים הכי טובים שלנו,

אחרים עלולים לגרום לנו רע.

אם נשמור על כמה כללים פשוטים של זהירות, נוכל להימנע מן הסכנות וליהנות ממרב האמצעיםשהרשת מאפשרת .

1. שמרו על הפרטיות שלכם.
 אל תתנו באינטרנט  מידע מזהה או פרטים אישיים כגון שם מלא, מספר טלפון, כתובת מגורים, שם בית הספר שבו אתם לומדים וכו'. 
נכון גם כשאתם חושבים לשלוח תמונה שלכם למישהו שהכרתם באינטרנט.

מסירת פרטים  אישיים  -למטרות שידוכים או מטרת הכירות אחרת - מחייבת שיקול דעת . ניתן ורצוי להתייעץ עם משתמשים אחרים באתר- עמ"נ לברר ולאמן את זהותו של כינוי כלשהוא.

זכרו- גם אם מישו מציג את עצמו באדם מסויים- אין כל מניעה בווירטואלי- לפברק זהות שלמה.

   
2.זכותנו להרגיש נוח כשאנחנו גולשים. לא כדאי להגיב להודעות המכילות:
     טקסט מאיים
    מסר מפתה
    טקסט בעל אופי מלחמתי
    קללות
    או הודעות שגורמות לכם תחושה לא נוחה
אל תאכילו טרולים- אין דרך אחרת למגר טרול מלבד להתעלם ממנו לגמרי!

  3.כדאי להיזהר כשמישהו מציע לנו מתנות או כסף.
היזהרו במיוחד אם כתנאי לקבלת המתנה עליכם להיפגש
עם אותו אדם.

   
 4.   מפגשים מחוץ לרשת עלולים להיות מסוכנים.
 אל תמהרו להיפגש לפני שדיברתם בטלפון ושמעתם את   קולו של האדם השני. ·
לפני שאתם נפגשים עם אדם שהכרתם ברשת, ספרו על כך לאדם נוסף.    
ודאו שהמפגש  יתקיים במקום שיש בו הרבה אנשים -רצוי אנשים מהסוג הסימפטי והעירני לזרים במצוקה.... 
  כשאתם קובעים פגישה, דאגו לעצמכם לתחבורה אל מקום המפגש וממנו. אל תסמכו הסעה של האדם שאתם נפגשים עמו  
     
5. מנת שהתקשורת באינטרנט תהיה נעימה והוגנת לכולנו, חשוב שנשמור על כמה כללים בסיסיים של התנהגות אנושית:
אנא, הקפידו על שפה הולמת.
אל תפגעו בזולת ואל תגרמו לו עלבון. חשבו איך הייתם רוצים שיתנהגו כלפיכם.
   אל תטרידו גולשים אחרים.
אל תעוררו דעות קדומות או יחס שלילי כלפי קבוצה כלשהי.
כבדו את זכויות היוצרים. אין להעתיק תוכנות מסחריות או להעלות לרשת חומרים מודפסים בניגוד לחוקים האלה.
שימו לב, פגיעה בזכויות היוצרים היא עברה פלילית.

כבדו את נורמות המוסר הדיבור וההתיחסות של החברה והקהילה-הורטואלית שאליה הגעתם.
  

6. אתר ערוץ שבע אינו הפקר- יש לו בעלי בית וקובעי מדיניות.

כל משתמש  מוזמן בשמחה לפנות חמנהל הפורומים -ADMIN-  כל על שאלה בקשה בירור ותלונה על משתמשים אחרים

זכרו!

בפורום דתי- חוק הדוסים השלובים פועל רק לטובתנו!

אני מקווה שהכללים האלה יסייעו - לנו ולגולשים האחרים - להפיק את מלוא התועלת וההנאה שמזמנים לנו האתר, והרשת כולה.

* זכויות יוצרים: את הקטע הנ"ל לקחתי וערכתי מעט- מאתר אחר ברשת... (מוזמנים גם לחפש בגוגל אחר כללי בטיחות.. יש מה ללמוד)

** ההדעה הזו ממש יבשושית ומפחידה- ולכן בשביל מעט איזון-

(אוך יש לי פה בעיה עם הסמיילים.. רק נשלח לפני שימחק הכל... )

הבחורה הזאת יכולה לחזור בניק אחר אז תזהרו...

ברוךש אתה רוצה אולי לתת לנו הדגמה???

נגיד- תנסה להיות טרול, או מטרידן... |חחחחחח|

תחי היצירתיות!

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.