בן.
מול ירח אני נזכר ברגעים,
ונר כבה במשבי רוחות נעלמים.
אתה יוצא לדרכך הארוכה,
מביט בי, וביננו- שתיקה עמוקה.
נפשך עדינה, ובנשמתי- חריטות הזמן.
דמעה נופלת, והראש בכר נטמן.
דלת הבית עכשיו פתוחה לרווחה,
ואני לוחש תפילתי לפני לכתך.
האר פניך לאחר, וגע בכל לב.
ובדרכיך אל תשכח שאתה אוהב.
זכור מאין באת, שהמסע לא תם.
הטה אוזנך לציפורים, לקול שירתם.
נשא אותי בליבך, אהבתי ואהבתך.
כולם ילוו את צעדיך, יעטפו את ישותך.
בן יקר, הנה היא, תמונתך.
נזכר בגדילתך, ביפיי ילדותך.
נדנדה בחצר כמהה בגעגועים.
ואחרי לכתך נזכר אט ברגעים.
יקיר, בכל דרכך דע אותי.
היה אמין, ודע אושר אמיתי.
את מילותיי תחרוט עמוק בליבך,
והאזן לשירתי לפני לכתך.
האר פניך לאחר, וגע בכל לב.
ובדרכיך אל תשכח אתה אוהב.
זכור מאין באת, שהמסע לא תם.
הטה אוזנך לציפורים, לקול שירתם.
נשא אותי בליבך, אהבתי ואהבתך.
כולם ילוו צעדיך, יעטפו את ישותך.
