סדר התפילה

• נשים מברכות כל ברכות־השחר כיוון שהן חייבות בברכות־הודאה כמו האנשים, וכן אומרות "יהי רצון" שיוצאים בו ידי חובת תפילה דאורייתא. לכן גם עליהן לברכן מיד בבוקר, קודם האכילה וקודם ההתעסקות בענייני הבית. ויכולות הן להתעסק בענייני הבית קודם תפילת שמונה־עשרה מכיוון שהן משועבדות לענייני הבית.

• "נוהגות הנשים שיודעות ללמוד (=לקרוא), להתפלל כל סדר התפילה כמו האנשים אין פחות, מפרשת העקדה עד סוף עלינו לשבח", וכמובן שכל זה הוא לכתחילה.

• תפילת נשים הרצויה כוללת את הקטעים הבאים: ברכות־התורה וברכות־השחר, "הריני מקבל", "אדון עולם", עקידה, "לעולם יהא" עד "וידבר... זאת תורת", פרשת־התמיד שהיא "וידבר... צו את בני ישראל", "ושחט", פרשת־הקטורת ודי לומר "אתה הוא" עד "לדורותיכם". כמו כן צריכות לומר "ריבון העולמים" המופיע לפני "איזהו מקומן".

• כמו כן יאמרו "הודו" ופסוקי־דזמרה וג' פרשיות קריאת־שמע עם ברכותיה, לפניה ולאחריה.

• מצוות עשה מדאורייתא להתפלל בכל יום, ותקנו חז"ל להתפלל תפילת שמונה־עשרה שחרית ומנחה, ואף נשים חייבות בכך וכלשון רבנו הזקן "וכן עיקר".

• לפיכך "כיוון שהם [=הנשים] חייבים בתפלת שמונה־עשרה, יש להם לסמוך גאולה לתפילה", היינו להתפלל שמונה־עשרה מיד לאחר ברכת 'גאל ישראל' בלי להפסיק ביניהם כלל.

• כן אומרות: "אשרי", "למנצח.. יענך", "היום יום" ו'שיר של יום', "קווה", "אין כאלוקינו" ו"פיטום הקטורת", "עלינו" עד "אך צדיקים". תהילים.

• נשים שהן עסוקות ואין להן פנאי להתפלל כל הנ"ל, יאמרו: ברכות־השחר וברכות־התורה, פרשת־התמיד ופסוק "ושחט", פרשת־הקטורת עד "לדורותיכם" (ובדיעבד די באמירת "אתה הוא... בתורתיך").

•"שמע ישראל" ו"ברוך שם" ויכוונו בקריאה זו לקבל עליהן עול מלכות שמים , פרשת "ואהבת", ברכת "ויציב" עד "גאל ישראל" אשר דבר זה הוא חובה ממש לכל אישה ומקיימות בזה מצווה דאורייתא של זכירת יציאת־מצרים, ובלשון רבנו הזקן "זכירת יציאת מצריים שהוא מצוות עשה שלא הזמן גרמא שמצוותה ביום ובלילה, לפיכך יש להם לברך הברכה על יציאת מצרים שהוא אמת ויציב" , ומיד בסמיכות לכך יש להתפלל שמונה־עשרה.

• נשים שיש להן ילדים ומשום כך הן עסוקות מאוד בגידולם ובענייני הבית, בדיעבד ובשעת הדחק אם לא מצאו זמן כמה דקות פנויות במשך היום בכדי להתפלל שמונה־עשרה, אם אמרו ברכות־השחר ופסוק "שמע ישראל" מתוך כוונה לקבל עליהן עול מלכות שמים בקריאה זו, וברכת "ויציב" עד "גאל ישראל" – יש להן על מה לסמוך להסתפק בכך. ובמקרה זה תאמר ברכת "ויציב" ואם יתפנה לה זמן תתפלל שמונה־עשרה אף שתפילה זו אינה 'סמוכה לגאולה'.

דיני תפילה

• כדאי להשתדל להתפלל שחרית לפני השעה הרביעית של היום
ועל־כל־פנים עד חצות היום.

• "ברוך שאמר" אומרים "בניגון ובנעימה כי הוא שיר נאה ונחמד".

• כאשר אומרות פסוקי־דזמרה יש לומר לכל הפחות "ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח", אך אין לברך "ברוך שאמר" ו"ישתבח" בלי לומר ביניהם פרק מפסוקי־דזמרה. וכן אין לדבר עד לאחר סיום תפילת שמונה־עשרה.

• כמו כן, פסוקי־דזמרה נתקנו לאומרם קודם (קריאת־שמע) תפילת שמונה־עשרה, ולכן אם כבר התפללה שמונה־עשרה ורוצה לומר פסוקי־דזמרה לאחר שמונה־עשרה – תאמר את המזמורים בלי ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח".

• בקריאת־שמע עדיף לשבת ואם עומדים אזי לכל־הפחות יש לעמוד במקום אחד ולא להסתובב באמירת פסוק "שמע ישראל" (ו"ברוך שם") .

• אישה הקוראת כל קריאת־שמע תכפול המילים "ה' אלוקיכם אמת" כפי שעושים האנשים.

• 'תחנון' אינן צריכות לומר, ואם אומרות – יש להשמיט את י"ג מידות הרחמים המתחילות ב"ויעבור ה'" הנאמרות רק בציבור.

• צריך לעמוד ב"ה' מלך", ב"ברוך שאמר", ב"ויברך דוד" עד "תפארתך" ויש מוסיפים לעמוד עד "אתה הוא ה' האלקים", ב"ישתבח" (ולמעשה נוהגים לעמוד מ"ויברך דוד" עד לאחר "ישתבח" כדי לעמוד באמירת השירה, ואפשר להקל בזה). לשמונה־עשרה נעמדים במילים "תהילות לא־ל עליון". תפילת "עלינו לשבח" בעמידה.

• תפילת מנחה הרצויה היא: פרשת־התמיד ופסוק "ושחט" (כפי שאומרות בבוקר). "אשרי" ושמונה־עשרה. "עלינו" ו"אך צדיקים".

• חשוב לציין שתפילת שמונה־עשרה במנחה היא חובה כמו בשחרית ולכן בשעת הדחק תתפלל שמונה־עשרה בלבד. ויכולה להתפלל גם בזמן בית־השמשות עד צאת־הכוכבים.

• אמירת 'הלל' היא רשות אך נהגו לאומרה ככל המצוות התלויות בזמן שנהגו הנשים לקיימן, ולכן יכולות גם לברך על ה'הלל'.

• תפילת 'מוסף' של שבת, חג וראש־חודש – המנהג הוא שמתפללות, ויש הסוברים שתפילות אלו הן חובה.

• נשים פטורות מתפילת ערבית אך חייבות מדאורייתא בברכת "אמת ואמונה" עד "גאל ישראל". ואם זמנן בידן – רצוי שיתפללו כל תפילת ערבית.

• מי שנזכרה בלילה שלא בירכה בשחרית ברכת־התורה ורוצה ללמוד או לומר 'קריאת־שמע שעל המיטה', עליה לברך תחילה ברכת "אהבת עולם" שלפני שמע־ישראל והיא נחשבת לברכת־התורה. ותגיד מיד לאחר הברכה פסוק כלשהו, כדי לסמוך לימוד לברכת־התורה.

ורצוי לעשות זאת גם אם אין בדעתה ללמוד עוד בלילה זה (וכמובן שכל זה נאמר בתנאי שלא התפללה ערבית ולא בירכה ברכת "אהבת עולם" כחלק מהתפילה, שאז יצאה ידי חובתה בכל מקרה).

• 'קריאת־שמע שעל המיטה' שהוא לשמירה – כל הנוסח, ולפחות ג' פרשיות שמע וברכת "המפיל".

• מנחה בערב־שבת מתפללות לפני הדלקת הנרות. ואם לא הספיקה – תתנה בשעת ההדלקה שאינה מקבלת שבת לעניין שתוכן להתפלל תפילת חול.

• בליל־שבת צריכות לכתחילה להתפלל תפילת שמונה־עשרה של שבת כדי לקיים מצוות זכירת השבת בתפילה (חוץ משמיעת ה'קידוש') כיוון שחייבות במצוות זכירת השבת בתפילה כמו האנשים. ואם שמעה קידוש לפני שהתפללה – אינה חייבת להתפלל לאחר מכן שמונה־עשרה של מעריב (אך כמובן צריכה לומר ברכת "ואמונה"). וכן בליל יום־טוב צריכות להתפלל שמונה־עשרה וכנ"ל.

• בשחרית ומנחה של שבת יש יותר חיוב להתפלל מכיוון שהן פנויות יותר.

• כדאי מאוד להתפלל שמונה־עשרה של מעריב במוצאי־שבת ולומר נוסח "אתה חוננתנו" ורק אחר־כך לעשות מלאכה, ולא להסתפק באמירת "ברוך המבדיל". ואם התפללה ושכחה "אתה חוננתנו" תגיד אחרי התפילה "ברוך המבדיל בין קודש לחול" (ודין זה הוא גם באנשים).

• נשים מריחות את הבשמים ומסתכלות באש בהבדלה ויש נשים המקפידות לברך בעצמן.

• אישה שהתפללה וטעתה בתפילה כגון ששכחה לבקש גשם חורף או הזכירה או בקשת גשם בקיץ, וכן במקרה ששכחה לומר "יעלה ויבוא" בימים ובתפילות שחייבים לומר בהם "יעלה ויבוא" – חוזרת על תפילתה כמו האנשים, כיוון שלא עלתה לה תפילה והיא חייבת בכך כמו אנשים. ונראה, שאפילו בתפילת מעריב שהיא רשות בשבילה – אם טעתה, לא עלתה לה תפילתה ואם רוצה שתיחשב לה לתפילה עליה לחזור ולהתפלל.

• וכן בברכת־המזון אם שכחה לומר "רצה" או "יעלה ויבוא" – חוזרת כמו האנשים.

• צריך להתפלל בבגד נקי ומסודר ולא בבגד־השינה או בגד המיוחד לניקיון הבית.

• צריכה לקבוע מקום קבוע בבית להתפלל בו, שלא יבלבלוה בני הבית.

• צריך להתפלל עם גרביים ונעליים כדרך שעומדים לפני מלך.

• נטילת־ידיים לפני התפילה: אם יודעת בוודאות שנגעה בטינופת (או במקומות המכוסים בגוף, חיכוך בראש, צואת האוזן או האף) צריכה ליטול ידיים פעם אחת על כל יד, ונטילה זו נעשית על־ידי שפיכת מים על האצבעות עד מקום חיבורן לכף־היד. ותיקח עוד מים בכף־היד ותשפשף כפות הידיים זו בזו. ואם אין מים או שנגעו בטינופת באמצע תפילת שמונה־עשרה שאי־אפשר לזוז – יכולה לנקות על־ידי שפשוף הידיים בכל דבר שמנקה כדוגמת קיר, שולחן וכדומה. וכמובן שכל זה לתפילה או קריאת־שמע אך לאמירת ברכה או ללימוד – אפשר לנקות את הידיים על־ידי שפשוף בכל דבר, גם אם יודעים בוודאי שהידיים התלכלכו מטינופת.

• אם תינוק בוכה באמצע שמונה־עשרה ומפריע לה להתרכז, מותר להרגיעו על־ידי רמז בתנועה אך לא בהשמעת קול של גערה וכדומה. אם אין ברירה, אפשר לגעור. ואם גם זה לא מועיל – אפשר לגשת אליו או להתרחק ממנו אך בלי להפסיק בדיבור. ויש להשתדל שלא להפסיק באמצע שלוש הברכות הראשונות או שלוש הברכות האחרונות. בשאר הברכות יש להפסיק בין הברכות ולא באמצע ברכה. ותתחיל שוב מהברכה שפסקה בה, ואין משנה כמה זמן נמשכה ההפסקה. כל זה במקרה שהפסיקה מעצמה, כתוצאה מחוסר אפשרות להתרכז בתפילה. אך אם הפסיקה כתוצאה מאונס וכגון שהילד נפל וחייבים לרוץ אליו – במקרה זה כמובן שמפסיקה בכל מקום בו אוחזת וכן יכולה לדבר אם צריכה, וכאשר חוזרת להתפלל צריך לראות כמה זמן הייתה ההפסקה: אם הפסיקה כשיעור הזמן שבו בדרך־כלל היא מספיקה לסיים את כל תפילת שמונה־עשרה – עליה לחזור לתחילת שמונה־עשרה. לעומת זאת, במקרה שההפסקה הייתה פחות מפרק־הזמן הזה – אזי אם לא דיברה במהלך אותה הפסקה – חוזרת היא למקום שבו אחזה בתפילתה. ואם הפסיקה באמצע הברכה, ממשיכה מאמצעה. ואם דיברה – באמצע הברכה – חוזרת לתחילת הברכה שאחזה בה. ואם הפסיקה באחת משלוש הברכות הראשונות – חוזרת לתחילת מונה־עשרה. אם הפסיקה באמצע שלוש הברכות האחרונות חוזרת לראשיתן, דהיינו ל"רצה".

• אין להחזיק תינוק על הידיים בשעת התפילה לפי שהחשש שמא ייפול מסיח את הדעת מהתפילה. ואם אין ברירה – אפשר לנענע את העגלה תוך כדי תפילה.

(באדיבות העלון "הכפר של הרבי", היו"ל על ידי ועד כפר חב"ד).