נא לא להתייחס לחרוזים, הם מעפנים, כי זה היה בזרימה כזה, בלי לחשוב יותר מדי.
נמאס מהחיים חסרי התוכן,
מרגיש שקמח טחון אני טוחן.
אהבות, אכזבות, עליות ומורדות,
מדוע אלוקים, בראת נסיונות?
ההווה דל, ועתידי לוט בערפל,
כבר לא מצליח להבחין בין עיקר לטפל.
להיות או לא להיות, מתחילה להיות שאלה,
לא יודע מה לעשות, נתון בכף הקלע.
מחפש מורה דרך, או סתם אדם עם ניסיון,
מישהו שיעזור לי, לצאת מהכיסלון. ( = דיכאון )
אם מישו לא הבין משו מהביטויים, עיין למטה>>>








