ואז אשמח לכתוב המלצה מפורטת..

אמא שלי אומרת שהיא לא אהבה אותו.

ההדפסה מעצבנת, זה כאילו גופן יותר מודרני ו"נקי" אבל פחות כיף לקרוא ככה....

קיצר, חכו בסבלנות..

אני קצת קצרה בזמן, אעשה כמיטב יכולתי.

השפה של סטופל מעולה בעיני, יש אנשים שיאהבו את הסגנון של השפה ויש שלא. זה סגנון ששמתי לב שהרבה מהסופרים הצעירים בציונות הדתית אוהבים להשתמש בה.

התיאורים בספר של נופים ואנשים מעולים, מפורטים, פיוטיים לעיתים - ממש כיף לקרוא. הוסיף המון לספר ולקריאה.

העלילה עצמה, כאילו פשוטה, אבל היא יצרה ברקע שאלה שמצאתי את עצמי מתעסקת בה ממש כל זמן הקריאה. הניחושים שלי בקשר לסוף השתנו מדקה לדקה, בסוף פתאום מגיע כיוון מפתיע ואז סוף כיפי, כי הוא לא נורא צפוי, אבל גם לא נורא לא צפוי, והיא סגרה קצוות יפה, בלי למרוח ובלי לפחד מבנאליות. אני אהבתי, הסוף השאיר לי טעם טוב.

דבר אחד שהפריע לי בספר: זה בעצם ספר שמתמקד בעולם הפנימי של הגיבורה, שזה נחמד ויפה, אבל חסר שם משהו מהותי, תיאור טיפה יותר מפורט למה היא מרגישה עייפה וכד'... זה ברור למה, אבל היא יכלה לפתח את זה יותר. אם מישהו יקרא, אשמח לשמוע את חוות דעתו בעניין.

באופן כללי, זה ספר מעולה, בתור ספר ביכורים וגם בכלל, אם תשאלו אותי. 

אני ממליצה לקרוא, אני מניחה שיש כאלה שלא יתחברו בכלל - אמא שלי למשל, אבל שווה קריאה. ;)

(ניסיתי לתת ביקור עד כמה שיכולתי, בלי לחשוף מהספר, מקווה שהובנתי...)

שבוע טוב ונהדר!!

אביב

בעיקר - מומלץ לקרוא פעמיים.

מתגלות הפתעות...

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.