התעוררו אצלי דברים.נכנסתי לאתר של הנפגעות, יש שם קיר עדויות של נשים שכתבו מה עבר עליהם. קראתי הרבה וכמעט התפרקתי לחלוטין.הכל חזר. וזה רודף אותי.לא נותן לי ראש לחברות,ללימודים לכלווום!
בזמן האחרון זה היה לי על הלב אבל עכשיו זה כבר על קצה הלשון.
שתבינו,הייתי בטוחה שאני בחיים אבל בחיים לא אספר את זה לאף אחד בעולם.אף פעם! שאני הולכת עם הדבר הזה לקבר. אף אחד לא יודע.לא ההורים,לא החברות.רק 2-3 אנשים יודעים שעבר עלי משו כזה.אף אחד לא יודע פרטים.
עד לפני כשנתיים בכלל לא כ''כ ייחסתי לזה חשיבות, אבל לפני כשנתיים חברה סיפרה לי את הסיפור שלה,ופתאום עוד חברה ופתאום אמרתי לעצמי הי עוד אנשים עברו את זה.וזה משפיע עליהם. אוולי גם אני אחשוף את הסיפור שלי?
אבל לא חשבתי שאני צריכה. הסיפור שלי יראה לכם זוועתי אבל אני חייתי איתו הרבה זמן והדחקתי וחשבתי שאלמד לחיות איתו.אפילו לא חשבתי על זה כסיפור,סתם כמה דברים שקרו. בסדר,לכולם קורים דברים.
ועכשיו? התקשרתי לחברה קרובה,אמרתי לה שאני חייבת לספר.ישר היא התקשרה למרכז לנפגעות וניסתה לארגן לי פגישה אבל במרכז אמרו שאני צריכה להתקשר כדי שיראו שזה מה שאני רוצה,ושיש לי כוחות נפש לספר.
אבל כניראה שאין לי. התחלתי לבכות לחברה ואמרתי לה שלא.לא רוצה.
אבל אני רוצה.זה יותר גדול מרצון.אני מרגישה שאני חיבת כי זה הורס אותי.
אני פשוט פוחדת ממש.פוחדת שיגידו שזה אשמתי.פוחדת שמישו יידע על זה.פוחדת לחשוף את עצמי ואת הסיפור שלי..
עוד מישו עבר את זה?
אשמח אם תגיבו תגובות אמיתיות.
ותקשיבו אני יודעת שאם מישי היתה כותבת דבר כזה הייתי אומרת לה ללכת בלי לפחד.אבל תחשבו טוב לפני שתגיבו. תגידו באמת. זה יכול להרוס אותי וזה יכול לבנות אותי. אל תגידו סתם תלכי..
), טיפול מקצועי ממש יכול לעזור.
