רק ההודעה שלך גורמת לי לרצות להביא לך חיבוק גדול.

אבל ממש לא מתחשק לי לתת לך חיבוק, אפילו בא לי להראות לך בעדינות את הדרך החוצה מפה.

משתמש חדש, כל ההודעות מתחננות לתיאורים לא צנועים באישי.. דינג דינג דינג דינג דינג...

לא הבנתי מה הבעיה בבקשה שלה. נראה לי חשוב (מאוד!) שבנים יכתבו דברים כאלה שבנות יראו ויהיו מודעות לרמת ההשפעה של מה שהן עושות וזה גם מחזק... אני ממש מזדהה אם דוגרית ובנים- פתחו ת'פה.

נכון שזה לרוב ממש מחזק שהצד השני מסביר דברים וזה מחזק.

אבל איך אומרים? "על צניעות מדברים בצניעות"

זה לא עסק לדבר על זה עם המין השני במיוחד בפתיחות כזאת.. ומכאן אפשר להגיע למקומות לא טובים

שיחות כאלה מדרדרות ומגיעות בסופו של דבר לדברים לא צנועים.

ויש ת'קטע הזה שאומרים "לי זה לא יקרה אני אשמור שלא יגיע לשם"

אף אדם לא יסמוך על עצמו לעולם שלא יפול.

אנשים שסמכו על עצמם בסוף נפלו.. רוצות להתחזק? אני יכולה לעזור בשמחה!   אשתדל

ויש עוד כמה בנות מתוקות פה שישמחו לעזור לדעתי..

אבל לדבר על זה עם בנים זה לא צנוע. אוכל להביא לך סיפורים ששמעתי מפה לאוזן על הנושאים האלה מבנים (לא אישית דוקא)

ועוד דברים שמחזקים בצניעות.

ב"הצלחה רבה ושבוע טוב!

וא זה יחזק אותה.

היא לא בקשה שתתארו לה כל מיני דברים..

ילדונת (אם את באמת ילדונת תמימה ותו לא..),זה לא שייך ולא טוב,ולא זו הדרך לתשובה.

בס"ד

מה שמחזק אותך בצניעות הוא העובדה שזה יותר מושך דוסים?

התלמידים בישיבה שלנו ממש חלשים מבחינה רוחנית ובעיקר בנושא של בנים-בנות בלשון המעטה ממש...

בקיצור הרב שלי שאל אותנו בשיעור חלמיש אם מי מאיתנו היה מוכן להתחתן עם מישי שלא שמרה נגיעה לפני.

התגובה בכיתה (אני בכיתה יב') היתה כאילו הוא אמר איזה קללה. כולם (ללא יוצא מן הכלל) התחילו לצעוק מה פתאום! בחיים לא! וכל מיני כאלה. ומדובר גם על אנשים שלא חשבו מימיהם לשמור נגיעה (גם בצורה המינימאלית).

ואז הרב אמר שהוא עשה את הניסוי הזה גם אצל אלו שהיו בכיתה יב' לפני שנתיים (שם איזה חצי מהכיתה הספיקה לחוות דברים שרק אנשים נשואים אמורים לחוות...) והתגובה היתה אותו דבר. ואם אנשים כאלה לא חולמים להתחתן עם מישי שלא שמרה נגיעה אז בכאלה שכן שמרו על עצמם אין מה לדבר...

אז בנות-לפני שאתן מתחילות לגעת בבנים תחשבו פעמיים על העתיד שלכן.

בע"ה.

(ותארו לכם איזה עוצמה יש בבת שגם שמרה מדיבורים מיותרים עם בנים.()

תקשיבו לא באמת התכוונתי שתתחילו לתאר לי פנים מול פנים מה אתם מרגישים..אני רק רוצה לדעת מה ההשלכות וההשפעות שאני לא הולכת בצניעות,שומרת נגיעה,מקללת,מדברת עם ידידים,וכו'..לא מה אתם מרגישים ממש..הבנתם?? לא ביקשתי תיאורים מיותרים...ושאלתי רק והוא אמר לי שאם זה באינטרנט כגון פורמים ואני לא מבקשת תיאורים מיותרים,ואני לא מכירה את הבנאדם עצמו,ודברים כאלה..אז מותר,כי בתכל'ס זה כמו כל המאמרים שבנים כותבים..זה חסוי..לא יודעים מי זה..בקיצור,התכוונתי לדברים כמו ש " ב.ש. " כתב.. זה נגיד חיזק אותי בקצת..למרות שעדיין לא הבנתי..כי הרי בן שלא שומר נגיעה לא יקח מישהי שהיא שומרת נגיעה כי הוא כמוה..הוא גם לא שומר..בקיצור, אני אשמח להסברים.. וגם למה זה כ"כ גרוע שיש ידידים אם שומרים נגיעה.. כי הרי כל הרבנים מזהירים למה זה לא טוב ואף אחד לא הכי מסביר למה..

היא כנראה ציטטה אותה.

במקום לנתח את ההשלכות, "מה יקרה אם..." הכי טוב שתלכי בדרך החכמים יותר, שכבר ניתחו את ההשלכות וקבעו לנו את הדרך הטובה ביותר ללכת בה (הלכה). הם עשו לך את החיים פשוטים יותר, לא צריך לחזור כמה צעדים אחורה.

תעשי את מה שמוטל עלייך, תלכי בדרך ההלכה ולא תצטרכי לחשוב על "מה זה גורם לבנים"/"איך בנים חושבים או מרגישים"

בע"ה

שאלת כ"כ הרבה שאלות, לכי תפתחי ספרים בנושא. תבררי מהי צניעות; למה היא חשובה, מדוע שומרים נגיעה (תשובה בסיסית: כי ככה ה' רוצה!).

סליחה באמת...זה שאלות לגיטימיות לגמרי..זה כמו בתפילה אני מתפללת כל בוקר..אבל לא בכוונה שלמה..ורק אחרי שלמדתי על התפילה,על כל דבר ודבר פתאום התחלתי להתכוון בתפילה..

אנשים מתכוונים יותר שהם יודעים מה יש בתוך..בקיצור תודה,אני לא צריכה את העזרה שלכם אם אתם עושים לי פוזות כאלה.. בייי

תקשיבי.. באמת אני נוהגת בד"כ לברר מה כוונת הרושם דברים.

מצטערת אם פגעתי.. תתשובה שלי שרשמתי לסבמבה אז היא תענה לך גם! אני מקווה ואוכל גם בשמחה לנסות לעזור באישי.

20110116214639.doc

20110116214741.doc

אני מקווה שזה לפי הסדר!! אחד המשך של השני...

ממש ממש כדאי לקרוא ולהפיץ!!

כתוב שם:  ולמעשה, האיתות נשכח מליבי....

נכון שזה מדהים??

שנזכה...

אני לא מצליחה לקרוא את המכתב..יש מצב שמישהו מעתיק את זה לאיימל ושולח לי???לא בתור קובץ??כי הקובץ הזה לא נפתח לי במחשב..

המכתב...

אחיותיי היקרות..

אני כותבת אליכן ברגעי האחרונים, בשארית הכוחות שנותרו בי, אני כותבת בדמעות ובדם ליבי השבור והמיוסר..

כן, אני, רויטל אברהם בת 19 עומדת לפני הסוף, צעירה אבל השערים בפני נסגרים.. אני מרגישה כמו פרח יפה שסוגר את עלו.. גם אני כמותכן חלמתי רבות על הילדים שייוולדו לי, הבעל שאחיה איתו, המקצוע שאעסוק ועודד..
אבל..אלוקים גזר אחרת, והיום אני יודעת שאם הייתי חיה את חיי אחרת זה לא היה קורה.

נולדתי למשפחה דתית במרכז הארץ.. מיום שעמדתי על דעתי ידעתי שאני ילדה יפה.. מאז שהייתי ילדה בגן הייתי מאוד מושכת תשומת לב בתווי פני המיוחדים, גדלתי בידיעה שנתברכתי ביופי נדיר, ואני לא מגזימה, מנת היופי שקיבלתי היא משהו יוצא דופן במיוחד.

 הוריי החכמים ניסו תמיד לגמד בעיניי את עצם היותי יפה והשתדלו להמשיך בסדר חיים תקינים ובלי התייחסות מיוחדת, אבל אני שהייתי ילדה חכמה מאוד גדלתי וטיפחתי את היופי הזה יותר ויותר, העידוד מצד החברה גרם לי להבין שביופי אפשר לקנות-חברות, מעמד וכבוד.. עשיתי את זה בכל דרך,
למדתי להבין שיופי כמו שלי צריך לנצל.. דאגתי להיראות טוב, יותר מידי טוב. אהבתי ללבוש בגדים צמודים שיבליטו את גופי. שערי הארוך, המיוחד היה תמיד גורם להתפלאות רבה וכך כל פרט במראי החיצוני נמדד בתשומת לב רבה, איך אפשר לבלוט יותר, להיראות יותר. במיוחד אהבתי לצאת בחצאית צרה וקמרה כשלרגלי מגף ארוך. נהניתי לחוש איך מבטי האנשים נדבקים בי לרגעים ארוכים.. בעוונותיי זה עשה לי טוב!

כשמורותיי לתיכון קלטו את המצב וניסו לשנות היה כבר מאוחר, נמשכתי בחבלי קסם למעגל הזה שנקרא-להראות, להתבלט.
זכרוני מילותיה של מורתי-

"רויטל, קיבלת מתנה נדירה, יופי מיוחד, זה הניסיון שלך.
שמרי עליו מכל משמר יבוא יום וכל היופי הזה יינתן לאדם המתאים".

הייתי מראה שהדברים חודרים לליבי אבל בעצם הם כלל לא נכנסו דרך אוזניי.. הייתי שיכורה מרדיפה אחרי עוד בגד בולט,
ועוד מראה שחצן שיסובב את כולם.. היום אני יודעת בוודאות שהכשלתי מאות ואולי אלפי אנשים בלבוש שלי..עשיתי זאת בהנאה אמיתית. האיתות הראשון היה בערב אחד..עמדתי במטבח וטיגנתי חביתה, שערי הארוך היה אסוף וקצבותיו נגעו באש שמתחת למחבת. בתוך שניות הפך שערי ללהבה של אש גדולה ואדמונית. שערי היפה נשרף, אבל אני ניצלתי.
זכורני איך שכבתי בבית החולים בוכה בהיסטריה מרוב צער על שערי השרוף ואבי יושב לצידי מנחם ומרגיע- "רויטל, ה´ עשה לנו נס יכולת כולך להישרף.. אנא,תביני זה לטובתך, תשתני והכול מאחורינו".

אבל אני לא שמעתי, היית אז בת 16 ותוך שנתיים גדל שערי והתייפה.. והמעשה, האיתות נשכח מליבי לגמרי. תמיד הייתי אהובה בכיתה אף פעם לא סבלתי מבדידות או כאב.. כל מה שביקשתי ניתן לי מיד, כך עברתי את חיי. בגיל 16 מטבע הדברים גדלתי והתייפיתי, לא יכולתי שלא להתאפר זה כבר הפך להיות חלק מימני באותה התקופה הסתבכתי קצת יותר לעומק, אני לא יכולה לפרט על זה קשה לי מאוד אבל תבינו...

שכחתי לספר, הייתה לי סבתא צדיקה שהייתי קשורה אליה מאוד.. היא מאוד כאבה את המצב הרוחני שלי והייתה מנסה בכל דרך לחזק אותי, היא הייתה נותנת לי כסף לקנות בגדים יותר צנועים אבל גם זה לא עזר..תקופה קצרה אח"כ כשהייתי בת 16 וחציי היא נפטרה. בכיתי עליה נורא..היא הייתה חלק מהעולם שלי ולא הבנתי איך העולם יכול להמשיך להתקיים בלעדיה.. לאחר תקופה התאוששתי.

אני חייבת לציין שהמוות שלה גרם לי להתחזקות קלה אבל תוך כמה חודשים חזרתי למעשיי ואף הגברתי אותם.
ככל שהגיל התבגר כך נעשיתי יותר שחצנית ובולטת.
ובסוף הגיעה ההתראה השנייה.. באחד הלילות חלמתי על סבתא שלי היא ישבה על אבן ובכתה..

עמדתי לידה ושאלתי אותה-"סבתא, למה את בוכה?!" היא הצביעה על ראשה ולא אמרה מילה. התעוררתי מזועזעת, ניסיתי להירגע והצלחתי. מעשה זה פרח מזיכרוני עד מהרה וכך גם האיתות השני עבר בלי התייחסות
ואז זה הגיע..אמנם בהדרגה אבל בעקביות.

בהתחלה אלו היו כאבי ראש סטנדרטיים. אמא שלי אמרה שאני עייפה ולומדת קשה ושאקח לי מנוחה, אבל הלב שלי הרגיש אחרת. כעבור חודש לא יכולתי לעמוד מרוב כאבי ראש, היה ניראה לי שמשהו שם עומד להתפוצץ לרסיסים. הדרך למרפאה הייתה מלאת חששות וכך גם הציפייה לתוצאות של הבדיקות המקיפות. כשישבנו אמא ואני בחדרו של הרופא, הפנים שלו אמרו הכול.. "כזו בחורה יפה וכ"כ חולה"- פרצתי בבכי וביקשתי הסברים.

גם אמא בכתה היינו חסרות אונים המציאות עלתה על כל דמיון... אני נושאת גידול ממאיר בראש, המוות הוא עניין של זמן.. אני לא זוכרת איך הגענו הביתה באותו יום, אני זוכרת רק הרבה דמעות, כאב וחוסר אונים מוחלט. לפתע נזכרתי בחלום, בסבתא הבוכה ומצביעה על ראשה. אך, אולי אם הייתי מתייחסת לאיתותים הכול היה ניראה היום אחרת.. אבל אני המשכתי במעשיי בלי שום התייחסות.. ביום המחרת הלכנו לבית החולים, בחלומות השחורים ביותר לא האמנתי שהטיפולים האלו כ"כ כואבים זה פשוט מוות הרגשתי ששורפים לי את העצמות את הדם את כל מה שיש לי מבפנים..

אלוקים הטוב..אתה טוב ואני לא שמעתי לך, אבא איך התעלמתי מרחמייך הרבים?! ההמשך עצוב וכואב נורא, קשה לי לכתוב אותו.. שערי היפה, המדהים נשר. תוך מס´ חודשים אני נותרתי קירחת, חיוורת וחלשה. כל רופא שטיפל בי ציין באוזניי שיש לי יופי נדיר וזה צבט לי את הלב, ה´ נתן לי פיקדון יקר, יופי מיוחד, ואני השתמשתי בו הפוך, במקום לשמור עליו הפקרתי אותו...אלוקים!

אני היום בת 19 מיוסרת מהחיים, מלאה כאבים ימיי ספורים המחלה גוברת עליי אני רואה את המוות קרוב, אני רוצה שכל מה שהתייסרתי יהיה כפרה על העוונות שלי. אתן, אחיות שלי אנא מכן הלב שלי שבור וקרוע תשמעו לדברי האחרונים שמרו על צניעותכן מכל משמר, מה יישאר לנו אח"כ, מה, יש דין ויש דיין הוא רואה הכול ויודע הכול..והכול יבוא במשפט.
אנא מכן, תתחזקנה בצניעות בכל ניסיונות וזה שווה אל תחכו לאיתותים. אנא מכן, בשבילי.

הכרית ספוגה בדמעותיי אני כותבת בשארית הכוח שיש בי אלוקים, אני מבקשת, תאמרנה שההתחזקות הזאת תהיה לרפואתי אני מתחננת, אני רוצה לחיות.

רויטל אברהם.

זה הכוח שלנו בנות ישראל..הצניעות..!!
כמה חשובה הצניעות..

רויטל נפטרה כמה זמן אחרי שכתבה את המכתב והצוואה שהשאירה הייתה לפרסם את המכתב שלה ברבים..יהי זכרה ברוך..

אמנם אני חדשה בפורום, וכבר קצת יותר מ'נוער', אבל תרשו לי להגיב..

לא נכנסת לדיון האם לדבר על דברי צניעות עם בנים או לא,

אני רק רוצה לעודד אותך- 'דוגרית', שקודם כל זה טוב לשאול שאלות!

אם יש בך את החיפוש הזה את כבר בדרך הנכונה!! הנפש שלך פועלת, חיה, מתרוצצת, ובע"ה את גם תמצאי תשובות. כי כשרוצים ומחפשים את האמת ממש- אני מאמינה שגם מוצאים.

יש לי המון מה לומר לך בעניין חשיבות הצניעות, וזה עניין ארוך מני ים, ולכן הייתי מפנה אותך ללמוד על כך, לחפש ספרים בנושא (בהזדמנות אכתוב איזה ממש) ולהעמיק בהבנה של כל בצדדים.

רק אומר- שצניעות מבטאת פנימיות. כשיש לנו יהלום יקר- אנו לא נלך ברחוב ונתרברב בו. נכון??

למה? למה באמת לא ללכת ברחוב ולעשות כן? מה נראה לנו מוזר באדם שילך ויאמר- "תראו מה יש לי? איזה מדהים הוא, נכון?".. וכו'

כיוון שככל שהדבר יקר יותר אנו מצניעים אותו, שומרים עליו, מתייחסים אליו בכבוד ונותנים לו את הזמן ה"בלעדי" שלו..

כך בנפש, כך בגוף, וכך בכל דבר.

ההתחזקות בצניעות היא בעיקר משהו נפשי, ההבנה של חשיבות הכלי הזה שהוא גופנו, שבו נשמרת הנשמה היקרה שלנו ועל כן אנו צריכים לשמור עליו בטהרה (ראי בספרי הקודש על כך בפירוט..),

נכון, יש בצניעות גם צד של "שמירה על הבנים" או לא להכשיל אחרים וכו' אבל לעניות דעתי- שולי . ערך הצניעות, הפנימיות שלה, המקום בנפש שגורמת לנו (אגב- בנים ובנות כאחד! כיוון שזו מידה בנפש ולא רק אורך חצאית) היא היא העיקרית והחשובה.

פילספתי. אך מקווה שעוזר ומכוון.

בהצלחה אחותי

בס"ד

אבל...אם כל הכבוד לבנים!ויש להם כבוד, שלא תבינו אותי לא נכון (לכל אלה שבטוחים שאני שונאת בנים, תתפלאו לשמוע, אבל אני לא!) יש להם כבוד!אבל! אני בכל זאת לא חושבת שאני מתלבשת בצניעות בשביל בנים! לא אני ולא אף בת אחרת!!! רציני עכשיו אני שואלת אותכם, אני מתלבשת בצניעות בשביל שלבנים יהיה יותר קל לשמור על העיניים שלהם?!סליחה?!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!בשום פנים ואופן לא!!!אני מתלבשת בצניעות בשביל עצמי!נכון, יש הלכה, ונכון, אני צריכה להקל על הבנים, אבל דבר ראשון היא בשבילי!!!

אז תגידו שאני אנוכית, אגואיסטית, כפוית טובה או מה שבא לכם...אבל אני לא מכונה לקבל את זה שאני מתלבשת בצניעות בשביל בנים!

ושוב, אל תבינו אותי לא נכון, אני לא שונאת בנים, ואני חושבת שצניעות זה דבר חשוב, אבל היא לא קשורה לבנים=]=]

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....