מותר לך לבכות. מותר.

זה לא חטא, וזה לא משהו לא בסדר. לא צריך להסתיר. בואי, קדימה, לכי למקום אחר. מקום שקט. תוציאי את זה. תוציאי. איך שזה יושב לך שם בפנים- חונק לך ת'חיים, ודוקר כל שנייה שאפשר.

אני איתך.

אחותי, אני לא שם איתך, ואני יודעת שזה, טוב, דפוק ככה, אבל אני באמת איתך. בלב.

כ"כ הייתי רוצה להיות איתך שם, ולומר לך שמותר לבכות. זהו- מותר.

אגואיסטית? כולם אגואיסטים. כולם. ומי שיאמר שלא- תביאי אותו אלי..

אז את רוצה מישהו/מישהי כי את אוהבת אותו, כי הוא יקר לך. זה נורמאלי. (את לא מסכימה איתי?)

אני לא יודעת מי את, אבל כאילו בפנים- אני מכירה אותך כ"כ.. כי את כ"כ אני, וכ"כ כמו עוד כאלו- מיוחדים (איך אני מחמיאה לעצמי, אה?) .

אני...אני זזה עכשיו. ואת? תקראי את זה, ואם את מרגישה חיבוק..זאת..- אני.. שלחתי לך אחד.

ענבר...

ממש, יש לי מה לתת ואני פשוט מתנהגת כמו טיפשה ולא נותנת אותו.

אין טעם להכחיש את זה שאני מתנהגת כמו טיפשה.

אשמח לדבר איתכן בשיחה אישית! וקבלו חיזוק חיובי.

הרי את בעצמך אומרת שיש לך מה לתת, אז איך ייתכן בכלל שאדם כזה הוא חסר ערך?

תחשבי על כל האנשים הגדולים, אנשים שתרמו ל-, לא יודעת,לאנושות, אנשים טובים, שעזרו לאחרים, שקידמו אותם. מה את חושבת- שתמיד הם היו ככה?

כל בן אדם מגלים מתישהו. נכון, לדעת שאתה יכול לתת, ו-- אתה לא.. זה כואב איפשהו.

אבל לפעמים אחותי? כדאי לשים לב לעצמנו.. לפעמים?- בתוך כל ה-לעזור ולתת-  איפשהו את שוכחת שגם א-ת פה.. וגם א-ת לפעמים חלשה וכואבת, ומותר גם קצת להיות אגואיסטים ולטפל בעצמנו..

כשאת חולה עם חום, וכל הגוף כואב, את יכולה ללכת להתנדב בבית חולים? את יכולה להזדהות עם החולים, להבין אותם, אבל בשביל ממש לעזור, את צריכה להבריא- ואז לתת להם את התרופה שעזרה לך..

וא-ז הם באמת יוכלו להבריא לגמרי.

ו- אספרנזה? לכל אחד יש מה לתת. את הגבת לשרשור הזה? לענ"ד- את כן הגבת..ומה שזה אומר- זה שגם אם לא היה לך איך לעודד , את הגבת והראית שקראת מה היא כתבה,

שזה אכפתי ויפה. וזה לא משנה מה התגובה, הגבת.

אז מה אני שווה?

למרות שאני מתחרטת על ההערה הראשונה שלי ששפעה ציניות ונראלי לא הייתה כ"כ במקום..

אז סורי על זה, אבל>>

תכלס נו - ועכשיו הנה - אני צועקת את זה:

אני חתיכת ילדה קנאית.

אני רואה את כולם רצים, תורמים פה תורמים שם, הדרכה, התנדבות - איל"ן, קו לחיים, מד"א, הולכים לבקר ילדים בבתי חולים, עוזרים לנכים, מה לא?!

ואני מתה בפנים.

מקנאה.

אני? אני-- נאדה. אפס. כלום.

מה אני נותנת? מה אני תורמת?

כלום.

כלום!!

"לכל אחד יש ייעוד בחיים" --

נהדר.

אז מה הייעוד שלי? לשבת בבית סגורה בחדר ולטחון מתמטיקה? שמא פיזיקה?

זה הייעוד שלי?

ישמצב, אינלי מושג ת'אמת..

אני לא עושה כלום. לא זזה מהבית, לא חברות, לא התנדבות --

אפס אחד גדול.

"נו, אל תהיה מרובעת, כל אחד תורם משו בחיים שלו!"

אז זהו שלא. אני לא לפחות.

קמה בבוקר, הולכת לביצפר. מה אני עושה שם? לומדת. (כן, מדי פעם יוצא לי ככה..)

נתתי משו חוץ מלתת לעצמי?

לא.

מה אני עושה בבית?

אם אני לא רבה עם ההורים שזה כבר סימן טוב - אני עושה עבודות או לומדת למבחנים.

לי יוצא משו מזה, כן.

אבל זאת בדיוק הבעיה: ש ל-י יוצא משו מזה. ולא לאפחד אחר.

אז כן הנה, צעקתי את זה ואני אצעק שוב:

אני חתיכת ילדה קנאית.

ו--לא..

אני לא גאה בזה.

פתחתי את אש התורה וקראתי מאמר להורים לבני נוער מצחיק שדווקא אני אקרא ולא ההורים שלי

אבל בכל אופן קיבלתי עצות של בנ"א חכם ומבין לעצמי 

אז מכיוון שלא הצלחתי להביא לינק אז תחפשי בגוגל "אש התורה" בחיפוש תכתבי הורים לבני נוער ותהני ואולי גם כמוני תפסיקי להיות שלילית גזו מן שלא מרוצה מכל השפע שיש לה 

טוב אז... יומנעים!!!!!!!!

אם את כ"כ מקנאה, תעשי את זה!

תתנדבי, תשמחי..

תצאי עם חברות..

אם את מרגישה כ"כ רע עם איך שאת- תעשי את מה שאת חושבת שצריך לעשות (או לפחות תנסי ותשתדלי) במקום לקטר על זה!

הגיע הזמן להוציא את זה מהכח אל הפועל ,תיזמי,אל תשארי במקום ,אם את מדברת על כך שאת רוצה לתת הדבר שאסור לך לעשות זה להמשיך להסתכל על מה שהיה עד עכשיו ולהתחיל לתת.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...