אז בעלת ניסיון רב - אני לא.

נשואה מספר חודשים (9..)

וחושבת כמה דברים..

א. אם הוא נראה לך נחמד, וכיף לך איתו, והוא מכבד אותך - זה מצוין.

ב. מבחינה דתית  - לא יודעת מה להגיד לך.. ממש לא מה שחיפשת, או לא בדיוק? ולאן הרוח שלו נושבת?(האם יש לו רצון להתקדם? בסוף -זה הכי חשוב.. אפילו יותר מהמקום שבו הוא נמצא היום. ואת יכולה מאוד מאוד לעזור לו בזה..)

ג. הכתבה שקראת של הרב יואב מלכא, בעלון שבת, באה קצת לאפס את הרושם שנוצר מהכתבה כולה.. הכתבה הייתה על מישהו שיצא עם 100 בנות ואת כולן - הוא פסל, ולא הן פסלו אותו.. בקיצור - האף שלו היה בשמיים.. וכשהוא החליט קצת לרדת אל העם, ולהבין שהוא לא מושלם - הוא ב"ה גם מצא את בחירת ליבו.. אז להגיד שהייתי יכולה להתחתן עם כל אחד? ממש לא. יש הרבה דברים שלא יתקבלו עליי בשום פנים ואופן.

ד. לגבי השאלה שלך על האהבה - אז אין בזה כללים. ואם יש חיבה - האהבה בע"ה בוא תבוא. האהבה צריכה השקעה..

ה. לגבי התחושה של ההחמצה - זה - לדעתי - עניין של עבודה על עצמי.

זה שייך לכל הנושאים.

כשבחרת שירות לאומי - לא חשבת "אולי במקום אחר יהיה לי יותר טוב?"

או בכל בחירה אחרת בחיים..

צריך להחליט - שמה שבחרת - זה מה שאתה צריך באמת.

וזהו.

וזה הדבר הכי טוב לך!!

ואני חושבת שזה שאת יוצאת איתו עכשיו וחושבת שאולי יש בנים אחרים טובים יותר - זה לא עוזר לך להחליט.

מה ששמעתי פעם:

כשיוצאים - צריך לחשוב שאין אף אחד אחר בעולם.

לכן - לא שומעים הצעות, ולא מתעניינים בשום אדם אחר בכיוון הזה..

את איתו - וזהו.

בהצלחה רבה בהחלטות..

מוזמנת באישי

לפי דעתי אל תנסי להשוות שיחות נפש שלך עם חברותייך למדוייט שלך כי זה ממש שונה שיחות של אישה מול אישה לשיחות של אישה מול גבר (אני מתכוונת בהרגשה של העומק) עם בת את יכולה לטחון משהו לפרטים לנתח מכל הכיוונים גברים ברובם יותר תכליתיים ופחות דשים ודשים

כמובן שזו הכללה גסה מאוד מה שכתבתי 

ומאוד משתנה כל מקרה לגופו

אבל  תחשבי על זה 

(זה לא שמגיעם עם בן הזוג לעומק בשיחות ולשיחות נפש אבל זה נושא אופי קצת שונה)

א. כנראה שאם הוא כתב כך, הוא מאמין בזה. אולי לא כל אחד יכול להתחתן עם כל אחת, אבל כנראה שיש הרבה מאד שיכולים להתחתן כמעט עם כל אחד.

ב. אי אפשר שתהיה באמת אהבה לפני החתונה! אהבה היא נתינה, ולא רק כשרוצים אלא בעיקר כשמחויבים.

ג. תמיד יכולה להיות הרגשה של החמצה. הרגשה זו היא ככל הנראה מוטעית.

לפי מה שאת מתארת שלבחור יש אופי ומידות, ויש חיבה זה בהחלט מספיק.

פעם דיברנו על זה בלימודים, ופשוט כולן אמרו שהיתה להן תחושה של החמצה אחרי החתונה, ולא רק, אלא כל פעם כשהיה איזה שהוא קושי עם בן הזוג (היו שם גם נשים מבוגרות!)...

נראה לי שאין מה לעשות, זה ההבדל בין החלומות למציאות,

והאמת היא,

שהמציאות הרבה יותר טובה מהדמיונות שלנו.

הרי בדמיונות אנחנו לא יודעות לצפות מה יקרה לנו בחיים, ולמה נזדקק,

ולפעמים אנחנו חושבות שאנחנו רוצות בדיוק ההפך ממה שאנחנו זקוקות לו.

ה' שולח לנו בדיוק את מי שאנחנו זקוקות לו, זו רק עבודה שלנו לתת לבעל את המקום להיות כזה.

כל מה שכתבתי טוב לאחרי החתונה, לכן, אל תטרידי את עצמך במחשבות של מה יהיה אחר כך,

אלא,

תתמקדי במה שעכשיו, את מחכה להפגש איתו, את מרגישה איתו נוח? זה מספיק לעכשיו...

לגבי הרמה הדתית, כדאי לך לראות אם יש לו מוכנות ופתיחות לצד שלך, וכמה תוכלו להחליט החלטות משותפות

בצורה ששניכם תרגישו טוב, בלי לוותר על הדברים שחשובים לכם.

רק להוסיף משהו קטן בהמשך לעצות שכתבו קודמיי.

אצלנו זה היה הפוך הינו בקשר תקופה מכובדת והשיחות היו עמוקות ,  ואחרי החתונה זה השתנה כי זה המציאות והחיים הופכים למעשה ופחות לתיאוריה  (ב"ה). ובשלב מסוים בעלי דיבר על כך שהוא בעצם מתוסכל מהירידה שחווינו אחרי החתונה (מה לעשות שבמהלך האירוסין מטייסים כל כך גבוה שאפשר רק לרדת משם...) והוא אמר שחסר לו השיחות הגבוהות והלמידה יחד, עד שהוא הבין שאישה זה לא חברותא עם כל הרצון הטוב.

שמעכבת הרבה בחורים ובחורות טובים/ות מלהתחתן. וזו אכן שאלה כבדה: האם אני צריך להתחתן דוקא איתו, עכשיו?

אולי ממש כאן, מעבר לסיבוב, ממתין הבחור המושלם??

ושלא תביני, אני לא מזלזל לרגע בשאלה הגורלית הזאת.

אני רק חושב שבכל זאת צריך לזכור שיש מי ש'מנהל כאן את העסק'.

ועם כל הרצון הטוב שלי ושל קודמי.  מה לעשות, את ההחלטה את תצטרכי להחליט לבד... (החלטה קשה. מנסיון..)

ולפני ואחרי כל הברורים, הפגישות והנסיונות צריך להתפלל הרבה שנזכה להרגיש באמת מה צריך לעשות.

אז התפללנו. טוב, מה עכשיו? אז ככה-

איני יודע מה ה"וותק" שלך בעולם ההיכרויות אבל אני חושב שמשלב מסוים כבר אפשר להרגיש מה בסך הכללי של הבחורים היה שייך, מה היה יותר מסתם שייך ומה בכלל לא. ואז למקם את הבחור הנ"ל בתוך זה. אמנם כל העניין של הזיווגים הוא נס, אבל לא צריך לצפות לדברים מאוד מיוחדים שעוד לא פגשת... וכו'.  כי באמת:

אין לזה סוף.  וזה לא רק בעניין החתונה, אח"כ זה גם בבחירת מקום עבודה, מגורים וכל דבר שדורש החלטה.

לגבי מה שקראת האם אפשר להתחתן עם כל אחד?

רה"י שלי (רב מוכר מאוד בתחום הזה) היה אומר שרוב בני אדם יכולים להתחתן עם רוב הבנות שנפגשו איתם לצורך חתונה. 

יש כמובן בררנות שהיא ע"מ למצוא בן זוג שנקודות החיבור הן רבות עוד יותר ע"מ להגיע לחיים יותר זורמים וזה בהחלט מובן אבל צריך לזכור שיותר חשוב זה האופי, התכונות והעבודה על המידות..

בהצלחה!

אני גם חושבת שצריכה להיות לך תחושה פנימית לגבי הקשר שלך איתו. זה תחושה שאף אחד לא יכול ליעץ לך כלפיה. את צריכ להיות עם עצמך, או איתו ולחוש שזה האדם שאת רוצה לדבוק בו, או לא. כאשר תחושי את זה תקיימי את מה שהירגשת לכאן או לכאן. זו צריכה להיות תחושה מאוד פנימית ועמוקה שתלווה אותך כל החיים, בין אם תחליטי שאת איתו או לא. תחושה זו לא תלויה כעת בבחור, במעשיו, באופיו או ברמתו הדתית היא נמצאת רק אצלך ורק את יכולה לתת תשובה לעצמך. זה נשמע אולי רחפני אך זו האמת והיא נמצאת אך ורק אצלך! - בהצלחה!

אני לא נשואה אבל לדעתי הכל תלוי בך- בראייה שלך ובאיך שתבחרי להסתכל על הדברים:

אם תחשבי כל הזמן על "ההחמצה" שעלולה לבוא כנראה שכך תרגישי גם בבחור הבא ובבחור שאחריו...

באמת שאין לדבר הזה סוף כי תמיד יש ההתלבטויות...

בקשר לשאר הדברים (הרמה הדתית, השיחות בינכם וכו') זה כבר הרבה יותר אישי ואין נוסחה מסוימת שמתאימה לכולם- את צריכה לחשוב עם עצמך ו(איתו...) ולהגיע להחלטה שאת מרגישה איתה הכי שלמה שאפשר!

בהצלחה!

אהבה נבנית ומגיעה אחרי שנים של ביחד עם כבוד הדדי שיתוף ואהבה. אם את מתכוונת למשיכה, הרב נבנצל אומר שזה יכול לבוא גם אחרי החתונה. אז אם יש חיבה ומכנה משותף לכי על זה. לגבי מה שאת מרגישה יותר רוחנית ממנו, אין בעיה, בני זוג צריכים לאזן אחד את השני. 

הבחור שלך לא אמור להיות מושלם, אז זו שמשלימה אותו. בשביל זה מתחתנים.

בהצלחה!

ב"ה

אני נשוי ברוך ה' 9 שנים, ומנסיון אמיתי אני מוכרח לומר לך שאת האהבה האמיתית שבאמת מחברת בין בני זוג אין כל אפשרות לחוות לפני חתונה, לפני מיסוד הקשר, האהבה שלפני כן היא יותר ברמה של תחושות ורגשות כלליות שעם האדם הזה את רוצה לחיות, על כן, לדעתי אם את מרגישה חיבה וקשר סביר ויש בך ציפיה ורצון להגיע לפגישה הבאה או לטלפון הבא או למסרון הבא, אז זה באמת זה.

נקודה נוספת היא שחלק נכבד מעבודת המידות ומעבודת ה' הוא שאחרי שהתחתנו, זה מה שהקב"ה רוצה עבורי וזה מה שמתאים לי, אם ישנן מחשבות אחרות משמעותיות, יש קושי רב יותר להחזיק את הקשר לאורך ימים ושנים.

המשפט שקראת הוא קצת קיצוני, אך הוא בהחלט משדר את הכיוון הכללי.

בהצלחה!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

גם בהחלטות פשוטות יותר כמו איפה להיות בשבת, והאם לצאת או לא לצאת לאיזה מקום?

האם אחרי שאת בוחרת משהו את מתחילה לתהות מה היה קורה אם היית בוחרת אחרת?

חשוב מאד מאד לקבל החלטה ששלמים איתה, אבל יש תופעה כזאת של "חוסר החלטיות"

ברמה קצת פתולוגית שהיא דורשת אזישהוא יעוץ לפעמים.

מוגש סתם כנקודה למחשבה,

ודאי שזה הזמן הנכון ללבטים והתלבטויות.

מציעה לך לשבת ולכתוב בדף את כל היתרונות והחסרונות שלו,

ואולי בעוד דף מה את חושבת שאת צריכה בבעלך.

מול הנתונים המסודרים יהיה יותר קל לחשוב.

אצלי לפחות- ההחלטה התיישבה והתחברה והעמיקה עם הזמן והקשר,

עד שזה כבר היה ברור לשנינו.

בהצלחה רבה!!

ב"ה

על רמה דתית,אמיתית ,לא כדאי לוותר.

כמובן אם הוא אינו שומר כמו שהיית רוצה, או ברמה רוחנית מספקת,ואינו שואף לעלות-ולך זה חשוב--

זו נקודה המשמעותית ביותר.

הרבי קורא למה שצריך "משיכת הלב",יש לך משיכת הלב אליו? הוא מוצא חן?

תגששי לראות אם הוא מחפש רוחניות ברמה שאת מחפשת, איז סוג בית הוא רוצה? אילו ערכים היה רוצה להתוות לילדיו? איזה סוג שבת? מה תחביביו ואיך מנצל את זמנו הפנוי.

אם הוא חפץ בתכניות ראלטי ואת בספרי רוח,זה ממש משמעותי.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר