החיים הם כמו קופסת שוקולד...

אבל עם הבדל אחד גדול לעומת מה שנאמר בסרט פורסט גאמפ...
 

Life is like a box of chocolate that's true…

But sometimes if you'll just pay attention,

You'll see that you Do know what you'll get!

Don't you remember which one is bitter?

Or the ones with the nuts you don't like?

 Don't you remember the one you really like?

Life is nothing new but it never gets old!

Life is something that you Mold!

החיים הם לא משהו אקראי ובלתי צפוי לגמרי.
מי שבאמת מתבונן ולומד מהחיים (השוקולדים),
יכול עם הזמן להבחין בין מה שטוב לו ומה שרע לו!

וגם אז אולי יום אחד לגלות שמותר לו לבחור!

לראות שיש כאלו שאוהבים שוקולד מריר ויש כאלו שסובלים!
יש כאלו ששוקולד עם אגוזים יעשה להם רע ואפילו יהרוג אותם כי הם אלרגיים!
ואז תהייה להם גם בעיה בחיים הבאים... פחד בלתי מוסבר מאגוזים..
ויש כאלו ששוקולד לבן עושה להם אקסטאזה וחיים יפים.

אנשים יכולים לאכול הכל ויכולים לא לאכול בכלל..
אנשים יכולים לאכול רק דבר אחד והם יכולים הרבה.
הם גם יכולים לאכול ואז להקיא את זה..
הם גם יכולים לרצות אבל לא לגעת.
הם גם יכולים לתת את הכל גם יחד למישהו אחר..
והם גם יכולים פשוט לוותר ולאכול משהו אחר!

אז החיים באמת יכולים להיות כמו קופסת שוקולד.
(כמו שנאמר בסרט פורסט גאמפ..) אבל אף אחד לא אמר שלא מותר לשפר!
החיים לא קבועים מראש וגם טעמים יכולים להשתנות..
גם יש תוקף על כל קופסא לכן לא כדאי לנו לחכות!
קופסת החיים האמיתיים מתחדשת כל הזמן ולא הכל צפוי מראש.
למרות שלא הכל לא צפוי לגמרי..

אבל הדבר הכי חשוב בחיים ללמוד הוא ש..
אנחנו בעצמנו יכולים לייצר שוקולדים- כי אנחנו הם אלו שמתוקים!
אנחנו יכולים לעשות לעצמנו חיים קשים או יפים..
או להפוך חומרים חסרי טעם לא טעימים ומגעילים- למעדן פלאים.
מי אוכל קמח וביצים לבד? והשוקולד בלי סוכר הוא מר!
כמו החיים בלי בני האדם שיעריכו אותם!
כי הם מוסיפים להם ונהנים מהסוכר!
בלי מי שייהנה ממנו- מה נשאר?

יש כאלו שבכוונה בוחרים את אותם השוקולדים הגרועים!
הם יגידו שהם אוהבים את זה או שהם יגידו שהם מכורים!
או שרק יאכלו אותם כי זה מה שעושים אחרים..
וישכנעו את עצמם שהם שוקולדים טובים..

 

יש כאלו שיאכלו וייהנו מזה אבל אז ירגישו אשמה!
ויש כאלו שמרוב שהם יאכלו הם יתפוצצו מהשמנה!
יש כאלו שיעדיפו רק טעם אחד ופתאום הוא יגמר!
ואז הם ירגישו עצובים ויחשבו שבאמת אין שום דבר אחר..
ויעליבו את האחרים שרק רוצים לעזור להם לא לוותר!
או את השוקולדים החדשים שהגיעו ככה פתאום.
והם לא גילו אותם עדיין אולי עד היום..

 

יש כאלו שיחכו רק לשוקולד הנכון- אבל אז הם יחמיצו המון!
כי הרבה שוקולדים עד אז יתקלקלו או ע"י אחרים יאכלו!
ואותם אחרים לא יעריכו אותם כמו שהם יכלו..

יש כאלו שמרוב שהם יחכו לשוקולד המושלם..
הם ימותו מרעב או שבסוף יסתפקו פשוט בשוקולד סתם.
יש אנשים שאוהבים את הפשטות ובוחרים בשוקולד חלב.
ויש כאלו שיחפשו שוקולדים רק לפי העטיפה מזהב...

יש כאלו שיחפשו את השוקולד שנותן להם היי..
ויש כאלו שיחפשו את השוקולד רק בשביל האנרגיה,
כדי שיוכלו לעשות כושר ועוד הרבה דברים אחרים.
יש כאלו שיחפשו את השוקולד הכי טוב והכי בריא.
יש כאלו שיהפכו את עסק השוקולדים לעסק כלכלי.
ויש כאלו שירצו להפוך את זה לעסק מסחרי..

יש כאלו שיפרקו כל שוקולד לפני ואחרי שיטעמו ממנו,
ויגידו לאחרים מה מותר להם ומה אסור או לא כדאי להם לעשות..
הם עוד יתחילו לנחש בעצמם ולהתחיל לנבא מבלי באמת לנסות..
אבל בסופו של דבר הם יאכלו מעט מאוד שוקולדים בחיים.
ואז הם יתפלאו בסוף שבעצם הם לא חכמים כל כך גדולים..
ובמשך כל הזמן הזה הם יכלו גם ללמוד מאחרים..

יש אנשים ששוקולד להם זה רק דבר משמין..
ושהם באו לחיים במטרה להיות צנומים..
יכאב להם לראות את האחרים נהנים-
אבל הם מרגישים שככה הם חייבים.
אבל אז רק בזה הם יהיו עסוקים.

אולי יום אחד הם ירגישו מקופחים..
ובסופו של דבר השוקולד יהיה איתם לכל החיים.
גם אם הם רוצים וגם אם הם לא רוצים..
לכן לא כדאי לפסול את החיים.
כי הם מאוד חשובים!

ויש אנשים שבמקום לאכול שוקולדים..
יחפשו את הטעם במקומות אחרים.
ואפילו לא במאכלים ולא בדברים הטובים..
הם יסתכלו על אחרים שטועמים..
והם יאכלו רק את מה שהם צריכים.
אולי זה יהיה להם קשה בהתחלה,
אבל לפחות הם יעריכו את החיים.

אדם שלא אכל הרבה מאוד זמן..
יבחין בדברים שאף אחד עליהם אפילו לא שם..
דווקא אלו שמעולם לא אכלו משהו טוב,
שכן יאכלו- הם גם ידעו כמה זה טוב.
ואלו שמעולם לא טעו- פשוט לא יידעו,
ואני חושב שהם פשוט ישתעממו..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...