בס"ד בר"ה

יגרד עד האות עצמה אך ישאיר מעט ממש שלא יגע באות עצמה

ב"ה

מחיקת השם הוא איסור מדאורייתא ובדרך כלל תמיד הולכים לחומרה.

נכון שסופר לא אמור להיות מורא הוראה וגם לא מגיה, סופר צריך לדעת את צורת האותיות ואם משהוא סוטה מהאות הנכונה, לא להתבייש ללכת למומחה. ואסור אפילו לדמות מילטא למילטא עאכו"כ כשמדובר בהלכות קדוש השם ומחיקתו.

אם ברצון כבודו להתחיל בכתיבת ספר תורה ייקח כלל לעצמו: בכל מקרא של ספק לא לפסוק לבד בשום פנים ואופן, רק מורא הוראה שמתמצא היטב בהלכות סת"ם לדעתי, ראשי לפסוק במקרים כאלו ודומיהם.

ידוע הסיפור על אחד מגדולי ישראל שנשאל ע"י אישה לגבי כשרות של עוף כבעלה הביאה הביתה מהשוחט כשאחזיק ביד השניה כד חלב. אותו גדול ניגש לארון הספרים, פתח כרך של השולחן ערוך (לא מהדורת כיס אלה ספר ספר כמו של פעם - מהדורת חתנים) עיין בו, ושוב ניגש ולקח עוד כרך ועיין בו, לאחר מכן פסק לגברת שאין שום בעיה לא בחלב ולא בעוף. לאחר שהאישה עזבה את בת הרב, בנו שאלו א"א מו"ר למה טרחת כ"כ אין פה שום שאלה??

ואז אביו ענה לו: "אם הייתי עונה לה מיד שאין בעיה, בפעם הבאה, כשבאמת תהיה שאלה היא בתמימותה תפסוק שזה דבר פשוט !, עכשיו היא למדה שכשיש שאלה שואלים את הרב."

ב"ה

אני רוצה להאמין שזה בשביל השעשוע בלימוד ושהוא לא מתכוון לקבל כאן תשובה הלכה למעשה.

לא נראה לי שהרבנים וואזנר, בלינוב, גרוס, מועלם, מזוז, שטרן שליט"א גולשים במחוזינו.

לעצם השאלה:

בקסת הסופר סי"ב סי"ד כותב: "דיו שנטפה על האות מן השם או שנפסל אות בענין אחר שצריכין לגרוד קצתו או כשאינו די לגרור מקצתו מפני שיהיה ח"ת וצריכין לגרוד כולו מותר לגרדו או למוחקו כדי לתקן את השם כי אין זאת דרך מחיקה אלה דרך תיקון."

וע"ז כותב הרב שטרן בספרו משנת הסופר סקל"ז: "דיו שנטפה וכו' בענין אחר. ר"ל שנתקלקל צורת האות ע"י נקב או קרע, שרי למחוק ממנו כפי צורך התיקון, והנה דעת הרב המחבר מבואר דדוקא היכא שהשם נפסל  שנתטשטש ע"י הטיפת דיו ואינו ניכר, אז מותר למוחקו כדי לתקנו, אבל היכה שלא נפסל אסור למחקו אף שכוונתו לתקנו יותר בהידור, ואינו עושה דרך השחתה מ"מ אסור, ואף די"א דכל היכא שעושה לתקן את השם אין בזה איסור מחיקה, אבל להלכה לא קיי"ל כן אלה כשיטת הרב המחבר כאן, דאף שעושה לתקן את השם עצמו אין להתיר רק היכא שנפסל צורתו."

יש לדעתי תסבוכת גדולה:

הרגל השמאלי מאוד קרוב לגג, ש"ת לגבי דימוי לחי"ת.

הקו שהתווסף באמצע הגג יוצר רגל של הא באמצע הגג. כשר לפי הראש ואז כל מה שמאלה מודבק לגג זה אבר נוסף.

מה הדין של הא עם שתי רגלים??

עצה טכנית: ע"מ למנוע נגיעות בכתב מניחים נייר מתנה או שקף מתחת לשורה שכותבים ככה שגם אם נוזל דיו זה לא על הקלף. להתרגל לאחוז את הקולמוס ואת היד בזווית של 45 מעלות כלפי הכתב ואז היד לא נוגעת גם לא בטעות במה שנכתב קודם ועוד לח.

ברור שכבר שאלתי רב..

זה רק ע"מ ללמוד...

לגבי ספק חי"ת, לא נראה שיש חשש. קשה לראות מתמונה אבל המרחק בין הרגל לבין הגג ניכר אפילו מרחוק.

לגבי ב' רגליים לה"א, זה ממש נראה לכלוך וכנראה אין בו דין ירך.

ב"ה

נו ומה אמר הרב?

אין עוד תשובות?

בס"ד בר"ה

ואני גם מאמין שלא שאלת פה ע"מ ליישם את מה שנאמר....

וברור שאני לא אפסוק לעצמי בשום ענין ולו הקטן ביותר שיש לי בו איזה ספק אלא מיד אשאל רב ואעשה מה שיפסוק לי!! בהצלחה לכולנו!!

כך ענה לי הרב גרוס:

בשם הוי"ה - אפשר מתחת לירך שמאל.  כ"כ מתחת לגג - רק העוקץ שיוצא, ולא העובי עצמו.
בשם השני - כנ"ל, מותר למחוק הקוים הדקים וכ"ש הטישטושים, אבל לא העובי הנמשך מקו האות. 

נראה לי כמו שבקישור

.20110119225432.jpg

 נראה לי שגוי לחלוטין.

(למדתי סופרות-סת"ם)

כך השיבוני. ועדיין אין הדברים מתיישבים היטב בלשון המחבר:
 

אסביר את הענין ומקווה שלזה התכוון בספר שציינת,

אכן כל אות צריכה להיות ע"י מעשה כתיבה כצורתה ולא ע"י חקיקה או אמצעי אחר שאינו מעשה כתיבה (כמו נפלה טיפת דיו ונעשה אות או חצי אות,

חק תוכות הגדרתו חוקק תוך האות או סביבתה וע"י זה נוצר האות, אמנם נחלקו האחרונים (ב"י ורמ"א באה"ע עם הרד"ך) אם חקק חצי אות והשלימה ע"י כתיבה או שנפלה טיפת דיו ונעשה חצי אות כגון גג וא"ו או יו"ד והשלים את האות (עשה לה ירך) ע"י כתיבה אם אזלינן בתר הסוף, שסיים האות ע"י מעשה כתיבה או שכיון שחלק נעשה בפסול ולא כל האות נוצרה ע"י כתיבה הכל פסול (ע משנ"ב סי ל"ב סע י"ז ס"ק ס"ז).

אבל ישנו עוד דין שמובא באחרונים שנקרא ח"ת ע"י כתיבה כלומר שגרם לאות לעמוד בצורתה והכשירה ע"י כתיבה אע"פ שבאמת זה לא ע"י חקיקה מ"מ קרי ליה חק תוכות ע"י כתיבה, כיון שגם היא לא נוצרה ע"י מעשה בגוף האות עצמה, אחת הדוגמאות לזה היא: כתב כ"ף כפופה מתחת לכ"ף פשוטה וצד ימין של הגג נגע בירך הכ"ף שלמעלה באותו רגע הכ"ף פשוטה נעשתה לכ"ף כפופה גדולה ופסולה, אלא שאם ממשיך בכתיבה אחת את צורת הכ"ף כפופה כבר ניכר שלמעלה זו כ"ף פשוטה ולמטה זו כ"ף כפופה רק שנוגעת קצת והרי להלכה אפשר להפריד אותיות שנדבקו אם ניכרת צורתן, רק כאן נעשה שינוי צורה לרגע אחד והסכימו רוב ככל האחרונים (מלבד היריעות שלמה) שהסת"ם פסול כיון שנעשה ח"ת ע"י כתיבה ואסור להפריד ובתו"מ אין תקנה ובס"ת צריך לגרור הכ"ף שלמעלה ולכותבה מחדש. (מיהו גם הרב מועלם מסכים לעצם הדין של השינוי צורה רק שאם זה היה ע"י מעשה כתיבה אחד בלי שהגביה ידו כיון שהיה שינוי צורה לרגע אחד ובאותו מעשה נכשר שרי לתקן). וישנם הרבה דוגמאות לזה ולכן צריך זהירות.

אבל לשון הרב הנזכר שצטטת לכאורה מורה שכל שעשה אות שאינה שלימה ואחר"כ הוסיף עליה הוי ח"ת ובפשטות זה אינו נכון מדין חק תוכות אלא מדין כסדרן בתו"מ אם המשיך לכתוב.

אלא אם כן כוונתו שהאות הראשונה היתה לא לשמה או לא ע"י מעשה כתיבה שאז באנו למחלוקת שהזכרתי למעלה בין הרד"ך לב"י והרמ"א.

בעל החנות זאב גפני יהודי מיוחד שמבין בקלף, מוכר דברים טובים. 

נראה לי שבהכשר של הרב מועלם

אפילו לא כתבת איזה כתב אתה כותב

אבל בכל מקרה אני לא מבין גדול בעולם הסוחרים

יש את הדברים החשובים בכל תפילין, שזה כתב הלכתי, ללא דיבוקים עם תגים שחורים וברורים וכו וכו

תוספות חשובות לפצפונים:

1. קלף של תפילין של ראש, צריך להיות דק מאוד (במיוחד קדש ו והיה אם)

2. כדאי שהפרשיות הנל שיהיו גם קצרות כמה שאפשר.

3. לגבי גודל הבתים רש"י ורת ביחד לא יהיו יותר מ 8ס"מ ביחד עם תיתורא ומעברתא. כדאי שרשי יהיה מעט גדול יותר מר"ת

באתר יש רשימה מפורטת של 60 או 70 הידורים וזה רק בפרשיות התפילין. אולי יש שם גם רשימת הידורים בבתי תפילין צריך לחפש..

אני ממליץ ללמוד באופן פרטי או בקבוצה קטנטנה

אם תרצה תפנה אלי בפרטי ואוכל לתת לך מספרים של מלמדים בכתב אשכנזי.