מצד אחד - כן. בטח שהייתי שמחה נורא אם היה לי ת'אפשרות לדלג עליו כי..

טוב נו - "גיל ההתבגרות" - כל אחד יודע מה הולך שם, כן?..

אבל מצד שני - זה בתכלס הגיל שמתבגרים בו, ולכן באים גם קשיים כאלה ואחרים..

ו-אם היינו מדלגים עליו אז..

לודעת, לוסגורה על הדעה שלי כרגע..

אבל... גיל כל כך חשוב..

זה הגיל שאתה ה-כי בונה תצמך! אתה ה-כי מתפתח ומתקדם!!
אתה לומד למוד מטעויות.. ו.. בקיצור.

גיל חשוב מאוד..

של מוקי. תשמע אותו.

לא יודע מה אנ ירוצה להיות, אבל אנ ירק לא רוצה להיות מבוגר משעמם!!!!!!!!!111

זה בתכלס הגיל הכי חשוב..

זה מה שבונה אותך! הגיל הזה בעיקר...

כמובן שגם שאר החיים...אבל בשום אופן לא היתי מוותרת על הגיל הזה עם כל הקשיים שבו...

כע כע.. נו מי משוגע כמוני שאוהב גמכן?

כל השניה דיכי שניה אחר כך שמחה, כל המשברים, העליות, הירידות, המצבי רוח משתנים זה עושה לי את זה..

הייתי מוותרת בכיף..

אבל חוצמזה ? בחיים לא !! אני פשוט אוהבת ת'חיים שלי  

בס"ד

לא סובלת ת'גיל הזה!!!!ואם יכולים לצרוח עלי שאני לא שפויה...אבל אני באמת חושבת שהגיל הזה מיותר!!!=]=]

סתם ככה אני אוהבת תגיל הזה (עדיף מלרוץ לזקנה לא?)

יש אקשן!!!

כמה שהחיים בו קשים ומעצבנים זה ה-גיל!!  קשה להסביר למה...

כאילו כמה שהוא מעצבן אז זה ה-גיל שאפשר להרגיש חופשי לעשות שטויות!!!!!!!!!! אח"כ זה כבר תינוקי מידי!!!!

חוצמזה שזה גם כמו שאמרו הגיל שבונים ת'צמנו וכו'...

שלא!!!!!

שעם הגיל הזה קיים זה אומר הרבה לא?

שהוא חשוב ושאין מצב לוותר עליו

ומזה השאלות האלה בכלל זה תלוי בנו????

שמתם לב שתמיד רוצים את מה שאין? שהיינו ילדים היינו מתים לגדול כבר, המבוגרים תמיד אומרים: "הלוואי שהייתי בגיל שלך".

זה טבע האדם...אני אומר, בואו נהנה מהרגעים הטובים והמדהימים, נסתכל על חצי הכוס המלאה טוב ושמחה, וננסה לפתור, (ואז לשכוח) את הצרות שלנו.
 

בחיים לא הייתי מוותרת עליו!

לפני זה אתה קטן שלא מבין כלום ואחרי זה אתה כבר מבוגר שנמצא באמצע החיים עם עול מטורף (ולכל אלה שחושבים שעכשיו הם עמוסים- חכו שתגדלו....זה אף פעם לא עובר...רק מתחזק!!!)!

תחשבו על זה...הייתם צריכים להפרד משליש של החיים שלכם...........

בחיים לא היתי מוכנה לותר.............!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

זה הגיל שאפשר לעשות בא הכי הכי הכי הרבה צחוקים

לא צריך להיתבייש משום בנאדם פשוט לקחת הכל בסבבה.......

אתם יודעים עושים כל מיני דברים כאלה......................... בקיצור חיים!!!!!!!!!!!

-למה לא?

כזה. וזה לא חכמה לקבל תוצאות ללא התהליך כי אז לא עבדנו על זה בכלל וזה לא שווה

מזל שיש ת'גיל המיוחד הזה!

אני פשוט מרגישה כלכך טוב עם עצמי בגיל הזה

וממש טוב לי,

גם עם הקשיים!!!

בחיים לא הייתי מוותרת על התקופה הזאת!

תקופה כ"כ מדהימה! כ"כ בונה! כ"כ מלמדת!

אני אישית מרגישה כי רק עכשיו (אני שמיניסטית) אי מרגישה שאני זה באמת אני...

רק עכשיו אני מכירה את האני העצמי שלי...

אני מרגישה כי בלי התקופה הזאת הייתי נשארת כ"כ ילדותית... כ"כ הרבה מאחור.. כ"כ שונה.. כ"כ אחרת ממה שאני עכשיו...

למדתי (ואני עדיין לומדת) כ"כ הרבה דברים חשובים לחיים שלי...

אני טועמת את עטם הבגרות, העצמאות, האחריות... אני מפתחת את עצמי! את מי שאני באמת...

שנים מדהימות שהלוואי שלא יגמרו לעולם!!!

כל הזמן אדם לומד אבל בתקופה הזאת לומדים הכי הרבה (ולא דווקא בגלל הבגרויות..)... הכי  הרבה על עצמך... על מי שאתה... על מי שאתה רוצה להיות.. על מה שאתה מאמין בו...

על אברהם אבינו כתוב זקן בא בימים, ומפרשים, מה זה בא בימים? שבא עם כל ימיו. אז באברהם אבינו זה בגדול שלא היה רגע מבוזבז בחיים והכל לקח איתו. אבל גם כל אחד בכללי מורכב מכל החוויות שעובר, זה החיים אין אחרים. ובכל שלב בחיים יש קשיים. ואעפ"כ לא מוותרים על שום דבר. מהכל צריך לצמוח. 

בס"ד

(וגם על הילדות) (והבגרות) (והזיקנות) (ובכלל)

זה הגיל הכי כיף בחיים!  אפשר לעשות צחוקים לעשות שטויות ואח"כ אתה כבר זקן בשביל זה..

יש דברים טובים אך יש דברים שבכיף הייתי מוותר עליהם

כמה שזה גיל מסובך ויש בו המון קטעים מעצבנים, זה פשוט גיל כ"כ משמעותי ובונה והכי כיפי!!! מה עדיף לוותר עליו וישר להתחתן? ממש לא... 

אחרי הגיל הזה אתה חייב להיות כל כך רציני (לדאוג לכסף, לאישה, לילדים וכו') ועכשיו זה השיא של החיים...

כאילו מה ?!למה שאני אוותר על חצי חיים שלי!? אני חיה את הרגע כי לא בטוח שיבוא המחר ואני יחיה!!!!!!

חוץ מזה בכל גיל חוץ מאולי ילדות -שלא חושבים בכלל על כלום- יש משברים ותסבוכות אין מה לעשות ,פשוט לחיות את הרגע הזה ולשמוח...

בס"ד

עד כמה שידיעתי מגעת "גיל ההתבגרות" הוא מושג די חדש. פעם, נערים ונערות היו מתחתנים מהר מאוד לאחר הגיעם לגיל מצוות. זה רק היום שיש לנו את הזמן והחופש "לבנות את עצמנו" וכדומה. עם זאת, למרות שכביכול ניתן לחיות ללא "גיל ההתבגרות", לא הייתי רוצה לוותר עליו, כמו שלא הייתי מוותרת על אף שלב בחיים. לכל זמן ושלב יש את הקשיים המיוחדים שלו, ואם היינו מוותרים על כל שלב בחיים שלנו בגלל הקשיים שלו, לא היו נשארים לנו חיים    (וגם, לא הייתי רוצה להתחתן בגיל 12...)  לכן, אל תוותרו על גיל ההתבגרות! (לא שיש לכם ברירה...)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...