שאלה: "לכבוד כ"ק מו"ר עט"ר פאר הגולה ראש גלותינו וגאולתינו מה"ה חכ"כ המצח"ק שליט"א שאלה לי אל כבודו, ואף שאני יודע שאיני כדאי לשאול את מו"ר שאלות אעיז ואשאל כי תורה היא וללמוד אני צריך(במיוחד בימי בה"ז שתורה מונחת ברצפה ב"מ רח"ל) ושאלתי היא- על אשר ראיתי את בנות ישראל הכשרות מבערות את האבק קודם חג הפסח שלושים יום, ומעבידות בזה את ילדיהן הק' ובעליהן הת"ח, האם יש למנוע בידן לבער את האבק ולהתרכז בביעור החמץ, או שמא יש לחזק את ידיהן -ש לכבוד שמים הן עושות ?
בכבוד רב תלמידך משה מנדעלסון"
תשובה: "לכבוד תלמידי המשכיל והק' השאלה האדירה אשר שאלת גדולה היא ואין זולתה בכל מסורותינו המסורות לנו מדורי דורות, שכן ידוע שנהגו בנות ישראל קדושות לבער את האבק מביתן, שכן הן מסתמכות על הפס' "ויאבק איש עמו" ודרשו חכמותינו אל תקרי ויאבק אלא וי--אבק מכאן שצריך להאבק עם האבק עד עלות שחרו של ליל הסדר, והסכימו עמהן גדולות הדור מהם החכמה בעלת הספר "קוׂלֶךְ" ועוד גדולות אחרות, וכבר חלקו עליהן, ואמרו שאבק אינו חמץ והילדים אינם קרבן פסח ולפיכך יש לבער את החמץ ולא את האבק, ושיטה נוספת זו שיטת האמצע של בעל ה'מוח קודח' וז"ל:
"מזה שאומר "ויאבק איש עמו", מוכח דדווקא האיש צריך להיות עימו, ולבערו מהעולם, ועל כן טעות סופר היא, ואמור להיות שם האי פסוקא "משפעת סוסיו יכסך אבקם" (יחזקאל כו', י'), דמוכח שהאישה אמורה להתכסות באבק כשמנקה אותו, וק"ל.
וכן ראיתי לדייק "ויהיה לאבק בכל ארץ מצרים"- ולא בארץ ישראל, ודו"ק.עכ"ל."
אך מטין הדברים להיות נפסקים כדברי הגדולות שכן יש להן אסמכתא מן הפס',
לפיכך אנו מחויבים למסור את עצמנו על קדושת האבק ולנקות את הבית כל ימי ניסן שכך אמרו חכמינו "משנכנס ניסן-מרבים בספונג'ה"(חירטוטי זוטא פיסקה יא')
ודייק ומצא קושטא ואכמ"ל
