איזה דמויות שפתחו לי את הדמיון...

לעולמות יפים, טובים... התמודדויות אמיצות..

געגועיי...

לורה אינגלס

אן שרלי

פוליאנה

היא בסדר!!!!!

מי בסדר???

ג'ודי אבוט!!!!!  |

ספר מתוק!!!!

אברכית, אגב ירושה, מה היה שמה במקור באנגלית למען ד'??

inheritance ??

{בתרגום סימולטני   }

נראה לי שזה היה משהו כמו ג'רושה. אולי על שם ירושלים?!

יש עוד משהי שקוראים לה ככה

האישה מהמצבה..

אם אני לא טועה היא מצאה את השם לילדה על מצבה של בית קברות..

מה זה הכפל מבצעים הזה?
 

את סדרת בית קטן בערבה.

וכעת אני קוראת את "בן איכרים", אז זה מזכיר לי שבאותה מידה הייתי בוחרת בלורה אינגלס.

ו- להצטרף אלי לקריאה האלמותית: כריסטופר קולומבוס!!!

(נחשבה למזעזעת בימי ג'ו, אלוקים יודע למה).

טוב, אז תעדכני אם את סוגרת על לורה, שנוכל לעדכן את המלאי .

ואגב, בן איכרים אכן ספר חמוד לעילא.

ד"ש לסוסי המורגן החומים והאציליים של ויילדר....

או שקראתם רק את השאלה הראשונה?!

היא לא שאלה איזה דמות ספציפית הייתם אלא איזו דמות בכללי - העשיר והרשע/הטוב והחכם/העני והתמים? קפיש?

אבל השאלה לטעמי הייתה כוללנית ו'משטחת' מידי.

איני חושבת שאי מי יענה 'הרשע',

אבל גם 'הצדיק' היא תשובה חד מימדית.

לכן היטינו את הדיון לדמויות מספרים....

דמויות כאלו (בספרים טובים, כמובן) מורכבות ממגוון מאפיינים ותכונות, טובות או ראויות לתיקון,

ודווקא בתור שכאלה קל להתחבר אליהן, ולמצוא דמות מזוהה במיוחד.

                            אנדרסטנד?

סליחה אם זה בגדר ניצלו"ש..

תגידו קודם למה ותנמקו,כמו שעשית יפה מאוד בהודעה הנ"ל..

בס"ד

אבל החלטתי להשאיר את זה יותר פתוח..

בס"ד

או שהייתי נערת הכפר הצייתנית

זאת שגדלה על "בזעת אפיך תאכל לחם"

אבל ידיה העדינות

לא מסוגלות לעבודת כפיים

ויום אחד היא כופרת בכל המוסכמות שעליהם גדלה,

ויוצאת אל העיר הגדולה

להגשים את חלומה

ללמוד באוניברסיטה

ובסוף הסיפור היא חוזרת ומתפייסת עם עברה..

או אולי הייתי

רון וויזלי, או אחד האחים שלו.

לקחתי את כול המעלות אה?!

בעזהי"ת

וברצינות; הייתי לוקחת את תפקיד 'החבר הלא יוצלח של הגיבור'. בכל ספר יש את האחד הזה: שחי בצל הגיבור, שמוזכר-ולא משמעותי לעלילה, שאפור כזה, אפעם לא מיוחד, תמיד בצל של הדברים..

איכשהו תמיד אני מרחמת על הדמות הזאת, בעיקר בסרטים.

איזה סוג דמות אני-אני, לא בגלל הרחמים? אמ.. לוידעת.

נראלי הייתי... הטיפוס הכי מעניין.... (;

ודמות ספציפית? לוידעת.. השעה כבר מאוחרת..

סתם, מתנצלת על התגובה הלא עניינית. מחר.

או מחרתיים.

או עוד מלאאאא זמן...

בנתיים,

לילה טוב..

בעזהי"ת

נראלי הייתי הדמות המורכבת שלא יודעים מה לחשוב עליה. משו נוסח סנייפ כזה, הפכפך ומסתורי..

טוב, עד הסוף שמגלים שהוא טוב.

כל שאר הספרים...

הוא אף פעם לא אהב את הארי,הוא התאכזר אליו,הוא שמר עליו רק בגלל אמא שלו.כל החיים שלו הוא חי בסכנה ובהקרבה לדרך שלא האמין בה בסה"כ רק בגלל שאהב את לילי.זה מטופש ולא ערמומי בעליל.

דווקא הוא איכזב אותי.הייתי בטוחה שבסוף יתגלה שהוא טוב,אבל מהכיוון הזה לא ציפיתי..מבאס בעליל..

 - מ"ילדי רב החובל גרנט"

אולי סנייפ..

ואני מאוד שונה כאן ממה שאני במציאות.

ובשאיפה הייתי רוצה להיות בסגנון של הארי פוטר/ ארגורן.

הייתי סנייפ. אני מאוד מאוד אוהבת את הציניות שלו,ושונאת את הארי.

בס"ד

הוא עובר את גבול הטעם הטוב בציניות.

אני אולי הייתי לופין, אם מדברים על הארי פוטר.. או ג'יימס (אבא של הארי).

מופרע- מופרע, אבל טוב.

בשאיפה להיות לי ג'ורדן..

ממישהו לרוץ איתו,

אבל הייתי מעדיפה להיות תמר.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.