אם למשל אח שלה [החולה] היה בבי"ח מלאא זמן אז היא שולחת לי סמס אם אני יכולה לנקות קצת ת'בית כזה בקטנה, כי הוא חוזר הביתה. וברור שאני הולכת ומצחצחת ת'בית.. אבל סתם ככה, כשהיא בבית- היא מתעקשת לנהל אותו לבד. ואח שלה [הבריא] לא מוכן שמישו חוץ מהמורה שלו והמשפחה יעזרו לו [למרותש אנחנו חברים ממש טובים. הוא פשוט לא מסכים], וכשאני אומרת לו, נגיד, שאני יכולה לעזור לו בלשון כי אני טובה בזה- הוא מתחיל לקלל בספרדית.. [הם עלו מדרום אמריקה..]

אוווףף

למה הוא שונא אותה?.

הוא ילד גדול. הוא מבין שזה לא המצב האידיאלי, ובגלל שאין לא על מי לכעוס- הוא כועס על מי שבעצם מגדלת אותו.

מתפללים. מקווים שזה יעזור.

תכל'ס- רק תפילות יכולות לעזור בלוקמיה. הרופאים לא מבינים כלום. [באמת!! "הוא במצב קל, במצב קשה, אינלו חמצן, הוא ימות, הוא יחיה, הוא ישתתק.." בולשיט~]

לחבר שלי גילו לוקמיה עכשיו והוא חייב לעבור את זה מהר!!!

כמה דברים:

א. בעז"ה הוא יעבור את זה מהר!! לוקמיה זה קשה רק אם היא חריפה. [להפחיד אותך קצת? לאח של חברה שלי גילו בהתחלה לוקמיה קלה, ולפני 3 חודשים אמרו שזה התפתח ללוקמיה חריפה..]

אבל רק ה' יכול להחליט מה יהיה איתו בסוף דבר. אח של חברה שלי היה אמור להיות עוד שבוע בבי"ח, המשפחה התכוננה לשבת בבי"ח, ובסוף ביומחמשיי הרופאה באה ואמרה להם שיש לה בשורה משמחת- הוא חוזר הביתה.

אז-- רק ה' יודע מה יהיה בסוף, הרופאים יכולים להשתדל להציל אותו ואנחנו יכולים רק להתפלל, להתחזק ולעזור למשפחה.

ב. זה יהיה קשה. אני מודיעה לך מראש [סוגשל..]-- זה קשה!! הכי קשה, כמובן, זה למשפחה. אבל גם לך יהיה קשה. [מנהסתם לך אפילו יותר ממני, כי זה ממש חבר שלך, מהגיל שלך.. אצלי זה אח של חברה.. אמנם אנחנו חברים טובים, אבל עדיין זה שונה..]

מה שצריך לעשות זה פשוט- לא להראות שקשה לך. להגיד לו שקשה לך גם, שאתה מפחד- בכיף. באמת. לבכות- תשתדל כמה שפחות.

כמה שיותר לשמח אותו, להראות לו שיש מישו שהוא יכול לבכות לו. זה ייתן לו תקווה.

בהצלחה ממש ממש ממש!!!

אם אתה צריך עוד עזרה- אני באישי(=

אני חושבת שהייתי שולחת לה בחזרה- ,

"תההי חזקה, את עושה מה שאת צריכה לעשות"

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...