דבר ראשון צריך להפנים:

פשע- זה לא עניין למשטרה, זה עניין לכולם. כי היום אני נפגע, מחר אתה, ומחרתיים הוא...המשטרה צריכה לטפל בזה, לבד, לפעמים מול ארגוני פשע גדולים ומסוכנים.

אם ניתן להם את התמיכה שהם צריכים, כציבור, כעם--אם נתנגד לפשע, מכל סוג שהוא, למשפחות הפשע- ניצור לגיטימציה למיגורו המוחלט. אם נמשיך לטמון את הראש בחול, להמשיך בשגרה עד שזה יגיע אלינו שום דבר לא הולך להשתנות.

זה לא רק בחברה קדישא, זה בכל דבר שיש בו אופציה נוחה לעשות כסף קל...הכל קורה מסביבנו.

שצריך לעשות ולא מה המשטרה עושה.

ב. אז זהו,הוא לא נתן להם את התמיכה שהם צריכים,ותראה מה קרה לו - נרצח.הם ממש מסוכנים.

אפשר להגיד לקבור בביתי קברות אחרים,כדי לא להכנע לסחיטות,אבל זה לא כ"כ פשוט.כמו שכתבתי - לפעמים רוצים להקבר דווקא במקום מסויים,ליד מישהו מסויים או סתם במקום שיהיה נח לגישה לעלות הרבה לקבר.

ג. זה לא רק בחברא קדישא,אבל בגלל שזה קרה שם פתחתי בזה שם.

כי,עם כל המאמצים,הוא רק מקל אחד. הנק' בדברים שלי שאם נתאחד ציבורית נגד הפשע (קרי:משפחות הפשע, הימורים בלתי חוקים, סמים, גנבות, וכל מרעין בישין-בכל מקום שיהיו) נפתור את הבעיה.

>קודם, מראים שאכפת לנו, מחאות נגד הפשע, הפגנות, עצרות,עיתונות, --זה נושא שכואב לכל העם באשר הוא--.

כולן יובילו לחקיקות נגד הפשע, יובילו להחרפת המדיניות המשטרתית. (ברגע שפרט יתנגד לבד לדרישות שלהם, זו פשוט גזר דין מוות) יש דברים שאפשר לפתור אך ורק ביחד, אצלנו זה עם מחאה ציבורית. 

חבר שלי מהכיתה אירגן הפגנה של אלף איש לתמיכה בשייטת אחרי המשט. קודם, יוצאים מהמחשב ומתחילים ליזום.

אני גרה בעיר שנחשבת עיר פשע- וכן, מעבר לכל הצחוקים והסתלבט על העניין, אחוז הפשיעה פה גבוה מאוד ונתקלים בו ביום יום. משפחות פשע ופשיעה בכלל, זו לא בעיה רק של 'העולם התחתון' או המשטרה. זו בעיה של כולנו.
כמובן שאנחנו לא יכולים 'לתקוף' את הבעיה ישירות. א"א לדון פה על "משפחות פשע- איך בתכל'ס ממגרים אותם", כי כן, זה גדול עלינו.
אבל גם אנחנו הקטנים יכולים לשפר פה קצת .
באיזור שהוא מלא בפשיעה, אני ממש ממש רואה את החינוך כעוגן הצלה. אם זה בתנועות נוער, במתנסים, בבית הספר- אפשר להציל ילדים ובני נוער שמדרדרים לפשע ולעולם התחתון ע"י חינוך טוב ומאמין.
אפשר לעזור אחד לשני, גם כלכלית. הרבה משפחות נכנסות לעולם הזה ובאות במגע עם משפחות הפשע בגלל חובות ודברים כאלה. אז באמת להשתדל לפעול באזור שלנו למען משפחות במצוקה.

וכמובן- להגביר מודעות, לדבר על העניין, לתת הרגשה שגם אם מישהו הסתבך- אנחנו עדיין פה בשבילו, והוא לא מתמודד עם זה לבד.

בתקווה לעתיד טוב יותר, שלום עולמי,  ושות'.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...