אולי תפרטי יותר למה את מתכוונת? אנשים פה מספיק בוגרים בשביל זה...

התכוונתי בדברי שזוגות שומעים לפעמים דברים מחברים ו/או קוראים בפרים על מנהגי חסידות ומקבלים אותם עליהם. כמו כן נשים רבות מתבישות לשאול רב שאלות מסוימות ומחליטות שעדיף להחמיר. 

ישנם תחומים נוספים שהצניעות יפה להם...

גם על דברים צנועים צריך לדבר בצניעות..

ומסכימה מאוד עם הרבנית גילה.

לא ידעתי בכלל שיש זוגות שלא עוברים ת'הדרכה הזו..

לצערי יש זוגות רבים וטובים שלא עוברים הדרכה בגלל בושה, חוסר זמן, סדרי עדיפויות שגויים.

וכן, יש כאלו שחושבים שהחומר שנלמד לקראת הבגרות הוא מספיק. 

יש בנות שלומדות עם חברות שנישאו לפני חודשיים או יותר. וזה לא מקור מספיק מנוסה. 

לדעתי הדרכה לקראת החתונה אינה רק הלכתית אלא גם המקורות להלכה, הקשר בין ההלכות לבניית זוגיות איתנה בע"ה. וכן הצגת המציאות שלאחר הנישואין באור אמיתי, המתאר את האתגרים ואת ההנאה, את הצורך בעמל ואת מקומות המנוחה.

כמו כן מדריכת הכלות אמורה להיות יועצת אוביקטיבית למצבים מגוונים ולהתלבטויות שונות של הכלה.

  בקיצור , צריך לעבור הדרכה מסודרת , צריך לברר על נסיון המדריכה והיכן למדה. 

שכלה צריכה להביא זה אישור שעברה הדרכה אצל מדריכת כלות מוסמכת / מוכרת

עם חתימת המדריכה..

(או שזה עושים רק במועצה דתית הר חברון?)

יש מקומות שהרבנות בעצמה מעבירה " הדרכת כלות" שזה מפגש אחד במקרה הרגיל-שלושה מפגשים במקרה היותר טוב. כל המפגשים קבוצתיים. איני יודעת מה אופי המדריכות, מה המסרים, כמה נותנים את הדעת לחיבור המצוות על הכלות. מה בדיוק אומרים שם על זוגיות. שלא לדבר על הדברים היותר אינטימיים וד"ל 

ו..כן ללכת למישהי שמשלמים לה. בדרך כלל אלו נשים שלמדו להדריך , משתלמות בתחום. 

חזון מדריכות הכלות הוא שהן לא רק " יעבירו חומר" אלא ילוו את הכלה בשלב המשמעותי ביותר של חייה-לקראת בנית ביתה.

לחפש מישהי עם המלצות או לפנות למסגרת מסודרת כמו בנין שלם או מכון מבשר שלום בצפון. שם יש גם מעקב על ההדרכה ועל שביעות הרצון של הכלות מההדרכה.

ו.. שנשמע בשורות טובות 

שאיתה אני מסכימה לכל מילה!

**בעקרון חייבים להביא אישור אבל אין שום בעיה לעקוף את זה.

חוץ מזה שגם על הדברים האלה צריך לדבר, בזמן ובעיתוי הנכון. זה שהנושא הזה טאבו בציבור שלנו גורם בוודאות לבעיות חמורות. גם אם אנחנו לא שומעים על זה, וכנראה גם לא נשמע.

בדיוק שמעתי על ספר שהרב אבינר כתב, שמיועד לילדים בני חמש (!) שמדבר על הטרדה מינית.

שישנם זוגות דתיים שלא מקבלים הדרכה בנושא הכ"כ מרכזי וחשוב בחייהם.

ישנם דברים שבהם לא משחקים משחקי כבוד/ משחקי ילדים ("אני יודע/ת כבר לבד. לא צריך/ה עזרה..").

העובדה שיש זוגות דתיים שלא מקבלים הדרכה קיימת לצערי,

זה לא משחקי כבוד אלא חוסר מודעות.

הסבר מפורט בתגובתי לאלירז

כפי שכתבתי בתגובה קודמת , יש כאלו שעוברים הדרכה סמלית בלבד- כזו שנותנת אישור. אך אינה מכינה לחיים. אינה מחברת למצוות ולא מקנה לזוג ליווי וגם כתובת לפניה והתיעצות בשלבים הראשונים שלאחר הנישואין.

ראה תגובה למעלה: "כל כלה צריכה להביא אישור אבל"

אני לא חושבת שיש רב שמבקש את האישור הזה מזוג דתי שמתחתן.

החוק הזה מיועד לזוגות חילוניים!

הרב שחתם לנו את תיק הנישואין, והרב האחר שסידר לנו את הקידושין, לא חלמו בכלל לבקש אישורים כאלה בכתב כי היה ברור להם במאה אחוז שגם אני וגם בעלי פנינו לקבל הדרכה. ואכן הם צדקו.

אלא שלפי דברי גילה, מתברר שלא כל זוג תורני מקבל הדרכה. וממילא ההדרכה שמביאים עליה את האישור, היא הדרכה קצרה ותמציתית, שמכילה בערך את מה שניתן ממילא לקרוא בספר ההלכות המקוצר.

אז גילה,

אני מציעה שתעבירי את ההמלצה הזו לרבנים שפותחים תיקי נישואין, ושמסדרים קידושין. שלא יקחו את הדבר כמובן מאליו, אלא ידברו עם בני הזוג על חשיבות ההדרכה.

מן הראוי לציין, שהרב שפתח לנו את תיק הנישואין, הקדיש לנו שעה מזמנו להדרכה בזוגיות ושלום בית, מבלי שציפינו לכך. הוא אמר דברים "פשוטים", אך חמים וחודרים אל הלב.

לנו לא אישרו לתת את תיק הנישואין בלי אישורי הדרכה

למרות שבמקרה פגשתי את הרבנית שלי שמה שמכשירה מדריכות והיא אמרה לי לומר את שמה

כדי שאנחנו לא נצטרך לחזור

אבל הרבניות הגדולות כמו ירושלים, לא נותנות תיק בלי זה.

אעפ"י שברור להם שאנחנו נעבור עדיין התיק חייב להכיל זאת.

הלוואי והיה לזה ערך, להמליץ על משהו לרבנים זה כמו לתת עצה לרופא איזו תרופה לרשום...

יש רבנים שעושים עבודתם קודש ואינם צריכים את עצותי, ישנם רבנים שהזוג לא מתיחס אליהם גם אם יאמרו. 

הקריאה שלי היתה מתוך צער גדול על סבל של הזוגות שמסיבות שונות לא הגיעו להדרכה מסודרת . מצאתי את הפורם הזה להעביר קריאתי לאומה. 

אני מאמינה שהשינוי  יגיע מהשטח, זוגות שימליצו לחבריהם המאורסים, ואפילו רווקות שישאלו את החברה המאורסות למי היא תלך ללמוד לפני החתונה. 

ובע"ה נזכה שתרבה אהבה ושמחה , קדושה וטהרה בעם ישראל.

הרצון לקבל הדרכת כלה איכותית קיימת.

אבל בתור כלה שכבר הכל כמעט יש לה, ונתקעה עם למצוא מדריכת כלות באזור הכי הומה מדריכות בירושלים
זה ההמון כסף שמדריכת כלות דורשת.
כבר דיברתי עם כמה שלוקחת 150 שקל למפגש ומחייבות מינימום  8 מפגשים.
שבהוצאות היומיומיות זה אולי משהו שאפשר לעמוד בו
אבל בהוצאות החתונה המספיק גדולות זה גוש בגרון.

המדריכות האלה ברובן מורות פשוטות, שבהוראה שלהן לא מגיעות לשליש מהשכר הזה לשעה
ופה מכלה שמוציאה אלפי שקלים בחודשיים מבקשת להתפרנס ב100 שקל לשעה זה המון.

ב"ה מצאתי אחת שכן לוקחת כסף ואני לא חושבת שכל מדריכת כלות צריכה לעשות בהתנדבות
זה בסדר גמור שיש עוד מקצוע מהצד להשיג ממנו פרנסה ראויה לבית
אבל גם זה צריך להיות בפרופורציה.

וזה באמת חשוב ההדרכה הזאת,
רק אז הבנתי כמה תיכננתי להחמיר על עצמי בלי להבין נכון את ההתנהלות התקינה.

אז בתור רבנית שמכשירה מדריכות כלות כמדומני, חשוב גם להבהיר את הנושא הזה

יישר כוח.

בעזהי"ת.

יש גם כאלה שלוקחות מחירים נורמליים [אני מכירה מישהי מקסימה ואיכותית בירושלים (עוד שכנה לאוסף ), שלוקחת 600 ש"ח לכל ההדרכה, אאז"נ.]

אז פשוט צריך לברר ולחפש

ההמלצה שלי בעניין הזה- להרים טלפון למכון פוע"ה. יש להם מלאי של מדריכות איכותיות שסיימו אצלם קורס הדרכה, והם יישמחו לייעץ מה מתאים לך. 02-6515050.

ויש גם עוד מכונים דומים, דוגמת בנין שלם. אבל אותם אני לא מכירה אישית, אז קשה לי להמליץ

מה שחשוב- יש מאיפה לשלם..

מה ששולי ולא חשוב- על זה מקצצים

לא ככ חשוב כמה האלום יהיה מפואר

לא ככ חשוב שהשמלה תהיהי עיצוב הכי עדכני ויוקרטי

כן חשוב קריטי לבית שיבנה- שתהיה הדרכה טובה

ומפני זה- ידחו דברים אחרי לשולי התקציב- החתונתי

מי שחיה בנורמה של אולם מפואר ושמלה ממעצבת- לא יכולה להפוך את עורה בין רגע
ובטח לא ביום חתונתה.

ודאי שזה עיניין של תקציב ויכולות (של ההורים...)
ועדיין אני לא חושבת שההדרכה הזאת תציל לי את החיים
אני כן חושבת שהיא מקפצה טובה
ולכן גם אמרתי כן צריך להשקיע בזה אבל לא בסכומי עתק
כי בפועל, ההדרכה הזאת לא מבטלת את העבודה הרבה שכל זוג צריך לעמול
את הספרים הרבים שהם צריכים לקרוא
את הקורסים והשיעורים שהם צריכים ללכת גם הרבה אחרי שנות נישואין

ההדרכה היא מקפצה להתחלה לא הבטחה לחיים מאושרים.

והשכר צריך להיות בהתאם.

לא ייתכן שמדריכת כלות שעמלה על מקצועה זה ממש מעט תיקח כ"כ הרבה...

כמה שהמקצוע שלה חשוב ושווה הרבה-פרופורציה!

ההדרכה הזו כן תציל לך את החיים, למרות שבחורות תמיד חושבות (אני יודעת, כי הייתי שם) נו, מה היא כבר יכולה לחדש לי??

ולמה את אומרת שהיא עמלה על זה כ"כ מעט?

היום זה מינימום קורס של שנה וחצי, וכל הזמן השתלמויות, והאחריות והעול הנפשי, והזמן שלה- לא שווה משהו??

מישהי שלמדה בקורס של כמה חודשים גרפולוגיה/ רפלקסולוגיה / חוכמולוגיה אחרת- לא גובה מחירים??

הקוסמטיקאית/ מאפרת/ ספרית שלמדו הרבה פחות- לא לוקחות על שעת עבודה שלהם סכומים כאלה לפחות???

ומצטרפת לצדיקה- זה הדבר הכי חשוב להשקיע בו!!!

(ורק בפרספקטיבה של שנים אפשר לראות את זה....)

היא תחדש לי המון אין לי ספק

אבל היא לא הבטחה לחיים טובים, והעמל שאני ובן זוגי נצטרך להשקיע במשך כל חיינו
זה מה שיציל אותנו. הדרכה של 10 שיעורים לא תציל לי את הזוגיות.

היא תחדש לי המון אבל לא פותרת אותי מעמל רב שנים.

אני לומדת עם מישהי שעושה דוקטורט והיא גובה לי מחיר כזה
והיא כבר כמעט 10 שנים בלימודים.

קורס של שנה וחצי זה לא עמל רב, וגם אם כן המחיר לא מוצדק.בעייני.
כאשר את מפנקת את עצמך במשאז ובאיפור זה מותרות לכן את לא חייבת.

כאן טוענים שזה דבר חובה ומאוד מועיל ומאידך כ"כ יקר. שכלות עם כל ההוצאות
לא יכולות לעמוד בזה.

לא אמרתי לא לגבות כסף כלל, גם 50 שקל לשעת הדרכה זה שכר מכובד מאוד!

לכן פניתי לרבנית שמכשירה כלות, שכדאי גם לדבר על הנתון הזה.

בעיקר כשהן חלק מהציבור הדתי.
 

צר לי אבל בציבור לשנו לא מבינים מה זה שכר ומה זה כסף

כל מי שמלמדת או מעבירה סדנא של משו שמצריך לימוד והכנה שכאלו- לוקחת מינימום 100 לשעה

לא משנה אם זה  קוצינג או ייעוץ או הדרכת כלות

ככה מגיע לה

זה השוק

תתרגלי

ונראה לי מופרך שמישי לא ערער עם המחיר שמאפרת לוקחת -כי הי למדה ומומחית

אבל המשו יותר מורכב יותר דורש הכשרה יותר אחראי וכולי- מדריכת כלות תקח פחות

זה לגבי זה

האם מדריכת כלות טובה תציל לי את הזוגיות?

כן!!!!!!!!!

אם יהיו דברים בנישואין שיהיו חדשים לי ולא תהיה לי הכנה ותמיכה וגישה נכונה אליהם-

אז תהיה לי כזו שריטה בנפש שיקח שנים לתקן את זה!!!!!!!!!!

שכל העבודה הזוגית בעולם לא תחפה על בור ומשבר שכבר נעשו ואפשר יהיה למנוע

אם זה מצד הזוגיות ולימוד דרכיה

או מצד לימוד ההלכות והשלמה נפשית עם עשייתן -שלא תמיד זה קל! ולא תמיד זה זורם על ההתחלה! וחשוב שמישי תכין אותך ותלווה אותך הכי טוב!!

ואת זה אני אומרת מתוקף נסיוני כנשואה-כבר-לא-ככ-טריה

אני לא מבינה למה לשלם בגמ"ח (!!!) 1000 ש"ח על שמלת כלה, מתקבל בטבעיות, ואילו הדרכה באותו מחיר - לא.

מה, גמ"ח השמלות יציל לך את החתונה? הוא יפטור אותך מעמל של להיראות טוב, להתאפר, להסתרק, ולרקוד יפה? מה זה קשור?! זה משהו שאי-אפשר בלעדיו, אז משלמים, נקודה.

אפשר לחפש מקומות זולים יותר, ובד"כ גם מוצאים. אני וכל חברותיי הודרכנו בחינם.

יש נשים המוכנות להדריך בחינם, איני יודעת אם זה בהכרח חיובי, אשה הנותנת שעות המזמנה רשאית לקבל תגמול כלשהו ( אפילו כדי לקנות משחק לילדים שמותרים על שעות איכות עם אמא-שלומדת עם כלה. )

לא צריך לחפש את היקרות ביותר. 500-600 ש"ח לכל ההדרכה נראה  לי סכום סביר בהחלט. 

ובקטע הזה אני לא חלק מהציבור
עושים חשבונות מפה עד להודעה חדשה...
ומנסים לחסוך כל טיפת כסף בטח כשיש זוגות אברכים.
מאפרות אין בחינם ואין דרך הרבנות הראשית, כנ"ל שמלת כלה
זה הוצאה שאין לה אלטרנטיבה אחרת!!!

מאפרת מבזבזת עלייך זמן, חומר וכסף.

כנ"ל שמלת כלה.

גם מאפרות לומדות, משלמות על זה יותר מהדרכת כלות ויש להן המון השתלמויות.

מאפרת עושה לך פגישה אחת ככה שגם אם היא לוקחת לך 300 שקל
זה לא בקנה מידה של מדריכה כל שבוע 100 שקל ובשקט את מגיעה ל1000

שכמו שאמרתן זה מחיר של שמלת כלה (אני לא אגיד כמה שלי עולה..אבל זה הסטנדרט של הציבור)

מדריכה ניתן להשיג גם בחינם דרך הרבנות הראשית.
ככה שבגלל המחיר היקר מה לעשות יעדיפו לוותר על זה וללכת לסתם אחת.

ואם יהיה קאוצינג חינם יעשו אותו.

ד"א ה-אבא של הקאוצניגים. הוא עושה בחינם! למה?
כי הדגל כאן הוא על העזרה וחשיבות המקצוע ולא על לחנוק יותר את האדם הנזקק.

אחותי שלומדת עכשיו הדרכה
אמרה לי שלכל מדריכה מבהירים בדיוק ההפך!!!
מדריכה מקדמת קצת, מוסיפה אבל לא מצילה את הזוגיות!
לפחות לא לזוגות שהבית שלהם מושתת על תורה וישיבה של הבעל
שהולכים כל שבוע לשיעור זוגיות והכוונה.
וההפך מדריכות מבהירות שהעבודה העיקרית היא של הזוג
היא נותנת פה ושם כלים, לא יותר.

אבוי לנו אם זה מה שיעצור לנו את העבודה רבת השנים..

ואת זה אני אומרת כמאורסת שרוח השגרה -עדיין- לא נפלה עליה.

הדבר ששווה  לשלם עליו הכי הרבה כסף.ולוותר בדברים אחרים.

ועמיטליה- אם את באמת רוצה בית מבוסס- כדאי ללכת למישי טובה ושווה.

בהצלחה!

מזל טוב!

מדריכה נותנת לזוג כלים להתחיל לבנות ברגל ימין.

הזוג לא מתחיל להחמיר או להקל, לא מסתבך עם דברים שעם מעט הדרכה לא היה מגיע אליהם.

ברור שיש המשיך וללמוד על 120, ברור שיש על מה לעבוד, 

אבל חשובה וחיונית ההדרכה והליווי לפני היציאה לדרך .

ו...יש מקרים שההדרכה דווקא כן הצילה את הזוגיות.

במקרה של מדריכה מנוסה, ערנית ואכפתית.

(אני כרגע רווקה ואפילו לא מאורסת.. כך שאני לא בעניינים ובכל זאת...)

היום שעורים פרטיים לתלמידים יש כאלו שלוקחים 70-100 ש"ח לשעה.

קשה לי להבין למה למדריכת כלות אסור???

ולהפך - נראה לי שדבר שמשקיעים בו כסף, רואים בו חשיבות ולוקחים אותו ברצינות

ואם זה חינם (ואני לא מנסה להכליל - אבל יש את זה איפשהו)  - קצת יותר מזלזלים...

ככה זה בעולם.

לא אמרנו חינם

אמרנו בסכום סביר

סטודנטית שלוקחת 70 שקל לשעה בעיני מגזימה

אבל דוקטור שלוקחת 100 לשעה מצדיקה את הנסיבות.

לעמל על המקצוע יש גמול גם בשכר.

לכן לא ייתכן לגבות סכום גבוה מאוד בפרק זמן קצר מאוד על קורס קצר שבחורה עושה.

ואנשים כאן טוענים שזה כ"כ חשוב אבל לא מבינים שכשגובים כ"כ הרבה כסף
לא רק שחילונים יתרחקו גם דתיים

או שיקחו מדריכות פחות טובות וגם זה הפסד לא קטן.

כשאמא שלי עשתה את הקורסים בהכוונה זוגית, בגלל שמבחינתה הכי חשוב כרגע
זה שזוגות יבינו שזה מצרך יקר לזוגיות היא עושה את זה בהתנדבות מוחלטת.

וזה טירחה הרבה יותר מהדרכת כלות. וזה באמת מציל בתים.

צריך לדעת שהכל יהיה בפרופורציה, המדריכה לא מצילה את הזוגיות אבל בטח מוסיפה מניסיונה
וחבל שזה מתפספס, וזה יותר מתפספס בציבור החילוני אבל בצדק
אני לא אמליץ לשלם כ"כ הרבה לעלמה צעירה שנשואה 3 שנים ולוקחת כמו איש הייטק לשעה.
בעיני זה חמדנות.

ואני בטוחה שאף אחת כאן לא שילמה מעל אלף שקל להדרכת כלות ואפילו לא הרבה פחות.
וגם בעתיד לא תיתן לבת שלה ללכת לרבנית הכי דגולה שיש ולשלם כ"כ הרבה.

צריך לשלם, גם אם המדריכה לא לוקחת צריך לתת וסכום נדיב לא סימלי.

אבל גם המדריכה עצמה צריכה יושר וכנות לגבי גביית התשלום.

ולפני שהתארסתי הייתי אומרת לרבנית ימימה שאני אהיה אצלה ויהי מה
אחרי שהתארסתי הבנתי שהמחיר כבד לי מידי, למרות היותה מדהימה!

ההסתכלות משתנה בתמונה הכוללת..

וגם הנשואות כאן שרגילות לסטנדרט של הציבור הדתי בטוחני שלא שילמו סכומים של אלף ויותר.

בס"ד

אבל 100 ש"ח לפגישה נשמע לי סביר.

לי המדריכה (המקסימה!) שלי לקחה 800 ש"ח לשמונה פגישות, לפעמים בנות שעה, לפעמים שעה וחצי, ובפעם האחרונה שעתיים.

זה בהחלט נותן כלים להתחיל ברגל ימין, וחבל שאנשים לא באמת מודעים לצורך הזה.

אז לוקחים שמלה פחות יקרה, אולם פחות יקר, רהיטים יד שניה או שלישית, דירה לא ב4000 ש"ח לחודש, וכן משקיעים בדבר הכי חשוב בכל הקטע הזה.

לעניות דעתי הקטנה לפחות.

ממני, הנשואה הלא-כ"כ-טריה.

שבשוק היום זה רץ וההדרכה נגמרת עם אלף ויותר.

אז לי הבהירו לפחות 4 ש150 לפגישה של 50 דק' עד שעה
וחובה לפחות 10 פגישות

זה חולני...

המדריכה שלי לוקחת סכום לא קטן ואם הייתי רוצה מדריכה מעולה ממש
הייתי משלמת כמו שנראה לי. אממה, שמדריכות כלה שפונות לציבור שרובו לוקח שמלות מגמ"ח
ושאצלהם עולה מנה 100 שקל, הזוי למדי שההדרכה תעלה 1000 שקל.

ושוב- זה לא יציל לי את הנישואין. זה ייתן כלים נחמדים להתחלה אבל העיקר זה העבודה שאחרי.

בס"ד

שוב, לא מחפשים את היקרות ביותר!

יש גם יותר זולות [בסכומים, לא בכלים שהן נותנות].

בזמנו כשביררתי עם בניין שלם הם אמרו שהם לוקחים 950 על הדרכה שמתאימה לי אישית+הנחה בבניין שלם בקיץ+ עוד משהו- לא זוכרת מה.

ויש ה-מ-ו-ן מדריכות אחרות.

אמת שלא הולכים.או שמי שיכולה כן תלך.

אבל לא דיברתי על מה ללכת ומה לא.

דיברתי אל הרבנית שפתחה את השרשור ושמכשירה מדריכות כלה.

שצריך בתקופת ההכשרה לעלות את הנושא הזה שהמחיר צריך להיות סביר.

יש ביטוי שאומר רופא חינם-שווה חינם.

לפעמים על הזול- משלמים ביוקר,

בהצלחה רבה לך!!

לכן נראה לי הזוי לשמוע כלות שלוקחות שמלה מגמ"ח...
או אולם בבני ברק...
 

אבל זה כבר עיניין של מנטליות ויכולות...

מה שכן מעולה שיש גמ"ח כי רוב הציבור לא יכול לעמוד בשמלת כלה באלפי שקלים
לכן גם הכרחי שהדרכת כלה לא תעלה הרבה כי הן פונות לציבור שלא מסוגל.

את מה ההגדרה של הציבור- כלומר מי משלם

את רואה את הזוג- צעירים, מתחילים את החיים בלי שקל

באמת אין להם מה לשלם על הדרכה יקרה

אבל אני רואה מי שמשלם את החתונה פה- זה ההורים

להם ולזוג צריך להיות ברור

שהדרכה זה החלק הכי חשוב והג משמעותי בהוצאות חתונה

יש תקציב מוגבל? אוקי נקצץ משו. מה? את כל השטויות. מה לא נוריד בחיים מהתקציב??

את ההדרכות האיכותיות

למה?

כי אין חיים בלי זה. אי אפשר להתחתן נורמאלי בלי זה

בלי סידורי פרחים טריים על כל שולחן- תאמינו לי- תסתדרו

ואני מכירה ושומעת על לא אישה אחת ולא שתיים שהולכות אחרי כמה זמן להדרכה חוזרת- כי ההדרכה הראשונה לא היה בה די.... וחבל

להורים של 7 8 ילדים אין יכולות שכאלה.

ובעלי מקצוע צריכים להתאים את עצמם לסגנון הציבור.

כמו שהקימו גמחים לשמלות כלה, כי זה המצב והציבור הדתי והחרדי נזקק לזה
כך גם מדריכות צריכות להתאים את עצמם לזה.

טעות בידך,
אני כן רואה את עצמי עוד כמה שנים הולכת לסדנאות וקורסים על זוגיות
גם אם אעשה הדרכה אצל הרבנית ימימה הדגולה.

הדרכה לא נגמרת לפני החתונה, וזה מה שאני טוענת לאורך כל השרשור
לכן לענ"ד יש כאן שגיאה, אם את תולה את כל הזוגיות שלך על ההדרכה- את (לא את אישית) בבעיה.
ואם את חושבת שההדרכה תפתור אותך מעוד קורסים ועוד שיעורים בהמשך החיים- את טועה.

הדרכה טובה זה באמת כלי עזר נחמד
אבל לא פתרון לחיים מאושרים.
ואם זוג בציבור הדתי משלם על 10 מנות בחתונה שלו 1000 שקל קצת הזוי להוציא אותו מחיר על הדרכה קצרה.

שוב- הכל בהתאם ליכולות ולמנטליות של הזוג ושל הוריו.

אבל רוב הציבור הדתי לאומי, לא ישלם סכום כזה. ואז מה? יפספס הדרכה טובה?
רק המדריכות הלא מנוסות יקחו מחיר סימלי?
זה מסוג המקצועות שהם בעיני צריכים בעיקרם להיות בחסד (הכוונה סכום סימלי) ולא בתשלום עושק.

אם רב היה מבקש ברכה על פסיקת הלכה היינו מצטמררים, למרות שהוא למד פי כמה מהמדריכה הזו.

גם כשדברים מאד חשובים, יש קושי למשפחה ברוכת ילדים לממן אותם, ויש מצווה ממש שלא להעמיס עליהם עוד.

גם אני מסכימה שמי שמגיעה למקצוע הזה צריכה לראות בראש ובראשונה שליחות ולא רק מקור פרנסה.

ונכון, הדרכה לא מסתיימת בחתונה חובה להמשיך וללמוד! חובה!

כל שלב בחיים ובחיי הנישואין- והשיעורים המתאימים לו...

קודם כל, יש כמה נקודות שגויות בדברייך.

להגיד שמאפרת היא הוצאה ש"אין לה אלטרנטיבה אחרת" - ?! אותי איפרה חברה בהתנדבות - וזה לא אומר שאני יוצאת נגד מאפרות וטוענת שהן יקרניות. רוצה? תשלמי, לא רוצה? תסתפקי במה שיש, גם אם זה לא מקצועי (וב"ה זה יצא מקסים ועמיד).

אני לא מבינה מה הכוונה שהמדריכות צריכות "להתאים את עצמן". הן מתאימות את עצמן! יש כאלה שעושות את זה כחסד ושליחות, יש כאלה שלוקחות סכום סביר, ויש כאלה שלא שווה להן לעשות זאת בפחות מסכום גבוה. ולקרוא לסכום הגבוה "סכום עושק" זה ממש לא הוגן. זה הסכום שמשתלם לה, בזמן הזה היא יכולה (נניח) להעביר הרצאה ולקבל 2000 ש"ח לשעה או להקדיש זמן יקר לבעלה ולילדים. מי שרוצה דווקא אותה, שתשקיע. מי שלא, שתלך לאחת המדריכות הרבות שלוקחות פחות.

לא הבנתי למה זה הזוי להוציא על הדרכה של 8 פגישות סכום שמוציאים על 10 מנות בחתונה. אם כבר, אז ההדרכה שווה הרבה יותר.

גם ההשוואה לרב (התכוונת שהוא מבקש תשלום על פסיקת הלכה?), אין לה רגליים. כל "כלי קודש" - רב, ראש ישיבה, מלמד, מוהל, שוחט, סופר סת"ם וכולי - מקבל תשלום על עבודתו. אם לפי העבודה, ואם כ"שכר בטלה", שנותן לו סכום לכלכל את משפחתו בשעה שהוא מקדיש מזמנו לציבור. מאף אחד לא מצופה לעבוד חינם!

יחד עם זאת, בכל תחום יש גם גמ"חים שמסייעים למעוטי היכולת.

גם לא ברור מאיפה את מביאה את ההנחה שאנשים תולים בהדרכה את כל הזוגיות שלהם, ואני עדיין לא רואה איך זה קשור למחיר ההדרכה. אני לא מכירה מישהו שחושב שהוא יהיה פטור מעבודה ולימוד בהמשך החיים, אם כי אני מכירה רבים שחייבים חלק עצום בזוגיות שלהם למדריך\ה שלהם, אם בהדרכה לפני החתונה ואם בעצה וסיוע לאחר החתונה.

לא על זה אני מדברת

יש לימוד זוכיות של ללמוד את השלב הבא- ללמוד להיות נשואה וותיקה, ללמוד להיות אמא מנוסה, ללמוד להיות זוג שמגדל ילדים- כל שלב והלימוד וההתחדשות שלו

אני מדברת על מצב שבו החלק של להיות זוג טרי טרי - לא נלמד (וממליא לא התבצע) כראוי

כמו שאומרים- קשה מעוד לעשות שוב התחלה חדשה....

עוד דבר-

ההדרכה היא הכנה הלכתית לקראת מערכת שלגמרי חדשה לזוג של כל מיני דברים

ומי שלא מוגן מספיר- עלול לאכול סרטים.... אוהו כמה

(כמו שמארה חברה שלי- עכשיו אני מבינה למה זוג בשבע ברכות נראים כאילו מתו להם החיים- כי הם מבולבלים! לא יודעים מה קורה עם עצמם! )

אז ללכת לשאול רב או מדריכה או מי שנכון זה כמובן הפיתרון המיידי והראוי תמיד-- אבל למנוע סרטים או למזער את הנזק שלהם- זה הדרכה מראש.

(שוב- אני מדברת עלהשלב של החודשים הראשונים והראשוניים של הנישואין- שההכנה להם היא היא הדרכה- שאי אפשר לומר עליהם- על זה עוד נלך לשיעורי זגיות...)

ואם אי אפשר לשלם על זה- מורידים כמה מוזמנים לא חשובים-מידי, כמה שטויות אחרות שאפשר להסתדר בלעדים- והנה יש כסף למה שחשוב בחיים

זה כלל שנכון תמיד לגבי תקציב. בחתונה אין הבדל.

חוצמזה אני מרגישה שאני כבר חופרת...  כל מה שאמרתי פה הוא על ניסיון אישי שלי ושל חברות ושל נשים גדולות ממני..... מוזמנת לאישי לדבר עוד

אני מסכימה עם כל דברייך, צדיקה, ועומדת על דעתי שאין סיבה שמדריכות לא יגבו כמה שהן רוצות, כל עוד יש במקביל גם את האופציה של מדריכות בסכומים סמליים.

יש כאלה שזו השליחות שלהן ויש להן את היכולת להקדיש לה זמן וכוחות ולא לגבות תשלום. ויש כאלה שזו אמנם שליחות, אבל גם חלק משמעותי בפרנסה. בדיוק כמו הרבה דברים אחרים שהם שליחות ופרנסה גם יחד.

אני מכירה מוהל שהוא גם רופא, ולא מסכים בשום אופן לקחת תשלום על המילה. מצויין! יש לו מקצוע מכובד ופרנסה מסודרת, והמילה היא מצווה ושליחות.

יש גם מוהל שהוא אברך, ומדי פעם מל לשם מצווה ולשם שמיים.

אבל יש מוהל (אפילו רובם), שזו פרנסתו, ומשלמים לו סכום נכבד.

כשם שלא דורשים להכין מנות לחתונה במחיר סמלי, למרות שזה לא מותרות, או למכור מכשירי חשמל לזוג במחיר סמלי, או להשכיר להם דירה או למכור להם אוכל או לתקן להם נזילה באמבטיה במחיר סמלי, כך אין סיבה שההדרכה תהיה במחיר סמלי.

ושוב טוענת שבהכשרה עצמה ראוי לומר את הנתונים הללו למדריכות.

אי אפשר להגיד להן כמה לגבות, אבל כן אפשר להגיד על מי שגובה יקר שזה לא התנהלות נכונה.

אותו דבר עם מוהל, רב, מאפרת וכדומה.

וד"א כן דורשים להכין מנות לחתונה במחיר סמלי כדוג' משמחים. דבר שמקובל ברוב הציבור שלנו.

ובהרבה מאוד מהדברים כן משיגים דברים במחירים יותר זולים.

וחלק מהעזרה לכלל ישראל זה לא רק לכהן בתפקיד שהוא עוזר לכלל
אלא גם לתת לו אלטרנטיביות שיוכלו להשתמש בתפקיד הזה.

והלוואי ונלמד להיות ישרות וכנות כמו הרבנים שלנו, שהרבה מאוד מהשעות שלהם ב'מחיר סימלי'.

למרות שזה הפרנסה היחידה, למרות שזה עולה על המשפחה, למרות שזה הזמן איכות עם הילדים שלו...

באופן כללי מסכימה עם טליה , ההדרכה לא אמורה להיות עושק. מצד שני גם לא סכום זעום. יש צורך שהכלה תעריך את ההדרכה, את האישיות ואת התכנים. כמובן שכל מדריכה וודאי שאם יש מכון מסודר להדרכת כלות, צריך לבדוק כל מקרה לגופו. אם לכלה יש כסף לעיצוב חופה, עיצוב גבות, עיצוב.... יש מצב שתוכל להוציא גם על עיצוב החיים. 

כלה שידוע שהוצאותיה ויכולותיה מצומצמות אפשר וצריך ללכת לקראתה.

יש לציין שהמטרה בהעלאת הנושא היתה חשיבותו ולא מחירו. אם כי גם המחיר הוא נושא שצריך לתת עליו את הדעת. 

לזכור שדבר שבא בחינם לפעמים שווה חינם. דבר שבתשלום דורש מחויבות הדדית.

יהי רצון שנדע להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד- במחיר המתאים לכל נפש. 

והכי חשוב, שירבו שמחות בישראל.

בקרוב אצלכם. 

לענ"ד אני חושבת שמדריכת כלות לא צריכה לגבות סכום כסף גבוה.

לא אמרתי לא לגבות בכלל, אלא סכום סימלי.

אמרת שכל רב כיום מקבל תשלום? נכון מאוד, ואם תעשי חישוב של ר"מ ורבני ישיבות תראי שהם לא מגיעים ל100 שקל לשעה ויש שעות שהם עובדים בחינם.

ולמה? כי העבודה שלהם היא בראש ובראשונה שליחות וחסד.

השכר הוא נצרך לפרנסה וגמול אבל לא לעשירות מעבודה שכזאת.

שוב- זה לענ"ד ואולי זה בגלל הבית שאני באה ממנו שהלימודים הרבים שאמי מורתי עשתה
אז את מה שבעיניה זה שליחות לדור כמו יועצת נישואין היא עושה בחינם
ואת העיצוב פנים היא גובה הרבה מאוד כסף.כי זה מותרות ועזרה בנישואין זה לא.

אותו דבר ואותה הסתכלות יש למדריכת כלות
היא כ"כ חשובה היא כ"כ נצרכת (וזה טענתם אתן, הנשואות) ומאידך מאוד קשה או מחניק לקחת אותה. אז נכון יש אלפים בשוק שהן זולות או בחינם וזה בסדר גמור.

אני רק טענתי שכחלק מההכשרה של המדריכת כלות צריך לדבר ולעלות גם את הנושא הזה

אם מישהי עושה הדרכת כלות בקיסריה שתיקח גם 500 שקל לשעה כי הם יכולים לעמוד בזה ולא צריכים להוריד חברים מחתונה כדי שיהיה להם כסף לממן אותה.

אבל אם מישהי עושה באזורים שעושים חשבון לכסף והדרכת כלה מסודרת וטובה תעלה על חברות שירקדו איתה בחתונה זה קצת ושוב בעיני לא הוגן.

מאפרת זה לא דבר שאין לו אלטרנטיביה, יש לי כמה וכמה חברות שלא הביאו אחת כזאת.

אבל זה מותרות, וכמו שאמרת לא חייבים אחת כזאת ואפשר להשיג בחינם.

הדרכת כלה היא לא מותרות לכן זה לא הוגן שכל מדריכת כלות תגבה סכום גבוה.

אני לא דיברתי על הרבניות הגדולות שאולי הן מרגישות שההדרכה שלי מוצלחת כ"כ ששווה להשקיע בה. אלא על עלמות צעירות שנשואות מעט זמן וגובות מחיר כזה.

בעיני לא הוגן לעשות 'קופה' על חשבון כלות שחושבות על כל שקל שיוצא.

והבאתי את ההנחה הזאת כי אנשים כאן זעקו שההדרכה תציל לי את הזוגיות

אז בעיני היא לא. אני אהיה יותר חכמה עוד חודשיים אחרי ההדרכה

אבל ממה שאני רואה שכמה שאני לומדת אני צריכה עוד ועוד כלים וזה רק מועיל ומשפר.

זה ימנע בלבול ראשוני, זה יעזור לי מאוד אבל לא פותר אותי מעבודה רבת שנים.

יש ענין של סדר עדיפויות, בפניה למכון מסודר אפשר גם לחלק למספר תשלומים או לדחות את התשלום במספר חודשים.

העיקר לתת את הדעת, הזמן ןהתקציב  לחיים האמיתיים שאינם רק האירוע אלא עשרות השנים שאחריו.

אכן נגעת בנקודה רגישה וכואבת ,

מסכימה לדעתך שצריך לשלם עבור הדרכת כלות, אך יש מקום ל"סקר שווקים" . לא כל מורה /או אשה טובה יכולות להדריך. כדאי לברר היכן למדה , האם משתלמת ? האם ההדרכה מסתיימת במפגש האחרון או שאפשר להתקשר גם לאחר החתונה . 

אני אישית ממליצה לפנות למרכז הדרכת כלות מסודר. שם התעריף אחיד. 

נחלק את זה לשני חלקים.

1. החשיבות והעניין שיש בהכות הטרום נישואיות - ובהתמקדות: "הדרכת כלות". 

2. המחיר, והמקצועיות הנדרשת מהמדריכה. 

לגבי הסעיף הראשון, יש פה מספיק אנשים שהביעו את דעתם בעניין - שכוייח. 

לגבי הסעיף השני, בהתחלה היה לי נראה לי קצת תמוה ההתעסקות בהבדל של כמה מאות שקלים, בין 800 ל1500 (ואני לא מדייק במספרים, אלא לצורך הדיון), כאשר בחתונה עצמה מוציאים עשרות אלפי שקלים, מהטבעות ועד לאולם ויש מחברות שלימות שעוסקות בנושא.

מאידך, נהיה ייקים, רואי חשבון טובים, וננסה לחסוך כמה שקלים. 

1. כמובן לברר את טיב השירות - והציעו בשרשור כמה הצעות. 

2. המחיר - "אין למחיר הצדקה אלא השוק", יש מדריכות שעושות בהתנדבות, יש כאלו שדורשות סכום סמלי, יש כאלו שלוקחות כמו כל שאר המורים הפרטיים בכלל הנושאים, ויש כאלו שלוקחים כמו אנשים עסקים בתחומים הרבים על שעות פרטיות. המחיר יכול להגיע מזר פרחים בסוף, ועד ל150 או 200 ש"ח לשיעור. 

כמו בכל החלטה שאנחנו עושים בחיים  - צריך לקבוע תקציב לנושא, ולמצוא את המחיר האידיאלי שמשקלל את המחיר הזול ביותר למוצר האיכותי ביותר - שעליו אנחנו מוכנים להתפשר. 

נדמה היה, שהיו כאלו שקצת הזדעקו, הרי איך אפשר להוציא על אולם 50000 ולא למצוא אלף שקל למדריכת כלות, במיוחד לאור החשיבות של השני לעומת הראשון - לדעתם. ואכן בפרופורצייה, הדברים יישארו תמוהים, אם כי צפויים.

המסקנה האחרונה - שכל מי שחושבת שזה נכון ורואה בזה ערך שמצדיק את עצמו. שתקבע תקציב מתאים למוצר שתקבל. ותעשה סקר שוק ותחפש את המקצועיות של המדריכה (לפי הקריטריונים שהיא קובעת), ותמצא את המחיר שמתאים לכיסה מאידך. 

ולזכור בסופו של יום, לשים הכול בפרופורציה מתאימה, ברוגע, בנחת. להיעזר באלו שיכולים לעזור מסביבתך הקרובה. ולעבור את התקופה הזו בצורה יפה ונעימה ולא בלחץ, מועקה, בכי מתמיד, מריבות עם ההורים וכל השאר, ומי שמגיע למצב המתואר, שיעצור - משהו כאן מאוד מאוד בעייתי. (פרוזאק?)

אישית, למדתי אצל מדריכה שלא רצתה לקחת תשלום, 8 מפגשים..(!!),

הרבנית גילה- אם את רוצה שם שלה- בשמחה! היא פשוט מקסימה!

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

נותנת את ההבנה שלא צריך לפחד לטעות, אנחנו מבררים וחושבים רק מה שבמסגרת הכלים שלנו

תודה 🙏

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

אבל ב"ה התשובות כאן והתובנות שהקב"ה שם לי כבר יחסית נותנים לי כיוון. תודה רבה

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

זאת לא הסיטואציה שלי, אבל להרבה גברים בכללי יש נטיה כזאת... אז הם מקרה אבוד?

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

כי הרבה פעמים כיווצים וחוסר חשק

נובעים מזה שהנוכחות שלו מזכירה לי את כל הדאגות של הקשר והפחדים.

אני חושבת שאם חוויתי בעבר תחושות מאוד חיוביות כלפיו, אז גם עם מגיעה תקופה שלילית, לא למהר לבטל...

מערכת הרגשות, שלא כפי שלעיתים נוטים להגדיר, אינה מערכת עצמאית בלתי תלויה לחלוטין. להכל יש אבא ואמא.

כאשר בקשר חיובי, שהיתה בו הרגשה נעימה, נכנסות מורכבויות, שזה דבר די טבעי בשביל החלטה כזו גדולה, עלולה להיות מורכבות כם ברגשות. כי ההחלטה מלחיצה, אז גם הנוחכות שלו והמחשבה עליו מלחיצה. לפי זה, אחרי ההחלטה זה מתפשט יותר. אני לא מנוסה, אבל ממה ששמעתי מאנשים שמלווים זוגות רבים, אצל הרבה זוגות יש 'קפיצה' ברגש אחרי ההחלטה. זה נראה לי מסביר.

כמובן שההחלטה יכולה לחזק את הקשר לא רק על ידי הסרת המחסום הנ"ל, אלא כי יש פה התכווננות מאד חזקה זה לעומת זו וזו לעומת זה, ויש פה גם חוויה משמעותית משותפת, מחוייבות ובעיקר בנייה של משהו משותף, קשירת קשר (אמנם זה עוד לא החתונה עצמה, אבל יש פה כבר משהו. זה כבר 'ארוסי/ארוסתי'.

עשי חיל באפרתה ויהי ביתך כבית פרץ.

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

ההבדל הוא רמת הסיכון והסיכוי

אבל זה דבר מובנה בכל החלטה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.