דווקא כשנולדה בכורתי קיבלתי כל כך הרבה ורוד עד שנמאס לי!

וכשאני קניתי לה בגדים קניתי כחול ותכלת,

ונעליים כחולות....

והיום היא מבקשת: ילקוט ורוד, מעיל ורוד, סדין ורוד וכו'.....................

ובדרך כלל זה עובר עם הילד השני או השלישי.

רק כדאי שתעשי סיבוב בחנויות ותביני למה הורוד והתכלת הם הצבעים המנצחים, פשוט זה מה שמסתובב על הגלגלים.

והבגדים של הבנים?

היום אין כמעט בחנויות בגדי בנים בצבעי פסטל עדינים, עם ציורים מתוקים. תכלת, ירוק בהיר, טורקיז... אין! הכל כהה, רציני, עם כיתובים חסרי משמעות או דוגמאות צבאיות. חום כהה, ירוק זית, כחול כהה. באסה!

ובגד שיתאים לשני המינים - אין דבר כזה! כל בגד, ממש מגיל אפס, אולי חוץ מגופיות ובייבי-גרו בסיסיים, מיועד לבן בלבד או לבת בלבד.

מה עם גיזרה ניטרלית, צבע צהוב? אין.

כנראה עוד דרך להרוויח עלינו... ככה אי אפשר כמעט להעביר בגדים מאח לאחות, ולהיפך.

לגבי הציורים והדגמים על בגדי בנים- אני מסכימה ב100%. למה קשה למצוא ציורים ילדותיים ויפים כמו שכ"כ קל למצוא לבנות?

אבל לגבי צבעים- אני לגמרי עם הצבעים הכהים!! הבהירים היפים מתלכלכים כ"כ מהר, ולהוריד מהם אח"כ כתמים זה שעות של עבודה על כל מכונה,

והכהים- הופ! פשוט זורקים לכביסה ואף אחד לא רואה את כל הכתמים! תענוג..

לא שאני מוצאת תמיד הכל בצבעים שאני רוצה, אבל את הבהירים אני מלבישה לבן שלי רק כשבא לי שהוא יראה יפה במיוחד כשפוגשים אנשים וכו', וכשהוא רק איתי בבית- את הכהים המשחררים...

אבל ידוע שנעשה מחקר, כאשר הראו לאנשים תינוקות, הלבושים בורוד, ואותם תינוקות כשהם לבושים בתכלת. הצופים בתמונות התבקשו לאפיין את התינוקות. את התינוקות בורוד אפיינו בתכונות נשיות: "רך, עדין, שקט, רגיש", ואילו את התינוקות בכחול אפיינו בתכונות גבריות: "חזק, קולני, פרוע", בלי קשר למינו האמיתי של התינוק.

מעניין, נכון?

האמת היא שאני אוהבת להלביש את התינוקות שלי בבגד שהוא בן או בת במובהק. אני רוצה שיראו עליהם מיד מה הם.

כשהילד גדול יותר אז דווקא פחות אכפת לי. אני יכולה להלביש את אותה חולצת גולף כחולה לבת וגם לבן, כי מיד רואים שהבת עם חצאית והבן עם כיפה על הקוקו.

פפריקה - איזה עובר ואיזה מגפיים. רק בשבת האחרונה ראיתי בגן משחקים שלנו סריה של ילדות מתוקות, אחיות די צפופות, מגיל שנה וחצי עד 12 בערך, וכולן ורודות! ולא נראה שהבגדים עברו בירושה, זה היה אותו דגם חצאית לחלק מהן. וזה ממש לא המקרה הראשון ולא היחיד שראיתי.

מה שתארת שהולך בחנויות מוכר לי היטב. ועל דא קא בכינן! ז"א בדיוק על זה אני מתעצבנת: מישהו בסין החליט שבנות חייבות ללבוש רק ורוד, כך מייצרים את כל בגדי הבנות היום, זה מה שמייבאים היום לארץ, וההורים בלית ברירה נכנעים ללא קרב... בכל זאת הילדה חייבת ללבוש משהו...  ברור שכילדה היו לי בגדים ואקססוריז ורודים. אבל ממש לא רק ורוד! היה גיוון, כך שכשלבשתי ורוד זה היה מיוחד, יפה, לפעמים חגיגי.

אברכית - תיארת במדויק את הצד השני והמרגיז לא פחות של המטבע - בגדי הבנים. ולא רק זה, אלא שהכל מלא מספרים, מילים באנגלית, לא תמיד חיוביות, הדפסים אלימים. כמעט אין בגדי בנים ילדותיים ויפים, הכל מבוגר כבר ממידה די קטנה. בעוד בגדי הילדות נשארים יפים ומתוקים עד גיל מאוחר, מלאים פרחים, פרפרים ולבבות, בבגדי הבנים יש בעיקר גולגלות, אש וחרבות. זה נורא. אני בעד אומנויות לחימה עתיקות מהמזרח הרחוק, אבל רק בחוגים, לא על הבגדים של הילדים שלי. מה כן הייתי רוצה לראות על בגדי הבנים? למשל: צורות, מספרים, אותיות עברית ואנגליות, חיות, כדור הארץ, עצים ומותר גם את הקישוטים שנחשבים של בנות. אף פרפר עוד לא נשך אף ילד. אני יודעת שהורים אחרים לא יבינו ת'ראש, אבל אני מוכנה להשקיע יותר זמן וקצת יותר כסף כדי למצוא לילדים שלי בגדים נורמליים, של ילדים, ולא של מבוגרים נמוכים ואלימים. לו רק היו בנמצא. כשאני כבר מוצאת אחד, זו חגיגה.

בדיוק בגלל מה שתיארת, אני משתדלת לתת מתנה לכל תינוק חדש בגד בצבע נייטראלי: צהוב, ירוק, כתום גלידה, לבן, טורקיז. רק לא ורוד ותכלת. את זה אני יודעת שהם במילא יקבלו בערמות. אבל נורא קשה למצוא כאלה. טוב, איך אומרים? שאלה יהיו הצרות שלנו. תמיד כיף לחפור על נושאים קלילים.

סליחה שאני מצטרף לדיון נשי...(ועוד עם שם המשתמש של אשתי)

אני מוכר בגדים והבעיה שכולכן מתארות מוכרת לי.

אלא מה? כידוע, הכלל העיקרי בכלכלה הוא שבסוף הכל תוצאה של ביקוש והיצע. זה נכון לגבי מחיר מוצרים אך לא פחות גם לגבי סוג המוצרים. ואתן דוגמא: השנה רכשתי עבור החנות חליפות פוטר קטנות לתינוקות. החליפות של הבנות הגיעו במבחר צבעים גדול: צהוב, אדום, טורקיז ועוד, נחשו מה? כל הורוד נמכר ושאר הצבעים המקוריים יותר (והיפים יותר בעיני) נשארו תלויים. עוד דוגמא: סווצ'רים לילדים, בצבעים  של בנים שעליהם מודפס, שומו שמיים, פרפרון קטן שהפך את הבגד בעיני הלקוחות ל"בגד של בנות".

המסקנה היא שייצרני הבגדים מייצרים על פי מה שנתפס בעיניהם כרצון הציבור. הם לא מובילי שינוי חברתי אלא אנשי עסקים. אני, למשל, שנה הבאה לא  אביא חליפות לבנות בצבעים מקוריים אלא אלך על בטוח, דהיינו - על הורוד המנצח!

האמת היא, שמהתבוננות בילדות הגן של בתי, אני לא רואה יותר מדי ורוד. גם בארון הבגדים שלה, יש לא מעט ורוד אבל גם הרבה צבעים אחרים.

לפעמים אני מלבישה אותה בורוד מכף רגל ועד ראש. יש לה שני סרפנים מתוקים כאלה, שהיא נראית איתם כמו סוכריית טופי. אבל רוב הבגדים האחרים הם בצבעים מגוונים.

תיצרו איתם קשר במסר"ש ותדעו מתי הם מגיעים ליישוב שלכם.

במכירה האחרונה...

נצפו בגדי בנות שהן בשילוב עם אפור ( רחמנן ליצלן), סגול, ואף צהוב או כתום!!!

חצאיות בכחול ( טוב, זה מקובל)

טוב, נו, היה שם גם ורוד...

ופרפרים ופרחים...

אני מלישה את התינוקת שלי בורוד, כתום, צהוב, תכלת, סגול... ונדמה לי שזהו.

(אם כי יש לציין שהוורוד שולט...)

קניתי שמלה סגולה לשבת, ולבשתי אותה פעם ראשונה השבת.

אני אוהבת לשאול את הבן שלי (3.5) מה הוא אומר על דברים שאני קונה, זה תמיד קורע.

אז אני יוצאת מהמקלחת ושואלת אותו מה דעתו, והוא אומר לי, השוביניסט:

"אמא, זה לא ורוד! בנות צריכות ללבוש רק ורוד! לכי להחליף לבגד ורוד..."

גם אני הייתי ככה,שנאתי ורוד וכל פעם שאמרו לי שאני עדינה הרגשתי שמקללים אותי..: ) אבל כשהחזקתי את הקטנטונת העדינונת הזאת פתאום למדתי לעשות שולם עם עצמי,פתאום למדתי להעריך רוך ועדינות ורגישות,למרות שזה מאוד מאוד לא אין בעולמנו התחרותי וההשגי,וככה לאט לאט עשיתי גם שולם עם וורוד,נכון מודה ,לא היסטרית עליו אבל אם זה בטעם  אז זה אפילו נחמד.

האמת ,אני אמורה עוד מעט להכין חדר לבנות ומהטראומה של הוורוד (אמא שלי עשתה לי חדר וורוד ,בר מינן)אני בחיים לא יעשה להן את זה למרות שנראה לי שהם דווקא ירצו משום מה.

והיפיפיה שלי מגיל שלושה ימים לובשת : טורכיז, ירקרק(מתה על הצבע...) כתום, כחול, תכלת, אדום, סגול, בורדו, ירוק, ו...............................ורוד! כי זה מה שהסבתות כל היום קונות לה, למרות שאני מתחננת! לצבעים אחרים. הן מביאות לי בגד ורוד צורח, ותוך כדי זה מצטדקות- "אני יודעת שאת לא אוהבת, אבל זה לא לגמרי ורוד- יש כאן שני פסים ירוקים, וחוץ מזה, שיהיה לה קצת גיוון..."

אבל בדבר אחד הן צודקות- תמיד אומרים לי "איזה חמוד"- אלא אם כן זה ורוד. אז אם אין למישהי כוח להסביר 50 פעמים ביום שזו בת, למרות שהיא לבושה בכחול, שתחזור למנהג סבתותינו ותלביש באמת ורוד...

ולמוכר הבגדים: בבקשה, תביא קצת צבעוניים, אני לא אצליח לשרוד את הוורידות הזו עוד הרבה זמן...

הלבשתי אותה כל הזמן בבגדים שהיו לי מהגדול.

ממש לא הבנתי מה הקטע הוורדרד הזה, ומה יפה בזה.

אבל מה - יצאה לי ילדה פשוט "בת", כבר מגיל ממש צעיר היא התחילה להתלהב משמלות וקישוטים וצבעים ורודים או לבנים...

היום כשהיא בת 4 וחצי היא כמעט ולא מוכנה ללבוש צבע אחר (ועדיף לא להתווכח איתה... אחרת פשוט לא נצא מהבית)

לא סרפן אפור מתוק שיש לנו לא חצאית כחולה וכו' איכשהו עוד סגול בהיר יש סיכוי שהיא תסכים...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...