דווקא כשנולדה בכורתי קיבלתי כל כך הרבה ורוד עד שנמאס לי!

וכשאני קניתי לה בגדים קניתי כחול ותכלת,

ונעליים כחולות....

והיום היא מבקשת: ילקוט ורוד, מעיל ורוד, סדין ורוד וכו'.....................

ובדרך כלל זה עובר עם הילד השני או השלישי.

רק כדאי שתעשי סיבוב בחנויות ותביני למה הורוד והתכלת הם הצבעים המנצחים, פשוט זה מה שמסתובב על הגלגלים.

והבגדים של הבנים?

היום אין כמעט בחנויות בגדי בנים בצבעי פסטל עדינים, עם ציורים מתוקים. תכלת, ירוק בהיר, טורקיז... אין! הכל כהה, רציני, עם כיתובים חסרי משמעות או דוגמאות צבאיות. חום כהה, ירוק זית, כחול כהה. באסה!

ובגד שיתאים לשני המינים - אין דבר כזה! כל בגד, ממש מגיל אפס, אולי חוץ מגופיות ובייבי-גרו בסיסיים, מיועד לבן בלבד או לבת בלבד.

מה עם גיזרה ניטרלית, צבע צהוב? אין.

כנראה עוד דרך להרוויח עלינו... ככה אי אפשר כמעט להעביר בגדים מאח לאחות, ולהיפך.

לגבי הציורים והדגמים על בגדי בנים- אני מסכימה ב100%. למה קשה למצוא ציורים ילדותיים ויפים כמו שכ"כ קל למצוא לבנות?

אבל לגבי צבעים- אני לגמרי עם הצבעים הכהים!! הבהירים היפים מתלכלכים כ"כ מהר, ולהוריד מהם אח"כ כתמים זה שעות של עבודה על כל מכונה,

והכהים- הופ! פשוט זורקים לכביסה ואף אחד לא רואה את כל הכתמים! תענוג..

לא שאני מוצאת תמיד הכל בצבעים שאני רוצה, אבל את הבהירים אני מלבישה לבן שלי רק כשבא לי שהוא יראה יפה במיוחד כשפוגשים אנשים וכו', וכשהוא רק איתי בבית- את הכהים המשחררים...

אבל ידוע שנעשה מחקר, כאשר הראו לאנשים תינוקות, הלבושים בורוד, ואותם תינוקות כשהם לבושים בתכלת. הצופים בתמונות התבקשו לאפיין את התינוקות. את התינוקות בורוד אפיינו בתכונות נשיות: "רך, עדין, שקט, רגיש", ואילו את התינוקות בכחול אפיינו בתכונות גבריות: "חזק, קולני, פרוע", בלי קשר למינו האמיתי של התינוק.

מעניין, נכון?

האמת היא שאני אוהבת להלביש את התינוקות שלי בבגד שהוא בן או בת במובהק. אני רוצה שיראו עליהם מיד מה הם.

כשהילד גדול יותר אז דווקא פחות אכפת לי. אני יכולה להלביש את אותה חולצת גולף כחולה לבת וגם לבן, כי מיד רואים שהבת עם חצאית והבן עם כיפה על הקוקו.

פפריקה - איזה עובר ואיזה מגפיים. רק בשבת האחרונה ראיתי בגן משחקים שלנו סריה של ילדות מתוקות, אחיות די צפופות, מגיל שנה וחצי עד 12 בערך, וכולן ורודות! ולא נראה שהבגדים עברו בירושה, זה היה אותו דגם חצאית לחלק מהן. וזה ממש לא המקרה הראשון ולא היחיד שראיתי.

מה שתארת שהולך בחנויות מוכר לי היטב. ועל דא קא בכינן! ז"א בדיוק על זה אני מתעצבנת: מישהו בסין החליט שבנות חייבות ללבוש רק ורוד, כך מייצרים את כל בגדי הבנות היום, זה מה שמייבאים היום לארץ, וההורים בלית ברירה נכנעים ללא קרב... בכל זאת הילדה חייבת ללבוש משהו...  ברור שכילדה היו לי בגדים ואקססוריז ורודים. אבל ממש לא רק ורוד! היה גיוון, כך שכשלבשתי ורוד זה היה מיוחד, יפה, לפעמים חגיגי.

אברכית - תיארת במדויק את הצד השני והמרגיז לא פחות של המטבע - בגדי הבנים. ולא רק זה, אלא שהכל מלא מספרים, מילים באנגלית, לא תמיד חיוביות, הדפסים אלימים. כמעט אין בגדי בנים ילדותיים ויפים, הכל מבוגר כבר ממידה די קטנה. בעוד בגדי הילדות נשארים יפים ומתוקים עד גיל מאוחר, מלאים פרחים, פרפרים ולבבות, בבגדי הבנים יש בעיקר גולגלות, אש וחרבות. זה נורא. אני בעד אומנויות לחימה עתיקות מהמזרח הרחוק, אבל רק בחוגים, לא על הבגדים של הילדים שלי. מה כן הייתי רוצה לראות על בגדי הבנים? למשל: צורות, מספרים, אותיות עברית ואנגליות, חיות, כדור הארץ, עצים ומותר גם את הקישוטים שנחשבים של בנות. אף פרפר עוד לא נשך אף ילד. אני יודעת שהורים אחרים לא יבינו ת'ראש, אבל אני מוכנה להשקיע יותר זמן וקצת יותר כסף כדי למצוא לילדים שלי בגדים נורמליים, של ילדים, ולא של מבוגרים נמוכים ואלימים. לו רק היו בנמצא. כשאני כבר מוצאת אחד, זו חגיגה.

בדיוק בגלל מה שתיארת, אני משתדלת לתת מתנה לכל תינוק חדש בגד בצבע נייטראלי: צהוב, ירוק, כתום גלידה, לבן, טורקיז. רק לא ורוד ותכלת. את זה אני יודעת שהם במילא יקבלו בערמות. אבל נורא קשה למצוא כאלה. טוב, איך אומרים? שאלה יהיו הצרות שלנו. תמיד כיף לחפור על נושאים קלילים.

סליחה שאני מצטרף לדיון נשי...(ועוד עם שם המשתמש של אשתי)

אני מוכר בגדים והבעיה שכולכן מתארות מוכרת לי.

אלא מה? כידוע, הכלל העיקרי בכלכלה הוא שבסוף הכל תוצאה של ביקוש והיצע. זה נכון לגבי מחיר מוצרים אך לא פחות גם לגבי סוג המוצרים. ואתן דוגמא: השנה רכשתי עבור החנות חליפות פוטר קטנות לתינוקות. החליפות של הבנות הגיעו במבחר צבעים גדול: צהוב, אדום, טורקיז ועוד, נחשו מה? כל הורוד נמכר ושאר הצבעים המקוריים יותר (והיפים יותר בעיני) נשארו תלויים. עוד דוגמא: סווצ'רים לילדים, בצבעים  של בנים שעליהם מודפס, שומו שמיים, פרפרון קטן שהפך את הבגד בעיני הלקוחות ל"בגד של בנות".

המסקנה היא שייצרני הבגדים מייצרים על פי מה שנתפס בעיניהם כרצון הציבור. הם לא מובילי שינוי חברתי אלא אנשי עסקים. אני, למשל, שנה הבאה לא  אביא חליפות לבנות בצבעים מקוריים אלא אלך על בטוח, דהיינו - על הורוד המנצח!

האמת היא, שמהתבוננות בילדות הגן של בתי, אני לא רואה יותר מדי ורוד. גם בארון הבגדים שלה, יש לא מעט ורוד אבל גם הרבה צבעים אחרים.

לפעמים אני מלבישה אותה בורוד מכף רגל ועד ראש. יש לה שני סרפנים מתוקים כאלה, שהיא נראית איתם כמו סוכריית טופי. אבל רוב הבגדים האחרים הם בצבעים מגוונים.

תיצרו איתם קשר במסר"ש ותדעו מתי הם מגיעים ליישוב שלכם.

במכירה האחרונה...

נצפו בגדי בנות שהן בשילוב עם אפור ( רחמנן ליצלן), סגול, ואף צהוב או כתום!!!

חצאיות בכחול ( טוב, זה מקובל)

טוב, נו, היה שם גם ורוד...

ופרפרים ופרחים...

אני מלישה את התינוקת שלי בורוד, כתום, צהוב, תכלת, סגול... ונדמה לי שזהו.

(אם כי יש לציין שהוורוד שולט...)

קניתי שמלה סגולה לשבת, ולבשתי אותה פעם ראשונה השבת.

אני אוהבת לשאול את הבן שלי (3.5) מה הוא אומר על דברים שאני קונה, זה תמיד קורע.

אז אני יוצאת מהמקלחת ושואלת אותו מה דעתו, והוא אומר לי, השוביניסט:

"אמא, זה לא ורוד! בנות צריכות ללבוש רק ורוד! לכי להחליף לבגד ורוד..."

גם אני הייתי ככה,שנאתי ורוד וכל פעם שאמרו לי שאני עדינה הרגשתי שמקללים אותי..: ) אבל כשהחזקתי את הקטנטונת העדינונת הזאת פתאום למדתי לעשות שולם עם עצמי,פתאום למדתי להעריך רוך ועדינות ורגישות,למרות שזה מאוד מאוד לא אין בעולמנו התחרותי וההשגי,וככה לאט לאט עשיתי גם שולם עם וורוד,נכון מודה ,לא היסטרית עליו אבל אם זה בטעם  אז זה אפילו נחמד.

האמת ,אני אמורה עוד מעט להכין חדר לבנות ומהטראומה של הוורוד (אמא שלי עשתה לי חדר וורוד ,בר מינן)אני בחיים לא יעשה להן את זה למרות שנראה לי שהם דווקא ירצו משום מה.

והיפיפיה שלי מגיל שלושה ימים לובשת : טורכיז, ירקרק(מתה על הצבע...) כתום, כחול, תכלת, אדום, סגול, בורדו, ירוק, ו...............................ורוד! כי זה מה שהסבתות כל היום קונות לה, למרות שאני מתחננת! לצבעים אחרים. הן מביאות לי בגד ורוד צורח, ותוך כדי זה מצטדקות- "אני יודעת שאת לא אוהבת, אבל זה לא לגמרי ורוד- יש כאן שני פסים ירוקים, וחוץ מזה, שיהיה לה קצת גיוון..."

אבל בדבר אחד הן צודקות- תמיד אומרים לי "איזה חמוד"- אלא אם כן זה ורוד. אז אם אין למישהי כוח להסביר 50 פעמים ביום שזו בת, למרות שהיא לבושה בכחול, שתחזור למנהג סבתותינו ותלביש באמת ורוד...

ולמוכר הבגדים: בבקשה, תביא קצת צבעוניים, אני לא אצליח לשרוד את הוורידות הזו עוד הרבה זמן...

הלבשתי אותה כל הזמן בבגדים שהיו לי מהגדול.

ממש לא הבנתי מה הקטע הוורדרד הזה, ומה יפה בזה.

אבל מה - יצאה לי ילדה פשוט "בת", כבר מגיל ממש צעיר היא התחילה להתלהב משמלות וקישוטים וצבעים ורודים או לבנים...

היום כשהיא בת 4 וחצי היא כמעט ולא מוכנה ללבוש צבע אחר (ועדיף לא להתווכח איתה... אחרת פשוט לא נצא מהבית)

לא סרפן אפור מתוק שיש לנו לא חצאית כחולה וכו' איכשהו עוד סגול בהיר יש סיכוי שהיא תסכים...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....