מי שמנהל חיים ותכתובות ברמה ירודה, עלול באמת להגיע לשיחות לא לעניין. עם חברים/חברות שלו כמו גם עם המין השני.

תשמרו על רמה איכותית, בסגנון הכתיבה, בבחירת הנושאים ותחומי העניין, בבחירת החברים והסיבה לקשר (משהו רציני שאפשר לקדם ביחד, לא סתם לבזבוז זמן).

ותראו איך שכל החיים שלכם נראים אחרת.

בהצלחה !

זה שוחק. משהי שחיתה בחברה נפרדת כל חייה, החתונה תהיה בשבילה 'וואו'. תחשבי, אם ריגש אותה כל יחס של בן, אז חתונה זה ירגש פי 10..

לעומת זאת, משהי שהיתה עם בנים, וזה רגיל אצלה, החתונה קצת פחות תרגש אותה..

וגם- אפשר להתדרדר מזה לדברים אחרים.. זה לא תמיד נגמר ב'להיות בחברה מעורבת'

זה הכל בגלל שזה שוחק? כדי להגביר את ההתרגשות זה הכל? 

חייבת להיות סיבה אחרת חייבת.

ומה שכתבת שזה לא נגמר בזה אם אני יודע על עצמי שאני לא אדרדר

יש גבול מאוד ברור בין מעורבת למשפיעה

(בבקשה בבקשה אל תשתמשו בתירוץ אין אפוטרופוס לעריות...)

בשביל להרגיש איך זה הורס את הטהרה שלך אתה צריך להיות ברמה גבוהה.

ורק "אנא-קל" יעמוד בגבורה,נכון?

שו"ע--אה"ע--כ"א--א':

"צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשה כנגדה או להביט ביופיה..."

אחרי הרבה שנים, אני כבר לא מפחדת לומר את זה.

אני יודעת שיצעקו עלי.

אבל מי שאומר שלא -

או שהוא עוד תמים, או שהוא מתכחש לעצמו.

הרב אלישע אבינר (כל מילה שווה):

 "קיים חשש מהיווצרות קשר עמוק בלתי רצוי עם בן או בת שיח. האנונימיות מונעת את אפשרות הסינון של בר-השיח ויחד עם זה היא מצע נוח לניהול שיחות חופשיות וגלויות העשויות להוביל ליצירת קשר נפשי עמוק ההולך ומתפתח עם הזמן. האנונימיות של בן השיח מאפשרת מרחב גדול של השערות על זהותו ואישיותו, ולכן היא קרקע פוריה לדמיונות, לחלומות ולהזיות, ובכלל זה להטעיה עצמית, שהם מסוכנים לבריאות הנפש.
בחיים האמיתיים מקפידים בני אדם לברור את בני שיחם. כלל פשוט זה נשכח לחלוטין עם המעבר לעולם הוירטואלי של האינטרנט. זוהי טעות חמורה."

חברות יכולה להתרחש גם בצ'אט, ולפעמים אפילו יותר בצ'אט (כשמדובר בנער/ה שלא רגילה בשיחות שכאלה).

התוצאות הרסניות יותר:

א. אף אחד במציאות לא יודע על זה אם לא תספר. אף אחד לא שם למתן, לעזור, לכוון.

ב. הסתנוורות. מה שאדם מציג לך, זה לא מה שהוא במציאות. גם אם הוא לא אנס או משהו מזעזע אחר - את עדיין חברה של אדם שמציג לך רק חלק קטן מהאישיות שלו. על החלק האחר את יודעת רק מהסיפורים שלו, או לא יודעת בכלל.

ואם זה מוביל לחתונה...

ג. קשר יותר תלותי. אין גבול לכמות השיחות שאפשר לקיים. זה לא כמו פעם, שהיה צריך להפגש (דבר מאוד חשוב!), ואז לדבר בטלפון כשחצי משפחה שומעת - ולכן יש יותר זמן לעכל ולחשוב, וכך גם "לעלות" על דברים חשובים.

כשהקשר רציף מדי, אתה נסחף ---

עוד קישורים שממש כדאי לראות:

 http://www.kipa.co.il/ask/show/6862

http://www.kipa.co.il/ask/show/79777 (הרב שמואל אליהו!)

אבל עדיין, בעניין החברה המעורבת, מה שנקרא "ידידים" (שונאת את המילה הזאת... חח..) וכל השטויות האלה.. אז נכון, התרחקות מעצימה את המיוחדות שבקשר הראשון, את המיוחדות בעניין שהראשון שצוחק מבדיחה שלך הוא בעלך, שהראשון שאת משחנש"ת איתו הוא בעלך, וכו' וכו'... אבל מצד שני, זה מסנוור. כמו בנגיעה, אחד העניינים של שמירת נגיעה היא לתת את האפשרות להכיר את ה"בפנים" של הבנאדם לפני שה"בחוץ" תופס מקום... כי תכלס, הקשר יכול להיות ברמה התחלתית של 5% אבל ברגע שיש נגיעה ההרגשה היא שהוא כבר ב85%... אותו דבר בדיבור.. כאילו, אם אני לא רגילה לדבר עם בנים, עצם היחס, הדיבור הישיר עם בן ירגש ויגרום ל"עניים נוצצות"...

אז אולי זאת גם בעיה? לא?

לא הרבה תקשיבי זה תלוי עם יש לך רגשות כלפי הנער.

אין בזה שום דבר רע

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....