ישלו אחלה מסר...(ואולי גם מוכר)


אלה תולדות חיי!

בחדר קטן ואפור כתלים
יושב איש זקן ושב.
יושב איש זקן וחושב
ועושה את חשבון חייו.

חושב: עוד מעט ויבוא הקץ.
מה ידעו הנכדים אודותי?
נוטל גיליון ורושם בראשו:
״אלה תולדות חיי״...

במה אתחיל? כמובן בילדות.
אך הייתה לי ילדות רגילה.
תודות..מכות, ודמעות... ושריטות..
הילדונת שגרנו מולה.
ואחות שצועקת עלי.
מה כבר מעניין בילדות שכזאת?
אתחיל מימי נעורי... 

בחדר קטן ואפור כתלים
יושב איש זקן ושב.
יושב איש זקן וחושב
ועושה את חשבון חייו.

ימי נעורי? אה! על מה יש לכתוב?
בחינות... ציונים... שיעורים..
כל בוקר לקום ולרוץ לכיתה 
ופצעי הבגרות הדוקרים 
לבטי אהבה ראשונה ומרה
הפחדים שהעיקו עלי...
אה, מה יש לכתוב? נעורים רגילים.
אתחיל בתקופת נישואיי!

בחדר קטן ואפור כתלים
יושב איש זקן ושב.
יושב איש זקן וחושב
ועושה את חשבון חייו.

ימי נישואי: ירח דבש שנגמר,
והפך לשנים של שגרה.
דירה...הלוואה..מכונית..הלוואה,
ומריבות-עד לב התקרה!
תינוקת שניה.. ושעות נוספות..
ולבן - בר-מצווה, חתונה.
מה יש כבר לכתוב על אותם השנים?
אתחיל מתקופת הזקנה!

מתי זה החלה תקופת הזקנה?
כשהודיעו ״אתה מפוטר?״
והבן והבת חיפשו בית אבות. 
אז הבנת אתה מיותר!
והפחד הזה בלילות, בלי שינה
שאולי לא תראה עוד אור.
כמו שכנך מימין, כמו אותה הזקנה
שליווית אתמול אל הבור..

בחדר קטן ואפור כתלים
יושב איש זקן ושב.
יושב איש זקן וחושב
ועושה את חשבון חייו.

זוכר חלומות אידאלים גדולים,
שעברו וחלפו על פניו.
ועם בוקר מצאו אותו בחדרו
גחון לשולחן כמו חי.
דף ריק לפניו - ולמעלה כתוב:
״אלה תולדות חיי״....

הסיבה שכמעט ריק בחצי מהפורומים פה זה כי הייתי בתקופת הקורונה שפשוט היה פה מפוצץ ועכשיו זה רגיל? 

כעעען כען