שיהיה לך בהצלחה ענקית!!!1

באמת מזל טוב !! 

אני נכנסתי להדרכה לשבט ניצנים לפני כמה חודשים,(תחילת חודש ארגון )

ובאמת שזה אחד הדברים היותר גדולים שקרו לי בחיים ... אני ממש נהנית !

מאחלת לך שבכל רגע בהדדרכה תדעי לשמוח כמו שאת שמחה עכשיו על ההדרכה .. !

ולימודים ?? נו , יש העדפות בחיים ! P: ( ברור שהדרכה עדיפות ראשונה .. ! ) גמאני שישיסטית ...

אם לא היית בסמינריון(ובעצם גם אם כן .. ) כדאי לך להשיג את הספר "ניגון שבלב- כלים למדריך שבט ניצנים"..-

זה ממש עוזר !!

בהצלחה !!!

שיהיה מלאמלא ב"הצלחה!!

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t344038#4219474

הלוואי שיהיה לך פשוט טוב!
וממ... עצה... אולי להסתכל עליהם במבט חיובי, לראות את הדברים הטובים שבהם גם כשהם יהיו לך מאוד מעצבנות [זה מגיע בשלב כלשהו ] ,ולשאוף להרים אותם ליותר!

דבר ראשון בלי לחץ זה רק הדרכה....המון בהצלחה... עצות בשבילך- לבוא לפעולה עם ראש רק לחניכות לא לשום עיסוק- את צריכה להיות שם בשבילן! לחייך אליהן לדבר איתם המון ולהקשיב להם, ליצור קשר אישי חזק  לא רק איתן אלא גם עם ההורים- כי ככה ההורים יעודדו אותן לבוא לסניף...לא להראות שאת לחוצה או פגועה או כועסת עליהם.... להשקיע בפעולות, לא לתכנן ביום שלישי פעולה-אלא מראש.לא להתעצבן מקשיים

וממקרים כואבים ולא נעימים אלא לנסות לתקן את המצב.....לבוא בגישה חיובית... את צריכה להתנהג אליהן בצורה הכי טובה בעולם כי את בעצם המודל לחיקוי שלהן! את המדריכה אותך מחקים כמוך מתנהגים!!!!!! אם קשה להתעודד ולא להתייאש כי אם שמו אותך בקבוצה זה אומר שאת באמת יכולה להתמודד עם זה!!!!!

סומכים  עלייך... אם את צריכה עזרה מוזמנת לפנות באישי...

בתכנון שלי להיות שפיצית,תותחית משו פחד!!!שהחניכות יעריצו לי תחיים.ושכל הסניף יעריץ אותנו.

מזתומרת?? אלו המטרות שלך בהדרכה?? בשביל זה נכנסת להדרכה??

אני בעצם קצת יפרט את 'השם של כולם!':

היעדים שלך בהדרכה צריכים להיות דברים שאת באמת רוצה לקדם/לשפר/לשנות/להעצים בשבט!!

תחשבי עם עצמך מה היעדים שלך באופן כללי בהדרכה. אבל בטח שהם לא צריכים להיות שיעריצו אותך!!!

ומה תעשי אם זה לא יקרה? תתיאשי? לא! כי המטרה שלך (אמורה להיות) שיהיה להם הכי טוב בשבט, שהשבט יתקדם למקומות טובים, יעשה עם עצמו דברים טובים...אם זה יקרה- מדריך טוב ישמח גם אם החניכים בכלל לא מוקירים לו טובה על זה, מעריכים או מעריצים אותו!(מה שיכול לקרות הרבה פעמים..)

בהצלחה

כגדול הציפייה כך גדול האכזבה! ברור שצריך שיהיה ציפייה לגבוהה, אבל זה בטח גם יתחיל לך -

נעשה כך, ונעשה כך - נלך לכאן, נתרום כאן,

אבל כשמגיעים לשטח.. הרבה יותר קשה!

חניכה זרקה על חניכה נעל - עוד שעה של ויכוחים וכ' וכו' ...- בדימיון רואים רק את ה-איך יהיה פשוט טווב! וכ'

צריך לדעת שזה השקעה לא קטנה...

בעזהי"ת

1. את נכנסת לבד הוא עם עוד מישהי? אם את אם עוד מישהי- תסתדרי איתה. זה הכי חשוב בעולם.

2. תני בחניכות אמון. 100% אמון.גם אם נראה לך שחניכה עובדת עלייך, אל תגידי לה 'שקרנית'. תגידי 'מה, באמת?! איזה מוזר! יואו איזה קטעים..' או משו כזה. ואל תגידי את זה וזהו- באמת באמת באמת תאמיני. בכל מילה. תשדרי לכל אחת ואחת שהיא עולם מלא ושהיא יכולה ומסוגלת. 'הי, את יכולה לארגן ככה וככה?' 'לאאא.. אינלי כח.. נראלך?! אני?!'- 'כן, את! ככה, כי אני מאמינה שאת יכולה ושאת תעשי את זה הכי טוב.'

3. תאהבי את החניכות. גם כשהם מעצבנות, גם כש'יואו, חופרותתתת!!1'- צריך לעבוד על זה. לפעמים זה בא בשלוף [נגיד אצלי, אהבה ממבט ראשון.. אחחח, כפרעליכם..], ולפעמים זה קצת קשה יותר, אבל חייבים.

4. אל תצפי להכנס ישר למקום הזה שאת רוצה להגיע אליו. קחי בחשבון שייקח זמן, ויהיו דברים בדרך, ושהדרכה=השקעה נקודה. ולא רק השקעה בצ'ופרים.

5. תזכרי להסתכל עליהם גם בתור קבוצה [השבט שלי. מה יכול לקדם את הגיבוש בשבט? מה יכול לגרום להם לעשות ככה וככה?]- אבל גם בתור אחת אחת [היא. מה שלומה? מה איתה? מה אני יכולה לעשות איתה ביחד? ואיתה, מה איתה?].

6. תשימי לב שאת לא נתקעת כל הזמן עם אותם 5-6 חניכות קבועות, שאת חושבת עליהם ומתקדמת איתם. ישלך 17 חניכות, שיהיו 17. כל אחת ואחת, בלי פיספוסים. חניכה לא באה הרבה ואין לך כמעט קשר איתה? תתקשרי אליה במיוחד. תציעי לה ללכת יחד לפעולה. כל האמצעים כשרים [טוב, כמעט..] . ביקורי בית [נגיד, לא פעם ולא פעמים סתם הכננו צ'ופר- לחג כלשהו, משו- ועברנו בית-בית לחלק. פשוט עושה טוב על הלב, גם להם וגם לך.]

7. גם אם לחניכות קשה להפרד מהמדריכה שלפנייך, והיא ממשיכה לשמור איתם על קשר- בגבול הנורמלי, לא במקומך ולא כלום, אבל קשר- זה מצויין! תעודדי ת'חניכות לשמור איתה על קשר. תביני, הקשר הזה הוא לא על חשבון הקשר איתך- הוא רק יחזק את הקשר איתך ויוכיח לשבט שאת לא מרגישה מאויימת מהם ו/או מהמדריכה הקודמת.

זה מה שעולה לי בשלוף. אם יעלה עוד נוסיף אי"ה בלנ"ד..

את נכנסת לתוך אתגר נורא קשה, מפרך--את הולכת לעבור לתוך "חיים חדשים", חיים שלא תמיד הכי מהנים שיש. הדרכה זה לא חלום ורוד, ממש לא.

זו עבודה קשה,- חינוך, זה לפעמים כאסח עם גורמים שונים, זה מצריך מחשבה, ראייה מרחבית, בגרות- אתה פתאום הופך פתאום מנער פשוט למודל לחיקוי ואתה חייב להתנהג בהתאם.

אושר אמרת? לא תמיד...מניסיון של של שנתיים שהדרכתי, ואני עוד בתפקיד...

אז למה לי? (התשובות להרבה שאלות צפונות בשאלה עצמה, אבל פה, זה בא בהפוכה..)

"למה לי?" כי זה לא לי זה לחברה, זה לכלל, זו שליחות. אשכרה הורים מפקידים את הילדים שלהם בידיים של כמה בני נוער בתקווה שיוסיפו להם ערך או שניים, או אולי שישנו להם את החיים...

-האושר שאת מדברת עליו בא כ"פירות שאתה קוצר" אחרי עמל ארוך, אושר אמיתי- תאמיני לי...היחס העודף מהחברה ומהקהילה, התחושה הטובה שבאה בעקבות זה ש"תופסים ממך אחראי ובוגר" כ"כ זניחים..

כמה דברים שיעזרו לך לעשות את השליחות הזו הכי טוב שאפשר

מוטיבציה כבר יש לך, וזה המון...

תכנון- מתחיל ונגמר בתכנון. תציבי לעצמך יעדים להדרכה, כמה פעולות את מעבירה בשבוע, מתי את עושה אותם, מתי את מכינה את הפעולה, כשיש זמן עודף להכין אקסטרה וכו'. אם תכנני את הלו"ז שלך טוב תוכלי להסתדר עם הבגרויות יופי.

עבודת צוות- את לא לבד, לא בשבט ולא בסניף, יש צוות, יש חלוקת תפקידים ויש נטל כל אחד צריך לקחת על עצמו, שיתוף פעולה טוב יביא דברים לרמות אחרות

אחריות- כשאת עם החניכים את לא ילדה, את לא תיכוניסטית, את מדריכה, ז"א שאת אחראית עליהם בכל דבר ועניין, ואת אמורה לדאוג לסדר ולמשמעת.

עם כל האחריות וה"עליונות" על החניכים, תזכרי שאת גם חברה שלהם...מדריך טוב הוא מדריך שמסתכל על החניכים שלו בגובה העיינים, לא מתנשא עליהם (ויודע להנחיל סדר ומשמעת כשצריך). פתחי שני קשרים עם החניכות, אחד של חברה, ואחד של מדריכה- זה עובד יופי. 

המון אהבה למה שאת עושה, המון אהבה לחניכות, הן יקבלוו כל טיפת צומי שאת תתני.

-הרבה בהצלחה-

קבלת פה תשובות מדהימות אחת אחת .

כמה דברים נוספים שעלו לי-

-בתוך כל הבלגן של ההדרכה, ההשקעה, הצורך בך- קל מאוד לשכוח את עצמך, ולגלות פתאום אחרי חצי שנה שנה שאת 'נחנקת', ושאת מזניחה את עצמך- הלימודים, המשפחה, התורה, וכו'. אז לזכור גם בתור מדריכה- שאת קודם כל בנ"א. ואם לא תמלאי את עצמך ותטעיני את עצמך- את פשוט תשברי.

-מצד אחד- לשאוף הכי גבוה, ולזכור שהשמיים הם רק ההתחלה, באמת! הדרכה זו עבודת קודש כזו עצומה, ועושים בה כל כך הרבה דברים תותחיים! אבל מצד שני- לא לחיות בחלום וורוד שעל ההתחלה יהיו לך קשרים מדהימים, ותשני את החניכות, והסניף יעריץ את העפר לרגלייך, וכו'. זה משהו שבונים עם הזמן. קורה שחניכות מבריזות מפעולה, מפריעות בתפילה, לא יוצאות למסע- זה קורה וזה חלק מההדרכה, להתמודד עם האכזבות האלו.

להציב מטרות- מטרות ריאליות כמובן- ומטרות ברורות, כל כמה זמן. ככה גם ההדרכה שלך לא תגמר ב"הא, היה נחמד", אלא ב"ווא, עשיתי משהו מועיל לעמ"י", וגם הכוחות  לא יתפזרו לך. לא מטרות כמו 'תפילה', אלא 'החודש אני רוצה שהחניכות יבינו כמה דיבור עם ה' הוא חשוב'. אז נכון, בא לך עכשיו לעשות צ'קליסט דוסי כזה עם "תפילה, בית מקדש, דיבור נקי, צניעות"- ושבסוף ההדרכה על הכל יהיה וי חמוד כזה ותצליחי לבנות את כל העולם של החניכות שלך. אבל זה לא ריאלי.

קומונרית!! קומונרית היא לא סתם יצור מקפץ לגביית מיסים! היא פה בשבילך! תערבי אותה, תתייעצי איתה, תפרגני לה.

הצוות- תהי נחמדה, תזכרי שגם אם יש חילוקי דעות- אתם צוות, ואיתו את אמורה לעבוד בסניף. אם משהו לא מסתדר, לא 'שוברים את הכלים'- מתמודדים עם זה. לדבר על בעיות, על דברים שמפריע, לא להבליג יותר מדי ובסוף להתפוצץ.

ושוב לנק' הראשונה- לדאוג לפעולות של סתם- עם החניכות, עם הצוות, עם הקומו', עם עצמך- בלי מטרה, אלא סתם בשביל להכיר ולהתגבש ולכייף ביחד. זה משפר את האוירה בצורה מדהימה.

סמנריוני הדרכה, סדנאות הדרכה- ללכת כמה שיותר, להביא לסניף כמה שיותר, זה ממלא ונותן כוחות להמשיך.

סליחה אם חפרתי יותר מדי .

שיהיה פשוט מלאאא בהצלחה!!

נשמח לשמוע איך היתה הפעולת פתיחה, וכו'.

אה וכמה טיפים שאני יכולה לתת לך בתור חמשושית, מחברות שלי..

דבר ראשון כמו שכולם אמרו, את צריכה לבוא בגישה של לתרום ולהוסיף לעמ''י..

משו שלי ממש גרם להעריץ את המדריכה שלי שהדריכה אותי ניצנים, מעלות, מעפילים.. ולא רק בעבר עד היום היא המדריכה.. וזה היה להתייעץ איתנו החניכות מה לעשות.. כאילו בכל מיני דילמות אפילו קטנות זה ממש נותן הרגשה טובה לחניכות.. ואותו דבר לתת להן לארגן דברים לשבט, זה נותן לחניכות להרגיש שהן חלק משמעותי מהשבט..

ועוד משו.. בשבט שאת ניכנסת אליו (כמו כל שבט..) ברור שיש הבדלים בבגרות, בתורניות וכו'..  בתור מדריכה ברור שאת תלכי ישר ותנסי להרים את אלה "שפחות", ואז מה שקורה זה ש"לחזקות" אין מקום בשבט..

וזה גם לא חכם.. כי ברור שאלה לא יהיו מאלה שיעריצו אותך.. לכן השיטה הכיות טובה זה "לנצל" את הכח של החזקות.. כי ברור שברגע שתעשי פעולות עמוקות ותביאי את השבט לדיונים הן אלה שיפתחו אותם ויתרמו לשבט..

וזה לא רק זה ברגע שאת מחזקת את ה"חזקות"  הם בעצם נהיות המנהיגות של השבט והן גם יוצרות מן סטייל כזה של השבט, שמי שנחשבת כאן זו זאתי שמתפללת, מגיע למפקד, עושה מורל, מקשיבה למסר וכו'...

שיהיה מלא ב''הצלחה..

ןשבאמת ניזכה "לתקן עולם במלכות שד''י..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...