זה נראה לכם, וגם לי לפעמים שלא משנה כמה היינו חברות אז בילדות, אני והחיים שלי רצו מכאן למקום אחר. כן, השתניתי קצת. ואולי לא נשארתי בדיוק פה אתכם, עם הנורומות החברתיות והדתיות שתמיד ציפו ממנו שיהדהדו בנו כל חיינו. אתם כולכם די נשארתם כמו שצריך, הולכות בתלם- מדריכות בסניף, משקיעות בלימודים. תכלס- לא יוצאות מהבועה.(וזה לא סטיגמה!אבל אני גם לא חושבת שזה רע!)לכאורה נשארתם בדיוק אותם חברות תמימות מכיתה א' וב'.אלה שעברו איתי תקופות די מכובדות מחיי.אלה שמחייכות איתי מהתמונות באלבומים הישנים.כמה זכרונות יש לנו ביחד.פעם עוד היו לפעמים רגעי נוסטלגיה מרגשים...
ועכשיו-אני בת 16,וגם אתם.נכון שאני לא מגיעה הרבה הביתה, כן. יש לי גם חיים אחרים שם מחוץ לבועה. בלי קשר לסניף, למשפחה, או ללימודים. אבל לפעמים כשיוצא לי לחזור לכאן (בכלזאת צריך בית חם מידי פעם.) אני יוצאת לחפש את החברות הטובות הוותיקות שלי.אני מוצאת אתכם בין פעולה לישב"צ.למרבה הפלא עדיין עובר בי גל של התרגשות. אני משום מה עדיין מרגישה קצת קשורה. מצפה לאיזה חיוך אמיתי, התעניינות,אולי לאיזה צפחה או כיף כואב. כל אחת מחבקת בתורה, אתם שואלות במקהלה בקול מתחנחן מה נשמע?לא מנסות להסתיר את המבטים החוקרים שננעצים.ואז, אתם הולכות, בלי לשמוע תתשובה. אתם חושבות שאתם רואות מי אני, ולאן אני שייכת. בטוחות תמיד שרק קפצתי ואני עוד שניה הולכת. אז רציתי שתדעו.למרות שגם אני חשבתי שזה טיפשי, ומיותר, לא שייך, ומוזר. אני ניסתי להתפטר מהקשר אליכם והתייאשתי. אפילו שאולי זה לא צריך להיות ככה אני עדיין זוכרת הכל,אוהבת אתכם, ומתעניינת באמת מה שלומכם. אפילו שזה נראה שאני כבר ילדה אחרת. ואני יודעת, השתניתי בהמון דברים, ואין לכם, גם לא באולפנא חברות סוררות כמוני..גם אני כמוכם גדלתי, גבהתי והתבגרתי,ובשונה ממכם עברתי כמה דברים שלפעמים משנים בנאדם..אבל בתוך תוכי אני עדיין מרגישה החברה הטובה שלכם מכיתה ד', זאת שמחכה לפגוש אתכם, לדבר, ולצחוק. יכול להיות שמתישהו גם אצלי הזמן יעשה את של, וגם אצלי הלב יקפא שם. אני מבינה, קשה להתייחס לשונה. ואני מאוד מעריכה אתכם, אתם באמת צדיקות, מצליחות , ושפיציות!!! אבל תדעו שזה קצת כואב וצורם, אפילו שזה אולי בכלל לא נראה...
אני אוהבת אתכם,חושבת עליכם,ואולי יום אחד,אם אני יחזור למיטבי,יהיה דוסית כמוכם-תהיה לנו הזדמנות לדבר עלזה פנים מול פנים.
מתגעגעת-חברת ילדות שנשכחה.
