וואו, אחרי שקראתי את כל התגובות פה יש לי מלא מה להגיד.
אז ככה- דבר ראשון בקשר לחור השני, אני חושבת שאם זאת האמת שלך, ואת מאמינה שזה צנוע, אז אין שום בעיה שתעשי, כי ברגע שהחניכה תבוא ותשאל אותך "למה עשית?" יהיו לך תשובות, כי את באמת מאמינה שאין בזה שום דבר רע, אם את לא בטוחה בעצמך- אז אל תעשי.
ומה שבטוח- לא אחרי ההדרכה! מדריך הוא מדריך לחיים, לא לפעולה אחת בסניף, ולא לתקופה מסוימת.
את חושבת שחניכות שלי לא מסתכלות עלי עכשיו? שנתיים אחרי שעזבתי? הן אפילו מסתכלות יותר, ומעירות יותר,
ואם לא היה לי תשובות בשבילהן - אבוי לי!
בקשר לזאת שאמרה שהיא לא תשלח את הילדים שלה לתנועת נוער, אני כ"כ לא מסכימה עם זה!
הילדים שלך אם תרצי או לא בשלב כלשהו בחייהם יתחילו ללמוד יותר מהחברה ופחות מההורים.
וכשזה יקרה תאמיני לי שתרצי שהם ילמדו מהמדריכים שלהם, מה גם שבד"כ הילדים היותר "מחונכים" מגיעים לתנועת נוער, ותאמיני לי שאת תרצי שהילדים שלך הסתובבו בחברתם, וזה הולך ביחד.
בכל מקרה אני יכולה להגיד לך שאנחנו בקבוצה היינו בערך 17 בנות, בשלב כלשהו (כיתה ו') נכנסו מדריכות חדשות וחצי קבוצה בערך עזבה בגלל שהן לא אהבו את המדריכות, אני יכולה לספר לך שבפועל כיום אחרי 7 שנים, כל מי שנשארה יצאה ילדה טובה, איכותית, נשארנו קבוצה של חברות מגובשות (למרות שהשאר גרות איתנו בישוב). כולנו היינו במסגרת התנדבותית כלשהי (הדרכה / הגשמה) וכולנו היום בשירות לאומי (למעט אחת).
כל השאר - כמעט כולן לא דתיות, מעשנות, מסתובבות עם אנשים שלא היית רוצה שהילדים שלך הסתובבו איתם, במקרה הטוב חלקן בצבא. בקיצור- אני אומרת שתנועות נוער הם הדבר שהכי יכול לבנות את האישיות של הילדים שלך! אז אינמצב שאת לא שולחת אותם 