וכמו נוהג לומר מורנו הגרד"ל "שאלת חכם היא כבר חצי תשובה".

ובכן, כפי שציינת קיים דין לבוד אך יש לציין שדין לבוד הינו רק כאשר המחיצה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה ואילו מזלג אינו עומד אפילו בפני רוח קלה.

אולם מאידך גיסא, כאשר האדם אוחז במזלג הרי שהיא עומדת אף בפני רוח שאינה מצויה וידו של האדם עצמו בוודאי כשרה למטרת אכילה שכן נאמר "מנהג אבותינו בידינו".

לאור האמור לעיל, ניתן לאכול מרק במזלג שכן חל עליו דין לבוד.

אולם, לפי מנהג החזון איש שמחמיר שאפילו במעמיד דמעמיד לא יהיה דבר המקבל טומאה לא ניתן לאכול המרק במזלג ממתכת אלא רק במזלג מעץ.

מה שייך כאן סברת מעמיד דמעמיד דמרן החזו"א, שהוא רק גבי סכך ולא גבי דפנות. ופשיטא שלא נדמה מזלג לסכך שהרי אין בו דין לבוד אלא דינו תלוי בצילתו מרובה מחמתו גרידא.

אף על גב שאולי יש לחלק אם העשוי מרובה על הפרוץ ולכן יהיה כשר, נראה לפסול, כדאיתא במסכת סוכה(ד.) גבי הוצין שחמתם מרובה מצילתם ויורדין לתוך 10 טפחים, שלמרות שמצד הדין יש ביטול- זוהי דירה סרוחה ואין אדם דר בדירה סרוחה, אף כאן- אין אדם שותה במזלג מחורר!

וצריך עיון.

כי חמירא סכנתא מאיסורא ולכן אמנם שמין הדין אפשר לאכול ע"י מזלג מכמה וכמה סיבות שפירשו
לפני הת"ח המופלגים
אך בל נשכח כי בעת האכילה יכול להישפך מרק חם וכידוע זה יכול לגרום לכוויה (קוויעה בלע"ז)
ולכן אמנם שמין הדין מותר גזרו חכמים לאיסור
וכן נהגו (וכן ראיתי בשו"ת סכו"ם המפורש ע"ש)

כי נמצאנו אוסרים אכילת מרק בכלל, שכן אף אם יאכלנו בכף מ"מ יש כאן סכנתא שיפול, ועוד במרקים של אחינו בני ספרד שבטלים בתבליניהם בשישים ועקיצתם בפי אדם עקיצת עקרב.

"אין גוזרים גזרה לגזרה" ולכן אף שקיים החשש גם בכף אך עד כדי כך לא חששו חכמים

כי אם כן נמצאת שאין לדבר סוף..
 

דין לבוד קיים רק לקולא ולא לחומרא, ותמהני עליכם מה ההוא אמינא שלכם - הרי אכילת מרק בשבת היא מצווה שנהגו עם ישראל להחמיר בה כמאמר הפתגם "כל האוכל מרק ביום שבת - ניצל ממרק ביום ראשון", ולכולי עלמא אכילת מרק בשבת היא דין מוחלט ואין בו מקום להיתרים מסוג זה.

מי שבכל זאת יתעקש לאכול בעזרת מזלג - פחות חמור שיעשה זאת ביום השבת ולא בליל שבת כי עיקר מצוות המרק היא בלילה, ויש להקשות שהרי מי אוכל מרק בבוקר? ויש לומר שיש מעט משפחות שנוהגות גם בבוקר, (אני הקטן זכיתי לאכול אצל משפחה כזאת).

ועל מקרים שכאלו נאמר - "המקל יש לו על מי לסמוך - והמחמיר תבוא עליו הברכה"

בב"ח לתו"ע

ההולכים על פי מנהג החזון אי"ש להחמיר בדיהכא דאפשר והכא לא מצינו עוד חומרא מלבד זו על כן פסקינן דהו כ-

ספיקא דאורייתא ולכן יש להחמיר

ואילו דעת החולקים מנהג אבותיהם בידיהם ומקום שאמרו להחמיר אין צורך להקל אלא במקום צורך גדול כגון זוטו של ים או לח"ףי ( כידוע ליודעי ח"ן פירוש זו המילה ) ונחזור לטורף העניין { שהוי טורף דתורף } וכמעשה דרבן גמליאל דאמרינן בגמרא וכמו שהורו כבר רבותינו נשיאנו בדבר ואין לנו על מי לחלוק אל על אביניו שבשמיים ( סתאאאאם ) ועוד נשאר לנו לפשוט ספיקא חדא מי הוי האי אביניו וי"מ ( יש מפרשים , ישש מורים ונחלקו ב"ה ובית שמאי בדבר ( ב"ה = ברוך השם ונחלקו עליו אותם ביש שמאי ( הגייה בחיריק ולא בצירה כמו שרצו לומר החולקים דהא אין דעתי כן ונראה לי טעמי נכון וקשיא טובא

ולטורף העניין ( ובפירוש זה כבר כתבתי למעלה עייין שאאאאם באהההרררררר ) ודו"ק ושתו"ק וביי

אפשר פילאטיס ולא זומבה

כמובן.

ואם יש משהו מותאם לזוגות כרעיון לחיזוק בית של תורה ואמת - זה יהיה נהדר

לזוג, הליכון זוגי

נמכר ב3000 ש''ח להליכון ו4900 לזוג

הלל המיוחד אומרים רק בזמן המיוחד כדי שלא נהיה דשים את ההלל בעקבינו ונמצא שכרינו בהפסדנו

של הרב מרדכי אליהו לקום כל יום ותיקין זה קשה

 כיוון שזה טבעי שבשמינית נהיים בני שמונה עשרה על כן הם קרויים שמיניסטים

בגרויות חורף פטור מלספור  

והרי אם כשסופרים ספירה אחת מתבלבלים קל וחומר בשתיים

וגם שמצינו בדוד המלך שכאן זה עדיין ספירת העומר ואין מערבין ספירה בספירה

אנחנו נשארים אחרי היסודי

אבל כשאתה סופר ספירת העומר אתה מכוון גם על הגומר

בזמן הזה גם ככה אווירת סופא דקורסא ואם היית פוטר את החופשים היית יכול גם לפטור הכל 

על כן צריך לספור הכל

אתם שטוניקים גאוניים

פעם היינו חברות;)

מצד מה שהיה בטקס המשואות השנה, שהעלו באוב את חיטמן וכו'.

 בשביל הלא מעודכנים

@משה תספר לנו מה היה פה ואיך מעירים פה ת'עניינים?

זאת מחלוקת ר' מאיר וחכמים אבל להלכה, אם אתה מעביר חפץ מרשות היחיד לרשות היחיד שלא דרך רשות הרבים אתה פטור, אני לא רואה סיבה שזה יהיה שונה במקרה הזה.

יותר מעניין לשאול מה הדין במקרה של שיגור למרחק של יותר מד' אמות ברשות הרבים עם משהו שיש בו כדי הוצאה ביד

אם החלקיקים של האדם עוברים באוויר ומתחברים מחדש בנקודה אחרת (ע"ע צ'רלי בממלכת השוקולד) נראה שזה אסור. אם זה לא כולל מעבר בשטח שבין המקומות אני חושב שזה מותר. כמובן שבמקרה כזה יהיה מותר למשתגר ללכת רק ד' אמות מהמקום שאליו הוא שוגר.

אני חושב שברשות היחיד השאלה לא רלוונטית, אני לא זוכר בדיוק את הכללים אבל נראה לי שלפחות לרוב, המדידה של אלפיים אמה מתחילה מקצה רה"י, אם זה נכון, מה שכתבתי נכון רק כשמדובר על רה"ר

זה היה מעל עשרה טפחים, כי דרך בני אדם כשהם זורקים זה מגובה החזה בדרך כלל, ובהנחה שאנחנו לא עוסקים כאן בילדון אלא בבחור, יש לשער שהוא זרק מעל עשרה טפחים.