מדהים אותי לראות את כל התגובות של ההתמודדויות השונות...
קודם כל, זה מלמד אותי המון!! על כמה שאור לחשוב שאצלנו הכל רע ומר ואצל האחרים הכל כ"כ מושלם.. למרות שכ"כ קל ליפול למשבצת הזו של הדיכאון!!
אולי זה כבר חופר,
אבל רציתי לספר גם על עצמי.. 
ההורים שלי למדו אותי לקרוא בגן חובה. מכאן התחילו הבעיות.. (אני כותבת בחיוך, סבבה? כי אני מצליחה להסתכל על זה ככה... אבל תבינו ת'רוח שבה אני כותבת - שלא יהיו טעויות בהבנה..)
בכיתה א' כמובן לא התאמצתי בכלל, 1+1? שטויות במיץ גזר.. ועוד למדנו עם בדידים.
אותיות? כשכולם הזיעו עליהן, אני קראתי דבורה עומר.
תמיד זו שמסיימת ראשונה. למזלי, הייתה לי מורה חכמה והיא אמרה לי לעזור לאחרות. רק מה? כבר אז לא למדתי למבחנים. לא עניין אותי שיש, יכולתי להיכנס לכיתה, לשמוע "מבחן" ולהתייחס לזה בקלילות, כמו אל עבודת כיתה..
כיתה ב' - המשיך אותו דבר...
חשוב לי גם לציין שהיתה ממש חברותית, בחורה קפריזית ועם מה שקרוי "יציאות", ועוד איזה.. ;) הייתי עושה מלא שטויות. לא המרכז של הכיתה, אבל בעניינים, והכי מעניינת באיזושהיא צורה..
כיתה ג', עברנו דירה לישוב קהילתי דתי. זה היה די שוק, יענו לי לא ממש היה אכפת אבל פשוט כי המודעות החברתית שלי לא הייתה כ"כ מפותחת.. התחלתי די רע, "חננה" שקוראת ספרים בשיעורים ובהפסקות... אבא שלי עשה לי מבצע, כל יום שיצאתי החוצה בהפסקה סימנתי "וי" ובסוף קיבלתי איזה פרס או משו.. שתבינו... ולא שזה לא היה ככה בכיתות א'-ב', רק ששם קיבלו אותי ככה, בעיקר בזכות השטותניקיות שלי שגוועה עם המעבר.
קיצור, עם התווית "גאונה" המשכתי את שנות היסודי שלי, והיה לי מההההזה קשה.. פתאום היו כמה שיעורים שלא הצטיינתי בהם, המצויינות שלי שהתבטאה שנושאים העיקריים של כיתות א'-ב' - קריאה / כתיבה כבר לא הייתה כ"כ משמעותית... מה שקרה זה שאני המשכתי להחזיק מעצמי אחת שלא צריכה ללמוד, אבל פתאום הבאתי הביתה 95. איזו בושה ואכזבה... היה לי כ"כ קשה עם זה!! שתבינו, זה ב-א-מ-ת היה סוף העולם עבורי.. כמה בכיתי בפעם הראשונה שקיבלתי 99 בהכתבה! אני!! התולעת ספרים המושלמת בידיעותיה!! איך ייתכן?
אני חושבת שבסופו של דבר, כל אחד מודד את עצמו בציונים - לפחות רוב האנשים - ביחס ל"הכי טוב בכיתה" ופחות ביחס ליכולות שלו, וחבל. (אני הייתי ה"הכי טובה בכיתה" ומדדתי את עצמי ביחס לציונים של א'-ב'.. נו באמת.. ;))
בכל מקרה, תמיד הפריע לי שאני גאוותנית. אני לא יודעת אם באמת הייתי, אבל הרגשתי ככה וכל הזמן חיפשתי איך להיות בסדר. יותר שקטה. פחות מחצינה את ההישגים שלי. מנסה לעזור לאחרות. את כיתה ו' גמרתי בתור באמת מושלמת, לפחות בעיני עצמי, כי עברתי עבודה מאוד מאוד קשה על המידות, על יכולות חברתיות, וחוץ מזה גם פתאום התחלתי קצת, קצת להתאמץ.
(נק' שלא הזכרתי היא הקושי ללמוד למבחנים. רוב הרגלי הלמידה מוקנים לבנאדם בשנים הראשונות ללימודיו ולי לא היו שום הרגלי למידה בגלל שפשוט, לא הייתי צריכה אפילו לעבו על החומר לקראת המבחן..)
בכל מקרה, בכיתה ז' עברו עלי דברים שונים ומשונים, לא השקעתי ב-כ-ל-ל בלמידה, קניתי לעצמי שם של מופרעת אדיוטית, זה שהייתי דוסית יחסית לשאר הבנות לא עזר לי... בסוף השנה נהייתי טיפה יותר פעילה, יוזמת, מובילה, חביבת המחנכת וכד'.. באותה שנה, סוף סוף, קניתי לעצמי קצת קצת הרגלים לימודיים... הייתי צריכה לסכם לקראת מבחנים וכד'.. ללמוד קצת.. ;)
בכיתה ח', לא משנה, לא למדתי בכלל - דיכאונות ובלאגנים, ממילא זו לא שנה משמעותית מבחינת מה שלומדים, יו נואו.. ;) אבל כמובן, השנה - כיתה ט' - ממש ממש קשה לי לחזור ללמוד 8 שעות ביום. ללמוד, 8 שעות. כל אחד מהם כ"כ מוזר, בטח שביחד הקושי מתגבר. ועדיין, אני "מחוננת". אני בתוכנית כזו מעפנה לגאונים, שלומדים בה מתמטיקה בצורה קצת שונה מבבי"ס וגומרים 5 יחידות בכיתה י'. נשמע אידיאלי. איזו מדהימה אני - אז זהו שלא. אני מתוסכלת מזה, אני - הכי טפשה בכיתה, כמה נורא. אני צריכה להשקיע כמו שמימי לא השקעתי בדבר. וכמובן, הקושי הרגיל לאזן בין לימודים לחיי חברה - שהתגבר בגלל המעבר לפנימיה, הוא קשה ומועצם אצלי. התחלתי את השנה ברגל שמאל מהבחינה הזו, עכשיו סופסוף הדברים מתחילים להסתדר איכשהוא.
בקיצור, אחרי כל המונולוג המרגש הזה |מוחה דמעה|, כמה מסקנות:
א. מה שאמרתי בהתחלה, בחיים אל תקנאו באחרים. כי באמת, באמת לכל אחד יש את שק הצרות המתאים לו. לא הייתם רוצים את של האחר. ממש לא.
ב. גם גאונים צריכים להתאמץ!! וזה בניגוד ל"מושלמים" (איזו מילה דפוקה!!) האחרים שהתבטאו פה... ;)
ג. נחשוב על זה.. מוזמנים לשתף.
ד. אל תקנאו במי שלא צריך להתאמץ, כמו ש"הצד השני" כתבה, זה ממש ממש ממש מתסכל. לא נעים בכלל. חייבים קושי בחייים. זה פשוט נורא, חור בחיים. אתם לא מסוגלים להבין או לדמיין עד כמה בלתי אפשרי לחיות ככה.
חברים,
שיהיה לכולנו מלאאאא בהצלחה בחיים המעניינים והמאתגרים האלה.. רק בריאות, זה הכי חשוב, בינינו... ;)
אוהבת את כולכם!!
אביב
]
וגם אחרים כבר כתבו-
