ומתוך כך לענות לעצמך על שאר השאלות.

בכ"מ אולי באמת זה זמן מתאים לחדש את הקשר?

הגעתם כבר לגיל שאפשר להתחיל?

ואז- מה רע?

היא רוצה להתרכז רק בשירות הלאומי שלה, וגם אני, לפי מה שהבנתי, טוב לשקוע לפחות שנה אחת בבנייה שלך עצמך, לפני שאתה מתחיל קשר... לכן אני לא חושב שנרצה - ולפחות היא - אפילו אם נחדש את הקשר, לחדש אותו כבר בשנה הבאה... מצד שני, אולי כן, מי יודע.

חשוב לי לציין עוד דבר: לפני הרבה זמן, שאלתי אותה בצחוק מה לעשות אם ארצה ללמוד בישיבה בעיר שלה (כזכור, החלטנו שאנחונו לא רוצים להפגש...) - והיא הפתיעה אותי ואלא התנגדה, ואמרה שזה לא תהיה בעייה, כי העיר שלה (יחסית) גדולה, ואין שום הכרח שניפגש - במיוחד אם לא נרצה להפגש...

השאלה היא אם זה עדיין רלוונטי, גם כשנפרדנו...

והיא, האם כדאי להתחיל בקשר כבר בשיעור א'. בנות אני יכול יותר להבין: הן מתבגרות מהר יותר (זה ברור לכולם, נכון?) - אבל ידוע שעיקר ההתבגרות הנפשית והשינויים העיקריים של הבן הם דווקא בסוף שנות העשרה, הויי אומר, בזמן שיעור א'/ב/ - אז אולי עדיף לחכות טיפה ואז לחשוב על קשרים עם המין השני?

אתה חושב שהלימוד בשיעור א' הוא כזה בשקדנות עצומה שאי אפשר לסגור את הגמרא,לזוז מהסטנדר ולקפוץ להגיד שלום לבחורה פעם בשבוע? לא מחזיק מזה. אני לא אומר שכדאי להתחיל לצאת בשיעור א' אבל מי שכבר יש לו מישהי על הכוונת...

קודם כל באמת צריך לבנות  את עצמך לפני שיוצאים, וזה הרבה פעמים נעשה ע"י ש"ל או מדרשה

ודבר שני, בהחלט אם יוצאים משקיעים פחות בלימוד, וכל סוג של לימוד.

וזה לא הפעם בשבוע, אלא זה דבר שמטריד, שלוקח ממך כוחות וזמן.

היא לא רוצה אותך, היא לא מעוניינת לחדש את הקשר אתך, אתה צריך לשכוח ממנה.

בס"ד

מה שהבחורה רוצה או מעוניינת זה עניין שלה ורק היא יודעת אותו, ולכן אל תקשיב לאנשים שאומרים לך דברים לא נכונים.. ההצעה שלי ככה:

א. קודם כל תבדוק בצורה אובייקטיבית עם עצמך אם באמת זאת הישיבה שמתאימה לך ע"פ הקריטריונים שבחרת. (אם קשה לך, תשאל את עצמך מה היה קורה אם היית מגלה שהיא שהיא עברה דירה, האם גם אז הייתי רוצה ללמוד בישיבה הזאת?)

ב. במידה והחלטת שזאת הישיבה, ואתה רוצה למנוע מפגשים מיותרים שיפריעו לשניכם, פשוט אל תספר לה שאתה לומד שם.. (גם ככה ניתקתם את הקשר..)

אם בהמשך, כשהעניין יהיה יותר רלוונטי תחליט שאתה רוצה לחדש את הקשר, אני סומכת עליך  שכבר תמצא את הדרכים המתאימות לעשות את זה..

אז שיהיה המון בהצלחה, ואל תשכח שהמטרה שלך בסופו של דבר זה ללמוד תורה .

אתם כבר שנתיים מתכתבים?

ומעולם לא נפגשתם?

ואתם עוד חושבים שזה קשר נפלא?!?

צר לי לבאס אותך ידידי הצעיר, אבל קשרים מסוג זה נידונים לכישלון צרוב...

ואני גם אנסה להסביר:

כשאתה מכיר בן אדם במציאות, אתה מכיר אותו אשכרה. מצד עצמו.

את כל ההבעות פנים, את המבטים, את התנועות גוף, את ההליכה....

ובקשר וירטואלי לא כך הדבר.

אתה מכיר ניק. לא מעבר לזה. ולהכיר ניק משמעותו להכיר רק את סגנון הכתיבה ואת סגנון המחשבה שהיא בוחרת להציג לך. לא מתוך רישעות או משהו, פשוט זה סגנון המדיום הזה, וצריך להבין אותו...

חשוב לי להדגיש, שייתכן בהחלט שייצא מזה קשר בר קיימא, אבל גם ייתכן בהחלט (ואולי אף יותר סביר) שלא...

תרגיל קטן:

תנסה לדמיין אותה. אומרת דברים.

מה עולה לך לראש ישר?

ולו מפני ה"תרגיל" שנתת לי. כי אני יודע איך היא נראית, וגם דברנו בטלפון.

ותרשה/י (בן, בת?) לי לחלוק עליך, שלדעתי גם קשר אפלטוני כזה, אם מתייחסים אליו ברצינות, הוא קשר מועיל ונפלא - גם כשאין בו חיצוניות. ותנסה לחשוב - נראה לך שאחרי התכתבות של שנה וחצי אי אפשר להכיר בנאדם מהצד היותר חשוב שלו, מצד העצמיות שלו? תנועות גוף, זה באמת מה שחשוב? הליכה? את/ה צוחק/ת ממני? אומנם, יש לזה חשיבות, וכמובן שצריך להכיר חיצונית לפני שמתחתנים, אבל אני בהחלט משוכנע שקשר והתאמה נפשית אפשר למצוא גם "בין השורות" תרתי משמע, ואני משוכנע שזה מה שיותר קובע בהחלטה אם להתחתן או לא - ובדבר הזה אני מוכן לומרבפה מלא שראינו שיש התאמה ביננו, בהשקפת העולם, ברמה, בהשכלה, בתחומי העניין, וברמה הכי פשוטה של קשר אמיתי, ללא מניעים חיצוניים. דווקא כאן, לא היו לי את כל הבעיות של החיצוניות, לא היו לי את כל ההתלבטויות הפיזיות - נטו לדעת מה באמת הבנאדם הזה. חותם לך, אין בנאדם בעולם שמכיר אותי יותר טוב מאותה בחורה שהתכתביתץי איתה - היא היחידה שיודעת באמת את הרצונות, השאיפות, החלומות, המחשבות וגם את הכשלונות, הבכי, הקושי והרצון שלי - אין מישהו שיודע כמוה מה עבר עלי בשנתיים האחרונות. גם לא החברים הטובים ביותר שלי.

עד כאן השתפכות (וואי, הייתי חייב את זה...אז תודה.)

אבל מצד שני, אני בהחלט מסכים שצריך קשר במציאות ולא בעולם הוירטואלי כדי להחליט החלטות גורליות, ואני מקווה שבעתיד גם זה יבוא... יתכן שעד אז כבר נשתנה, וזה לא יתאים לנו (הגיל...אוי הגיל...) אבל יתכן שלא...מבין/ה?

אני מניחה שכן, אז תקשיב:

היו היתה ילדה, קטנה, חמודה וחביבה, שגלשה להנאתה באינטרנט.

ביום מהימים, יצא לה במקרה (רק-מה') להתכתב עם עלם חמודות. והשניים התכתבו והתכתבו, והיה להם ממש טוב ביחד. עיקר הקשר וההכירות היו דרך האינטנרט.

באיזשהו שלב הקשר המקסים הנ"ל הסתיים, בהחלטת שניהם (הסיבות הרגילות של גיל צעיר..).

אותה הילדה התבאסה ברמות (וזה תיאור עדין של המציאות דאז). תקופה ארוכה שהיה לה קשה.

ואז מה? אחרי כמה זמן, ובעקבות כמה מפגשים עם העלם הנ"ל, היא התחילה להפנים שבאמת זה לא כל כך היה מתאים, למרות שעל פניו זה היה נראה מוצלח ובעל פוטנציאל גבוה.

ובהסקת מסקנות מכל האירוע הזה, הילדה הבינה והפנימה- שפשוט היה חסר לקשר המעולה הזה תבלין חשוב מאוד, והוא- הכירות אמיתית. לא וירטואלית. פנים אל פנים. לראות איך הוא מתנהג עם חברים, ועם סתם אנשים. ולא במקום סטרילי כמו האינטרנט...

גילוי נאות: אם זה לא היה ברור עד עכשיו- אני היא אותה ילדה

ואני אומרת שאין חכם כבעל הניסיון.

קח את הניסיון שלי, ותשתמש בו באופן הכי טוב שאפשר. (זה לא מחייב שתסכים איתי, אבל לפחות תיקח את זה כחומר מחשבה על הנושא).

אם תרצה עוד שאלות אפשר באישי.

קצת קשה לי לכתוב כאן לעיני כל...

בהצלחה!!!

גם לי היה סיפור עם מישהו מהאינט'. בחור מקסים, שהתכתבתי איתו הרבה מאוד זמן...

היינו חברים ממש ממש ממש טובים - באינטרנט...

הוא עזר לי בהמון דברים, היו לנו שיחות עמוקות ויפות...

בשלב מסוים הוא ביקש מאוד שניפגש, מעבר לאינט'. לא רציתי - מכל הסיבות הידועות... אבל הייתה עוד סיבה אחת, והיא - שהרגשתי שהוא ואני היינו יכולים להיות ידידים טובים מאוד, אבל לא מעבר לזה. שהוא בנאדם מקסים ומיוחד - אבל לא בתור החצי השני שלי...

אבל כן הסכמתי להיפגש - והוא היה בדיוק כמו שחשבתי... מקסים, עם מידות טובות, יכולנו לדבר שעות כמו במחשב וכו' וכו'. אבל לא בשבילי...

אני בהחלט חושבת שאפשר לדעת על בנאדם דרך התכתבות. אני לא אומרת שצריך "להתאבד" על זה, כמובן שאפשר לטעות, וכמובן שצריכים להיות זהירים. אבל אם היו להם שיחות טובות - לא צריך לשלול את זה בגלל העובדה שהם אף פעם לא נפגשו... יכול מאוד להיות שהקשר הזה יצליח גם במציאות.

אני לא יודעת לתת לך עצה לגבי הישיבה... זו שאלה טובה וצריך לחשוב עליה. אבל הייתי חייבת להגיב בקטע של ההיכרות באינט'. אני לא מזלזלת בה בכלל בכלל.

מה שלא תחליט - שיהיה המון ב"הצלחה! ותסמוך על ה'.. הוא ידאג לכוון אתכם לאן שטוב לכם. אנחנו מתלבטים, וה' איתנו...

ייתכנו מצבים שכן מכירים.

אבל צריך לקחת את ההכירות הורטואלית ממש בערבון מוגבל...

לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו שיא המכירים והכל, ובעצם מתחוור לנו שאנחנו שיא הלא מכירים.

קודם כל, ברוכים הבאים לפורום, ובכלל בהצלחה במציאת הישיבה המתאימה לך, זו משימה לא פשוטה.

אני חושב שאתה צריך לשאול את עצמך 4 שאלות (כמות קלאסית), ומוטב שתתייעץ עם אחרים, חברים, אנשי חינוך, הורים, רבנים, ואל תמהר להחליט, כך את הזמן לחשוב על הדברים היטב.

1. האם אתה מוכן לקשר? האם אתה רוצה קשר? האם אתה מוכן להתחתן? (בגיל הזה, במצב הזה, וכו)

סוגיה לא הכי פשוטה, וכזו שצריך לחשוב עליה הרבה ולהתייעץ לא פחות, במיוחד בגיל שלך. 

אם התשובה חיובית או שלילית - הנפקא מינא היא רק אם ליצור איתה קשר, ולהתחיל לצאת איתה, ולהתרשם ולהכיר. 

2. האם הישיבה שנמצא בעיר מגוריה יהווה השפעה מכל סוג?

ההשפעה היחידה שאני חושש ממנו, זה הפחד שאתה כבר מתאר - מהידיעה שאתם באותו העיר, ותצטרך להתמודד עם זה, בכדי שזה לא יפריע לריכוז שלך בלימודים ובישיבה. מעבר לזה, אני לא רואה כל סיבה לחשוש. 

3. פתרון כדוגמת - "יאללה בלאגן" - מעולה מבחינה טכנית. אתה לא צריך לספר לה, ואם הישיבה טובה אז לך לשם, ואם בעוד שנה תרצה לחדש את הקשר, תמיד תוכל. אממה, שזה צריך להיות אחרי שהחלטת לעמוד בסעיפים 1-2. 

4. אם אתה מוצא את עצמך במצב דומה בתחילת שיעור א' - תיגש לרב של השיעור שלך, ודבר איתו על זה.

צודקים האנשים שקשר של התכתבות היא דמיונית מאשר מוחשית, אבל לאדם שחווה אותה, זה נראה אותו דבר, אז קשה ללכת עם הטיעון הזה רחוק. בפועל, אני חושש שאתה "תפוס", ואני לא יודע להעריך כמה. לכן אני רואה את זה כהכרח שהדברים יגיעו לשווים שחורים לבנים, בלי להשאיר טיפה של אזור אפור, בכדי שאתה תוכל להתקדם בבנייה העצמית שלך, בישיבה, ובכלל בחיים.  

בסופו של יום, אתה היחיד שבאמת מבין מה היחס והתפיסה שלך לגבי מי אתה, מה אתה, איפה אתה עומד, ומה אתה רוצה. ולכן על התגובות כאן כולל שלי כמובן, הם בגדר השערות, אף אם השערות טובות

תחשוב היטב על העניין, ותנסה להגדיר לעצמך את הדברים, ותתייעץ עם הסובבים, בכדי לקבל זוויות ראיה שונות. 

המון המון בהצלחה!!

אני רק אומר--

ברוך הבא לפורום

אני חושבת שמנוסה צודקת,

בהתכבות מביעים רק 15% ממה שמורכבת התקשורת הבין-אישית שלנו.

(השאר זה הבעות פנים, אינטונציה, תנועות גוף וכו').

לכן ההתכתבות לא אומרת הרבה דברים לגבי ההתאמה הבין אישית.

מה שכן-

אפשר לדעת שיש התאמה בהסכמה על ערכים משותפים וכו'

(שזה גם חשוב, אבל מידי ראשוני בשביל לדעת שזה אכן מתאים).

לענ"ד יהיה לכם ממש קשה לצאת מהמחשבות על הנושא במשך כ"כ הרבה זמן,

ובמשך כל הזמן הזה אתם תיצרו לעצמכם סרטים...

ואני לא בטוחה שזה טוב.

לכן אני חושבת שכדאי לכם להפגש עכשיו אם אתם מוכנים לנישואים מבחינות אישיות (בגרות וכו')

[וכמובן לקחת בחשבון שזה לא כמו אחרי שיעור א'].

כך תדעו אם אתם מתאימים או לא

ולא תצטרכו למרוח את המחוייבות  (הנפשית והטכנית) לקשר הזה במשך זמן כ"כ ארוך.

לדעתי אנחנו מביעים הרבה יותר. אולי 15% אנחנו לא מביעים בהתכתבות...

התכתבות יכולה לתת הרבה מידע. השאלה היא עד כמה המידע הזה מדוייק, אמין, ומלא.

לפעמין חסר רק אחוז אחד, וזה מה שמשפיע...

לק"י.

בעיקר "מנוסה" ו"שרבוב"..

בקשר וירטואלי אתה בונה קשר על רגש, על כל הביפנוכו...

הרי דיברתם-כשהיה לך ולה נוח.

ברגעי כעס, עצבות, התלהבות וכד' יכולת לבחור שלא לדבר איתה ולכתוב לה.

וגם אם עשית את זה.. הבאת את זה מנק' מבט שבחרת בה.

לעומת זאת-

אם היא היתה מולך היא היתה קולטת את המציאות האמיתית,

איך אתה מתנהג בה, מה תגובת לעניין.

לא משנה כמה כתבת לה ופרטת לה את מה שעשית ואת מה שלא,

זה לא כמו מראה עיניים בזמן אמת.

כשנפגשים בצורה רגילה,

הקשר נבנה קודם כל על מה שנראה לעין,

על התנהגות ומידות.

שכמה שזה "חיצוני" ואתה חושב שהעיקר זה ה"פנימי" שלה...

זה לא באמת פנימי-כי זה בחירה שלה איך להציג הכל.

נכון שגם כשנפגשים עם בני אדם-

זאת הצגה שלהם,

אבל עדיין יש המון דברים שאפשר לראות,

זאת ההתנהגות של אותו האדם.

ואז יש לך את הבחירה-אם זה מתאים לך או לא.

אז גם אם תתחילו עכשיו להיפגש,

תצטרכו לעשות עבודה גדולה,

לשכוח מכל הרגש שקיים ביניכם,

ולנסות להתחיל מהתחלה.

בקיצור, אל תהיה בטוח שהיא מתאימה לך.

תבחר ישיבה על פי שיקולים אחרים שחשובים לך..

גם אם זאת הישיבה העיר שלה.

אגב, בהתחשב בזה שהיא תהיה בשירות לאומי הרי ממילא היא תהיה מחוץ לעיר שלה,

אלא אם היא עושה שירות בעיר שלה..

בהצלחה

צריך להסתכל על ההחלטה בצורה ניטרלית - זת'מרת לא אכפת לך מכלום ללכת לישיבה זו או אחרת רק להתרכז באמת " זה טוב " או ל"לא טוב" ולהחליט ע"פ הבנת הלב הרגש הפנימי של האדם הוא חזק מאד ואם מצליחים להתחבר אליו מגיעיםלמסקנה נכונה

בשביל לקיים עצה זו צריך להתפלל להשם  - לא תפילה חיצונית ( כגון שיש לך 5 דק' פנויות אז אתה מתפלל בלחץ ) אלא תפילה רגועה מתוך שלווה ( זו העצה שלי בתוך דברי רבינו על פי הניסיון המועט שיש לי ) רבינו בעצמו אמר לחסיד שהתייעץ איתו לומר כמה פרקי תהילם - אבל זה וודאי לא מחייב במיוחד בתורת ברסלב שמודגש בה ערך התפילה העצמית של האדם הנובעת מעמקי הלב .

ואחרי כל התפילות איך יודעים שעשית בחירה נכונה ? על שאלה זו אפשר להשיב ממקום אחר  מהגמרא במסכת ברכות ( פרק תשיעי ) הגמרא שם כותבת על סוגי חלומות ומה כל אחד מהם מרמז ובין השאר מובא שם חלום שרואים בו את אליהו הנביא ומשמעותו - נשאלת השאלה מנין לו לאדם שראה את אליהו הנביא ? אלא אם תראה אותו אתה וודאי תדע ....

כך זה גם אצלנו רק לדעתי עוד יותר חזק! כשמתחברים אל הלב  אין הרגשה יותר אמיתית מזה! ( טוב אולי יש אבל גם זה אמיתי ) עד כאן תשובה לשאלה השלישית, מקווה שעזרתי אשמח לתגובה חיובית אם אין אצטער לקרוא תגובה שלילית  .

{ נראה לי ש"העצה " מרבינו תעזור לך גם בשאר ההתלבטויות }

דבר נוסף זה על עצם הקשר לדעתי זה דבר גרוע  ואני יכול להיות כמעט בטוח שהוציא אותך מאיזון אין לי מושג איך אפשר לתקן  כזה דבר אבל אתה מוזמן להתייעץ עם אנשים שמבינים בנושא

מכאן הדרך קצרה להגיע למספר ציוני דרך בשרשור פתיחה שלך זה שאתה קורא לעצמך דוס וכו' אולי במגזר החברתי שלך זה נכון ( אצל היותר מזרוחניקים ) אבל ברוך השם קם ציבור חדש מתוך הציבור הדתי לאומי והחזיר עטרה ליושנה לקיים "כל " דברי תורה וגם דברי המשנה אין להרבות שיחה עם האשה, הפתיחות שלך היתה במקום לא נכון וחבל - כדאי שתדע את מקומך כי דבר כזה אצלי או אצל חבריי היה נחשב לביזיון גדול ( ובעצם גם נפילה - ואני נופל אבל יודע את זה כך שיש לי גם האופציה לתקן ולא לחיות בחוסר דעת שזה דבר גרוע "ומי שאין בו דעת אסור לרחם עליו" 

לסיכום אחי היקר ! מקווה שתתחזק ותמצא את המקום שמתאים לך ולא יהיו לך שום טרדות אלא תוכל לעסוק בתורה לשמה באמת ותזכה ללמוד וללמד ולמצוא את זיווגך האמיתי מתוך קדושה! ( אהה... ) במהרה בימינו אמן !

ביררת את הרגשתה בנושא? נשמע שאתה צריך לסגור בינך לבין עצמך את הנקודה הזו לגבי הקשר שהיה לכם או שעודנו- , (ובמקביל- כמובן שגם לשאול אותה על כך), ורק אחרי שזו תיסגר תוכל להחליט בחכמה על צעדיך כל שהיו (ישיבה, האם אני מתאים לחתונה, איך מפתחים קשר על רקע של בנייה אישית וכדומה)

אחרי הבירור הזה לטעמי יהיה קל יותר לייעץ ולכוון בכל שאר הנקודות

מעבר לכך- חשוב לזכור שהתכתבות ארוכה שלא נושאת איתה מטרה סופה לסבך, כפי שקרה..

הצלחה רבה ובשורות טובות!!

שלום לך אחי היקר! לשאלתך הראשונה הייתי חושב: שלא משנה לאיזה ישיבה תלך

אם עברה כבר חצי שנה ואתה עדיין חושב עליה אז לא יודע אם זה לא יטריד אותך בישיבה אחרת.

ב. אם אתה חושב שזה מתאים לך נפשית הישיבה הזאת אני חושב שאתה כן צריך ללכת, ואז תקנה לך באותה ישיבה רב או מישהו שיוכל לחזק אותך

ולייעץ לך כי באמת אין לך מה להתבייש כי גם(ובעיקר) בשביל הדברים האלה הולכים לישיבה. ובהתחלה אל תרוץ ותגיד לה. קודם כל תתאקלם בישיבה.

ג.אם אתה חושב כך על הישיבה רק בגללה אז דבר ראשון מה יש לך להפסיד

תשאל אותה עוד פעם(והפעם ברצינות) מה קורה אם אתה עכשיו בא ללמוד באותה ישיבה? אם כן אז יש מה להתלבט ואני מציע כן לחכות שנה לפחות. ואם לא אז אין לך חשש ללכת לאותה ישיבה כי היא לא רוצה בקשר. 

בכל זאת אם יש לך רב בישיבה התיכונית שלך שאין לך בעיה לדבר איתו על זה, אז דבר איתו וכמווובן דבר עם הקב"ה כי הוא נותן את העצות הכי טובות!!

נפגשנו במחנה סיירים, והוא היה דוס חבל"ז ואני מתחזקת ושואפת למעלה, הסתכלתי עליו בהערצה

היו לנו שחנ"שים, עמוקים מיני-ים, אבל לשנינו היה ברור שקשר בגיל הזה הוא לא שייך

כך סיימנו את המחנה וחזרנו כל איש לביתו, בלי להחליף טלפונים ובאיחולים הדדיים,

כמו גיבורים מהסרטים ( בלב צורח ומלא געגועים... )

כעבור שבועיים הוא התקשר אלי ולא הייתי בבית

לא האמנתי! לא זזתי מהטלפון כמה ימים עד שהוא צלצל שוב

והסביר שהוא לקח את הטלפון מחבר שלקח מספר של חברה שלי,

היה נראה שזו שיחה יחידה והיא הפכה לקשר של 3 שנים

נפגשנו פעמיים בלבד, במשך 3 שנים, וכשהייתי צריכה לבחור שרל"א והוא ישיבה עמדנו בפני צומת

אני רציתי חתונה והוא לא. שוחחנו שוב ושוב והוא לא היה מעוניין.

אני הייתי שבורה חודשים!!! הייתי מוכנה לתת לו הכל!!!

הייתי מוכנה לחכות לו שנים, אבל הוא לא רצה שאני אחכה כי הוא פחד שמא אחרי שנים הוא לא ירצה

וגם אני הייתי מוכנה לחכות עם הבטחה,

לא לחכות כדי למלא לו את החסר ויום אחד אחרי 6 שנות קשר שהוא יחליט שבעצם אני לא מספיק טובה

ניתקנו קשר עד סוף החופש הגדול שאחרי י"ב.

נסעתי אליו לעיר שלו, ופתאום הבנתי איך כמה חודשים בנפרד גרמו לי לגדול שונה מכיוון הצמיחה שלו

אני פניתי לכיוון אחד והוא- חיפש חופש, התנסות, שחרור...

לא האמנתי שעליו פינטזתי כל כך מלא זמן

שוב ניתקנו קשר- ולא יכולתי להאמין. אחרי חנוכה- ניסיתי שוב ליצור קשר

הייתי כל כך קשורה אליו- בגלל ההרגל הלא-בריא הזה

ושוב, הוא לא רצה להמשיך וזהו.

חיכיתי עד פורים והתחלתי לחפש חתן אחר.

בפסח, ראיתי אותו בחברון- כמעט צרחתי את שמו

אחזתי את עצמי, והלכתי בקצב מהיר, ברחתי רחוק רחוק

הוא קרא לי שוב ושוב וניסיתי להתעלם לא רציתי לראות, לא יכולתי לשאת את זה יותר!

הוא רץ אחרי, שיחקתי אותה קשוחה, שיחה קצרה ויבשה, עם הרבה ברוך השם ובלי שום דבר בעצם

 ואח"כ ישבתי מאחורי בטונאדה להסדיר נשימה ולנגב דמעות

אחרי חודשיים השארתי לו הודעה שהתארסתי

הוא צלצל ולא האמין איך אני עושה לו את זה "תמיד חשבתי שיום אחד באמת נתחתן"

הוא צלצל גם שבוע לפני החתונה לנסות לשכנע אותי לבטל

זה היה אחד הניסיונות הכי קשים שהיו לי בחיים!!!

מידי פעם רציתי לצלצל, לשמוע אותו,

וגם היום כשאני נשואה כבר המון שנים אני מוצאת את עצמי חושבת עליו לפעמים ומתגעגעת

הקשרים האלו פוגעים בקדושת הבית!!

אני מציעה שתלך לישיבה אצלה בעיר ובמקביל תיידע אותה שאתה מעוניין,

שתקבעו תאריך בסביבות אמצע השנה להיפגש לראות אם שייך להתחיל לצאת

כך שזה לא יהרוס לה את השירות ולך תהיה שלווה לדעת שהיא מחכה לך בסוף השנה

בהצלחה

לק"י.

מזועזעת עד עמקי נשמתי... [לא מהאנשים, מהמקרה.]

מניסיון אני יודע שכשמספרים סיפור\כותבים אותו חוזרים לרגע לאותו מקום שבו היינו.

הסיפור ממש נגע לי בלב. 

זה סיפור עצוב מקווה שתעליממנו שהוא לא יפגע לך יותר מדי בקשר עיםנ בעלך...

זכיתי לבעל מדהים!!!!

כבר בתקופת האירוסין הבחנתי בהבדלים- באופי, במידות, בתגובות לסיטואציות שונות, ביחס אליי

פתאום הבנתי שכל מה שחשבתי שיש בבחור ההוא שמתאים לי,

ובגלל שכבר הייתי מאוהבת בו מצאתי תירוצים וסימנים והתאמות

פתאום הבנתי כמה הם לא מתאימים לי, וגיליתי שדווקא תכונות שחשבתי שאין מצב שאני אסתדר איתם-

מתאימים לי כמו כפפה...

הקב"ה ברחמיו המרובים הראה לי כל הזמן שוב ושוב התאמה ברמות מטורפות

בד"כ כשמחברים זוגות יש חיכוכים עד שמתרגלים, מכירים, מבינים שפה

אצלינו זה פשוט לא היה! כאילו הקב"ה נותן לי יד ומחזק אותי בבחירה שקיבלתי,

גם היום כעבור שנים, כמו אז כשהייתי באותה טלטלה עזה,

כשאני אמיתית עם עצמי אני מבינה שהוא פחות מתאים לי והיה בינינו הרבה פחות שלום בית, לדעתי

ואגב, אחד הדברים החשובים בעיני זה הפתיחות עם בעלי

בעלי יודע הכל, גם על ימי משבר שאני חושבת עליו יותר, על כל מה שהיה, והוא אפילו פגש אותו פעם

עברנו את התהליך ביחד, יד ביד, הוא תמך בי והבין, והמתין...

אני חושבת שהכנסת בעלי בסוד העניינים היא הכרחית:

א.מים גנובים ימתקו, ואם הוא לא ידע יכול להיות בזה ניחוח רומנטי פגום (כמו בשיר סיגליות של דיויד ברוזה)

ב. עצם השותפות שמה את שנינו בסירת ההתמודדות עם הקושי

 וגם אם זה קצת צובט בלב הוא יודע שהוא הבחירה המועדפת, שאני בוחרת תמיד- כל יום מחדש

נכון, הייתי נותנת הכל כדי למחוק אותו ואת זכרונו מעל לוח ליבי, אבל לצערי אי אפשר

אני לא באתי מחינוך נפרד וקשרי בוסר עם בנים הייתה נורמה מקובלת בחברה ממנה באתי

אני מצרה על כך מאד, ומשתדלת לתקן ככל יכולתי, ומבקשת מה' רחמים

מה שבטוח- לא כדאי להתחיל עם קשרים כאלה לכתחילה

ממש מזעזע! בעיקר שהוא לא עזב אותך גם אחרי שהתארסת...

נראה לי שבאמת כדאי לפרסם סיפור כזה כדי ללמוד כמה מסוכנים קשרים וירטואליים...

הם פשוט לא אמיתיים ומכניסים לדמיונות שווא...

בעיקרון אני הרבה פעמים מזדהה ולא מגיבה, אבל פעם, זה היה דומה מידי. זה ממש הזכיר לי נשכחות.

זכית שאני מגיבה

לצערי, כן כן, למרות כל הטוב שיצא מזה, גם אני הכרתי מישו באינטרנט, התכתבנו וכו' וכו', מה שאתה מתאר, ואפילו יצאנו. בשלב כלשהו הגעתי למסקנה [שנתיים] שזה פשוט לא חכם במיוחד ככה לבנות את החיים. במיוחד כשההתחלה לא הייתה טובה מיוחד.

יש משהו מיוחד בבניית קשר נכון מההתחלה, ולצערי [וסביר להניח שגם לצערך] שלך לא התחיל טוב במיוחד, וטוב הכוונה לאיך שצריך להתחיל ולהימשך קשר רציני ונורמאלי.

[אני אלך שלב שלב, גם אם זה לפעמים יראה טיפה לא קשור]

אני חושבת שאתה שקוע ממש בתוך זה, רואה לנגד עיניך את הפספוס הגדול, את הרגש בעיקר. תנסה לצאת מתוך זה ולחשוב- זה מה שהיית רוצה לך? ככה היית רוצה שיתחיל קשר לחתונה?

קשה צאת מזה. קשה לראות את הדברים מהצד האחר. יש סרטים בראש. מחשבות. תכנונים, זה בא גם בלי שרוצים. שרבוב כבר ציינה את זה. זה קשה לצאת מזה. מאוד.

אבל- זה לא אומר כלום על הישיבה.

אתה צריך להיות אמיתי עם עצמך ולדעת מתוך כל השיקולים אם בחירת הישיבה הזו ספציפית היא גם באחוזון קטנטן משו שקשור אליה, או שהכל נקי, והבחירה היא רק בגלל אופי הישיבה וכו'..

אם זה לא נקי, זה קצת בעיה. כי אם תלך על זה, סביר להיח שבתחתית הראש תהיה תמיד מקננת מחשבה עמוקה עליה, גם אם לא כל הזמן. זה יופיע ויפריע.

תחשוב על זה, תהיה כן עם עצמך ותחליט לפי זה.

נניח ובחרת את הישיבה הזו,נסה להכין תסריט של איך אתה רוצה שהחיים יתנהלו מעכשיו. האם תהיה בישיבה, באמת, אם שתחשוב על לראות אותה וכו'. האם תהיה שלם עם הישיבה, תלמד תורה, תתייצב בחיים? זה יפריע לך?

ועוד משו, שנה אחרי שנפרדנו, הייתי בשירות באותה העיר [מרחק של עשרה צעדים אולי מהבית שלו].

אני בחרתי להימנע מכל קשר. זה בהתחלה היה קשה, צריך לשנות את כל צורת החשיבה, אבל אם מציבים מטרה ועומדים בה- זו ההרגשה הכי טובה בעולם. אני יודעת שהיה לו קשה, אבל גם הוא התרגל לרעיון וב"ה היה טוב אח"כ.

בסופו של דבר זו בחירה אישית, נאמנות עצמית.

אולי אחרי הישיבה, אולי תוך כדי, תראה שפתאום אתה מוכן לזה יותר. תברר קצת [לא אצלה] תראה אם גם היא מוכנה קצת יותר ואול יזה יהיה רלווטני להמשיך את הקשר, או אולי להתחי לאותו מההתחלה, בצורה נכונה ובריאה.

או שבכלל, הישיבה תשנה את כל המהות והמחשבה ותבין שהיא בכלל לא בשבילך. זה גם יכול לקרות.

מה שהכי חשוב זה לצאת מכל הסרטים והמחשבות ולנסות לחשוב בבהירות. אפילו לכתוב את הדברים על דף מסודר. נקודות. עובדות ומחשבות.

ואני מצטרפת לקודמיי, ול310 במיוחד.

מתנצלת על האורך, על אול ישזה קצת סטה מהנושא, מהעיקר, מקווה שתצליח לברור מזה את מה שנכון בשבילך. בהצלחה רבה בבחירות!

אתה כל חייך עלול להיות בסימן שאלה

לכן חובה עליכם להיפגש

אתה כבר לא ילד

בהחלט כן יכול ליצור קשר עם בחורה

במטרה להתחתן עוד שנה שנתיים

הקשר צריך להיות כך

להיפגש לפחות פעם אחת

לאחר מכן

אם באמת מצאתם חן אחד בעיני השני

בפעם בשנייה

עליכם לשוחח  על העניין בצורה בוגרת

ראשית לומר לה שהקשר יכול להתפתח לכוון רציני וכל מה שסביב

אבל כדאי דבר ראשון לחכות עוד שנתיים עד לקבלת ההחלטה .

ולכדאי ביחד לקבוע כללים שלא יפריעו לכם L:

- לא לדבר כל יום לא להפיגש כל יום

-- להגדיר פגישה של פעם בשבוע בלבד במקום ציבורי ולא להרבה זמן גם את משך הפגישה להגדיר ללא יותר משעתיים .

ולומר  לעלמה הצעירה ש

בזמן הזה שאתם תתבגרו . --אתם תוכלו לבחון את אהבתכם ואת ההיכרות שלכם

.

עכשוו לענין הלימודים שלך

לידיעתך בחיים --

כל דבר שתעשה תמיד במקביל תוכל לעשות דברים אחרים

למשל ..

להיות אבא ללמוד בכולל ולעבוד

ולא יודע מה לחשוב ... אולי היא באמת "זרקה אותך " ??? או שהיא יותר דוסית ממך או מצליחה להתגבר על הדחפים? בכל מקרה להצליח אפשר בכל ישיבה ואם תהיה בישיבה בעיר אחרת ובמיוחד שאתהמציין שהישיבה הייתה בדירוג גבוהה- אבל לא הכי גבוה אז חבל להסתכן לך על בטוח ....

ועוד משהו אינטרנט זה סבבה בשביל לצ'וטט אבל זה לא פנימי ... יש לי חברים שהייתי מציע להם וואלה תתחתנו ויש כאלה - שלא ! לכן עם כל הבושה /חרטה וכו' וכו' תתייעץ עם חבר הורה אח משו ! יש דברים שאם פותחים אותם אז זה כבר לא קשה ! וזה קשור לסוד ההסתר של העולם שאם היה הכל גלוי לא היתה בחירה חופשית ולכן העולם בזה בהעלם...

בעניין הקשר שלך שהיה דווקא עם בת ולא אם בן אני משוכנע שזה נבע ממקום לא טהור ואין מה לעשות ... אני מדמיין את עצמי מתכתב עם מישהי וזה הרבה יותר מושך בבחינת מים גנובים ימתקו... וזה מתחבר למה שכתבו אחרים על קשר כזה שהוא לא ברי נו זה ברור ?!

מה עושים ? לא יודע או שבעצם אף אחד לא יודע חוץ מהשם אז תפנה אליו בצורה טובה תבקש סליחה על זה ששנתיים התכתבת עם אשה ותנסה לתקן את זה לשמור על העיניים ודברים כאלה להתפלל כל יום עשר דקות על שמירת עיניים דברים שהם הפך קשר עם אשה לא לצורך נישואין ולכן גם יכול להיות כדאי לך להיות שנה שנתיים בישיבה גדולה לצורך שינוי שהרי בישיבה תיכונית כל מה שעודשים זה לשחק כדור סל ( טובץץץ גם בגרויות ) והדברים האלה נושאי קדושה וכו' לא מגיעים לשם... טוב אני לא מתיימר להיר את כל הישיבות אבל בכלליזה ככה לכן אתה צריך להתנקות ורק אז להחליט מה אתה עושה .

אז אם ככה לנתק קשר עם הבת שאיתה התכתבת ? לא להתחתן בגלל זה ? לא !  זה יכול להיות בבחינת "תשובת המשקל " אם תעשה את זה בצורה נכונה שיהיה בהצלחה !

מן הסתם יש רבים כמוך ( אני לא יודע אני מנחש ) והם קוראים או חלקם את מה שכתבתי אז אני פונה גם אליהם לבנים תתגברו אני יודע זה הרבה פעמים קשה וליצר הרע יש הרבה כח ולבנות שאצלם הקשר נובע ממניעים שונים לחלוטין תעזרו לבחור שכותב לכם ותנתקו איתו קשר לפני שזה מתחיל בקיצור תרחמו עליו!

ולהנדס ולנווט אותו בדיוק לפי מה שאנחנו חושבים שמתאים לנו מבחינת גיל, השקפה וכו' הוא מוטעה מיסודו. במערכות הרגש כמעט ואין שליטה במיוחד לצעירים כמותכם עם הורמונים בשיא פעילותם. לכן נסה לפקוח עינים, לזהות בדיוק איפה אתה עומד ומה אתה רוצה/לא רוצה ובהתאם לזה לפעוול. אל "תמרח" את עצמך.

את כותבת בנחרצות של היכרות מוחלטת עם כותב הסיפור, ובנחרצות של יש אמת אחת וזהו.

הבחור בן 18, וכבר לא ילד. ויש עשרות סוגים של אנשים, לכן לדעתי זה לא רלוונטי.

והקדושה שלכם.

אני לא בטוח שהייתי עומד בניסיון!!!

לעצם הענין - אני הייתי בסיטואציה דומה. צריך קודם כל לעשות הפרדה בין ענין הקשר לישיבה.

ולכן אם הישיבה היא מתאימה לך נראה לי שראוי שתלמד בה כי "אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ"

ואת הברור אם המשיכה לישיבה היא בגלל התורה או בגללה.. לדעתי כדאי לברר עם ת"ח שמכיר אותך ותוכל לברר איתו את זה בצורה מסודרת.

אם אני הייתי מדבר איתך פנים אל פנים הייתי שואל אותך מה מצאת בישיבה ולמה היא נראת לך טובה בשבילך וכו'

עצם זה שאתה מסביר את הדברים מול אדם אחר שדורש ממך את נקודת האמת שלך זה כבר יכול לחשוף את הנקודה הזו.

בהצלחה צדיק!!!!

גרמת לי להתחזקות גדולה!!!

קשר וריטואלי הוא ממש לא בריא, אתה בונה קשר שהוא לא נכון מיסודו כמו שכתבה יהודית פוגל. עצם פגישה עם בן אדם, שפה, שפת גוף, אפילו להסתכל בעינים אילו דברים שאין לך אותם בשיחה ויירטואלי.

אני רוצה להוסיף נקודה קטנה, "אדם נמדד בכוסו, כיסו וכעסו" (מקווה שלא טעיתי) , אבל אני רוצה להתייחס כאן לכעסו, אין לך מושג איך אותה בחורה מגיבה במצבים שונים, ומהי שפתה ביום יום, ויכול להיות שכאשר השיחה ביניכם מתנהלת וירטואלית אין לך כל דבר לראות ולקרוא את תגובותיה בעין נכונה ואמיתית.

 - זו דעתי...

ובקשר לישיבה, תנתק את הרגש למרות הקושי, ותערוך טבלה שתכיל את היתרונות והחסרונות של הישיבה ותראה לעומת אחרות,( כמובן במידה ומח אתם מנתקים את הקשר מצידך כמובן), ואז תראה לאן ליבך פונה וחפץ ללמוד.

 בס"ד

1. קשר וירטואלי הוא טעות. נקודה.

2. התייעצות וירטואלית היא טעות לא פחות גדולה. נקודותיים.

3. עדיף ליצור קשר לכתחילי ולא בדיעבד (וזו עוד טעות..),

אי לכך ובהתאם לזאת..

אם לדעתך אינך פנוי רגשית-נפשית-אחר..

תמשיך בחייך הנהדרים, תלמד בישיבה (לימוד לשמה.. ולא לשמה של החברה) 

ואי"ה בבוא היום (בעתו ובזמנו כמובן) תגיע האחת החדשה (או הישנה, לבחירתך..)

והשאר כבר ידוע, גמור ומנוי..

ובחייאת אל תגרום לי לרשום לך פה את טעות מס' 4 

בברכה

צבישי

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.