התנדבות, בעיקר...

עיבדו את ד' בשמחה עיבדו את ד' בשמחה בואו לפניו ברננה לפניו ברננה.

זה תפקידנו בעולם ואנחנו רוב שוכחים אותו.. באנו לכאן לאסוף אוצרות לקראת ההפלגה ששם כבר לא נוכל

לאסוף עוד.

מה שאספנו זה מה יש! ושמה נסתדר עם הציוד שאספנו כל חיינו.

זה מה שממלא ת'נשמה שלנו!

נא' "אין השכינה שורה לא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצווה"

כשעסוקים בעשיית המצוות ולימוד שלהן אז השכינה שורה ויש סיפוק שמחה אמיתית!

אשרי האדם שאוסף לשק שלו אוצרות בעולם הזה.. הוא עוד יזכה לעולם הבא

אוצרות הם המצוות היקרות שלנו.

שניזכה באמת לנצל כל רגע וכל דקה לדברים אמיתיים... שבת שלום אחות.

קודם כל, חן, תאמיני לי - את לא יודעת כמה אני מבינה אותך.

מזדהה.

גמני במצב הזה, אבל אני חייבת לציין שהרבה אנשים מהפורום פה בשלבים של לעזור לי לצאת מזה אז..

דניאלה -- מניסיון, שמצוות זה לא דבר מספק כ"כ.

או לפחות אותי לא.

היא לא תרגיש סיפוק אמיתי. היא לא תרגיש שהיא ממצה את עצמה ככה.

כן- זה מה שאנחנו בדוגרי עושים בעולם. מקיימים מצוות וכל זה--

אבל בשביל להרגיש שאתה באמת עושה עם עצמך משו, במיוחד בגיל הזה של ההתבגרות-- חן, את צ'כה פשוט להעסיק את עצמך.

וכמו שמרב14 אמרה - בעיקר התנדבות. בעיקר.

ולעשות דברים שאת אוהבת.

כן, גם את את בורחת לשירים, סיפורים, נגינה, ציור..

פשוט, תעסיקי את עצמך אחותי.

ובאמת, תחפשי איזה התנדבות, היום יש המון.

אני ארחיב לך באישי אם את רוצה.

ואם סתם ככה את צ'כה איזה משו - אני פה בשמחה!

מצות זה עוזר! מנסיון! זה המיצוי הכי עצמי שלי, ואני מאמינה שגם של אחרים.

השאלה היא מאיזה מקום זה מגיע.

אם שומרים שבת כי צריך לשמור שבת ולא מעבר לזה, זה באמת לא יעזור לכם.

אבל אם שומרים שבת כי מבינים ומרגישים איך שזה מקרב אותך לה', וצריך גם לרצות כל הזמן להתקרב לה' ולנסות להתקרב לה', אתה מרגיש שזה שיא המיצוי העצמי שלך. ולא צריך עוד שום דבר, זה מספיק.

וכנ"ל לגבי כל במצוות.

ואתן מוזמנות לאישי בשמחה..

נראלי שזה הרגשה של כולם..

תורה עם דרך ארץ! שמעת על זה?

לימוד + עשייה!

חייבים לשלב את הלימוד הלכה ולהביאו לידי מעשה.

"הלכה למעשה" וזה מה שממלא.. אספרנזה? אולי אולי תנסי שוב?!

להזכירך התנדבות זה גם מצווה

אבל צריך לקיים את כולן קלה כבחמורה או לפחות להשתדל בקיומן

מקווה שהובנתי.

ב"הצלחה לכולם ושבוע טוב!

או משו כזה..

פשוט אמרתי, שאם היא במצב הזה שהיא לא יודעת מה לעשות עם עצמה, מה העולם בכלל ורצה ממנה,

ושיש לה ערפל סמיך בסביב, והכל חשוך ו.. אז -- המצוות זה לא מה שיספק אותה..!

אני גם במצב הזה של - חוסר אונים?..

ולא, אני לא מרגישה שאני ממצה את עצמי דרך המצוות..

זה לא אומר שהן לא טובות או עושות טוב - כי הם כן! וההתקרבות לקב"ה והכל - ברור שזה טוב,

אבל אני אישית --

זה לא מה שעושה ל-י טוב על הנשמה, וזה לא מוריד ל-י ת'תחושה של 'מה אני עושה בחיים שלי?!'..

זה הכל..

משהו חשוב אין הרבה אנשים שיכולים לשבת ולעשות "שום דבר "

מתוך- הדברים החשובים באמת של חיים שפירא

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...