התנדבות, בעיקר...

עיבדו את ד' בשמחה עיבדו את ד' בשמחה בואו לפניו ברננה לפניו ברננה.

זה תפקידנו בעולם ואנחנו רוב שוכחים אותו.. באנו לכאן לאסוף אוצרות לקראת ההפלגה ששם כבר לא נוכל

לאסוף עוד.

מה שאספנו זה מה יש! ושמה נסתדר עם הציוד שאספנו כל חיינו.

זה מה שממלא ת'נשמה שלנו!

נא' "אין השכינה שורה לא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצווה"

כשעסוקים בעשיית המצוות ולימוד שלהן אז השכינה שורה ויש סיפוק שמחה אמיתית!

אשרי האדם שאוסף לשק שלו אוצרות בעולם הזה.. הוא עוד יזכה לעולם הבא

אוצרות הם המצוות היקרות שלנו.

שניזכה באמת לנצל כל רגע וכל דקה לדברים אמיתיים... שבת שלום אחות.

קודם כל, חן, תאמיני לי - את לא יודעת כמה אני מבינה אותך.

מזדהה.

גמני במצב הזה, אבל אני חייבת לציין שהרבה אנשים מהפורום פה בשלבים של לעזור לי לצאת מזה אז..

דניאלה -- מניסיון, שמצוות זה לא דבר מספק כ"כ.

או לפחות אותי לא.

היא לא תרגיש סיפוק אמיתי. היא לא תרגיש שהיא ממצה את עצמה ככה.

כן- זה מה שאנחנו בדוגרי עושים בעולם. מקיימים מצוות וכל זה--

אבל בשביל להרגיש שאתה באמת עושה עם עצמך משו, במיוחד בגיל הזה של ההתבגרות-- חן, את צ'כה פשוט להעסיק את עצמך.

וכמו שמרב14 אמרה - בעיקר התנדבות. בעיקר.

ולעשות דברים שאת אוהבת.

כן, גם את את בורחת לשירים, סיפורים, נגינה, ציור..

פשוט, תעסיקי את עצמך אחותי.

ובאמת, תחפשי איזה התנדבות, היום יש המון.

אני ארחיב לך באישי אם את רוצה.

ואם סתם ככה את צ'כה איזה משו - אני פה בשמחה!

מצות זה עוזר! מנסיון! זה המיצוי הכי עצמי שלי, ואני מאמינה שגם של אחרים.

השאלה היא מאיזה מקום זה מגיע.

אם שומרים שבת כי צריך לשמור שבת ולא מעבר לזה, זה באמת לא יעזור לכם.

אבל אם שומרים שבת כי מבינים ומרגישים איך שזה מקרב אותך לה', וצריך גם לרצות כל הזמן להתקרב לה' ולנסות להתקרב לה', אתה מרגיש שזה שיא המיצוי העצמי שלך. ולא צריך עוד שום דבר, זה מספיק.

וכנ"ל לגבי כל במצוות.

ואתן מוזמנות לאישי בשמחה..

נראלי שזה הרגשה של כולם..

תורה עם דרך ארץ! שמעת על זה?

לימוד + עשייה!

חייבים לשלב את הלימוד הלכה ולהביאו לידי מעשה.

"הלכה למעשה" וזה מה שממלא.. אספרנזה? אולי אולי תנסי שוב?!

להזכירך התנדבות זה גם מצווה

אבל צריך לקיים את כולן קלה כבחמורה או לפחות להשתדל בקיומן

מקווה שהובנתי.

ב"הצלחה לכולם ושבוע טוב!

או משו כזה..

פשוט אמרתי, שאם היא במצב הזה שהיא לא יודעת מה לעשות עם עצמה, מה העולם בכלל ורצה ממנה,

ושיש לה ערפל סמיך בסביב, והכל חשוך ו.. אז -- המצוות זה לא מה שיספק אותה..!

אני גם במצב הזה של - חוסר אונים?..

ולא, אני לא מרגישה שאני ממצה את עצמי דרך המצוות..

זה לא אומר שהן לא טובות או עושות טוב - כי הם כן! וההתקרבות לקב"ה והכל - ברור שזה טוב,

אבל אני אישית --

זה לא מה שעושה ל-י טוב על הנשמה, וזה לא מוריד ל-י ת'תחושה של 'מה אני עושה בחיים שלי?!'..

זה הכל..

משהו חשוב אין הרבה אנשים שיכולים לשבת ולעשות "שום דבר "

מתוך- הדברים החשובים באמת של חיים שפירא

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....