תכלס- אני ממש קשורה לחברות שלי, ויהיה לי ממש ממש קשה אם אחת מהם לא תהיה ח"ו...

אני ישמח מאוד, סביר להניח שאולי אני יפנק את עצמי עם איזה זר פרחים, או לפחות איזה גלידה גדולה ושווה..

ייתכן אפילו שאני ילך לסרט, אם יהיה לי כסף באותו זמן..

מוות זה דבר שובר.

גם אם מישי שלא כ-זה הייתי חברה שלה תתאבד ח"ו זה יכניס אותי להלם ודיכאון נראלי...

זה כ"כ עצוב שבנאדם מוכן לוותר על החיים האלה...

קטיה איך זה עלה?

למה צריך להכנס לחיים של כל אחד ???

אפעם לא חשבתם שהעולם יהיה יותר טוב בלעדכם ?!

[בלעדי לפחות יהיה טוב]

ולא !! אם חברה תתאבד אני יבין אותה .. תמות מסיבות אחרות זה באמת יהיה עצוב ..

(טוב אני עברתי ת'שעה כחו אותי בערבון מוגבל)

אבל זה אומר שלא יהיה לך עצוב??

ועל השאלה של קטיה,יהיה לי עצוב,מאוד עצוב....בטח אם זה יהיה בהתאבדות...

בס"ד

לפני כ-3 שנים חבר מאוד מאוד קרוב שלי התאבד,

מישהו שגם דיברתי איתו חזק על הנושא ומאוד הבנתי את הדיכאון שלו.

אני יכול רק להגיד לך בקמצוץ של מילים שזה היה הדבר הכי כואב בעולם,

אני לא ממליץ לאף-אחד לעבור חוויה שכזאת.

ואם יש לך במקרה איזה מישהו שאת יודעת שחושב על זה, תפני לאנשים מוסמכים!!!

חבל מאוד שיהיה מאוחר מידי, אם את רוצה עוד עזרה תפני אלי בפרטי.

כשאני חושבת על שאני אאבד חברה בגלל התאבדות אני אוכל את עצמי לנצח.

א. אם היא הגיעה למצב של התאבדות כנראה היה לה כל כך רע בחיים ואני-חברה שלה לא שמתי לב או לא עצרתי את זה בזמן אז זה יהיה קצת באשמתי.

ב. חברה שהתאבדה זה לא כי היה לה מאד טוב בחיים אלא ההפך, אז אני לא עזרתי לה, ואם לא עזרתי אז נתתי יד שיהיה לה רע. זה נורא.

ג. אני אחשוב עליה בלי הפסקה הכמה היא מסכנה עכשיו וכמה היא הייתה מסכנה בחייה ואהיה מתוסכלת כי בעצם היא נשארה באותות מצב ואף החמירה אותו.(אנשים שמאבדים עצמם לדעת אין להם חלק לעוה"ב)

וכשאני חושבת על כל זה עכשיו אני מבטיחה לעצמי שבלי נדר אני לא אתאבד(עד סוף ימי) רק בגלל הכאב והצער שאני אגרום לסובב אותי

הרבה אנשים שהכרתי נפטרו אבל לא לקחתי כל כך קשה...

החברה שלי שנפטרה לא הייתי הכי בקשר איתה אבל זה היה הדבר הכי קשה שהתמודדתי ואני מתמודדת איתו כל יום!

זה כל יום לבוא לאולפנה והיא לא נמצאת,אחרי שמשו הולך אתה מרגיש יותר בחיסרון וזה ממש קשה!!

אוףףף זה עצוב ביום אחד פתאוום חברה שלך הולכת בלי להגיד שלום

וזה עוד בחופש הגדול אז לא ראיתי אותה לפני שהיא נפטרה...

אין זה לחיות בידיעה שהיא לא פה אתה חושב כל הזמן על המשפחה על החברות הטובות שלה...

כל הזמן אתה במחשבות למה זה קרה לה מה היא עושה עכשיו, ואתה נזכר בכל מיני דברים שעשית איתה ואתה חושב למה היא לא פה איתנו ...

אמן שיהיה תחיית המתים! ו

אז אם ח"ו חברה שלי תתאבד או תמות אני יבכה כמה שנים...

מניסיון

זה פשוט נורא, לחשוב שלא הייתי שם בשבילה..

(ממ, דיברתי עם בת שרצתה לעשות את זה, בגלל הפסיכלוגיות שלה, פשוט אמרתי לה את ההגיון הפשוט-תעברי פסיכולוגית. ב''ה היום היא מאושרת מהחיים.)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...