תכלס- אני ממש קשורה לחברות שלי, ויהיה לי ממש ממש קשה אם אחת מהם לא תהיה ח"ו...

אני ישמח מאוד, סביר להניח שאולי אני יפנק את עצמי עם איזה זר פרחים, או לפחות איזה גלידה גדולה ושווה..

ייתכן אפילו שאני ילך לסרט, אם יהיה לי כסף באותו זמן..

מוות זה דבר שובר.

גם אם מישי שלא כ-זה הייתי חברה שלה תתאבד ח"ו זה יכניס אותי להלם ודיכאון נראלי...

זה כ"כ עצוב שבנאדם מוכן לוותר על החיים האלה...

קטיה איך זה עלה?

למה צריך להכנס לחיים של כל אחד ???

אפעם לא חשבתם שהעולם יהיה יותר טוב בלעדכם ?!

[בלעדי לפחות יהיה טוב]

ולא !! אם חברה תתאבד אני יבין אותה .. תמות מסיבות אחרות זה באמת יהיה עצוב ..

(טוב אני עברתי ת'שעה כחו אותי בערבון מוגבל)

אבל זה אומר שלא יהיה לך עצוב??

ועל השאלה של קטיה,יהיה לי עצוב,מאוד עצוב....בטח אם זה יהיה בהתאבדות...

בס"ד

לפני כ-3 שנים חבר מאוד מאוד קרוב שלי התאבד,

מישהו שגם דיברתי איתו חזק על הנושא ומאוד הבנתי את הדיכאון שלו.

אני יכול רק להגיד לך בקמצוץ של מילים שזה היה הדבר הכי כואב בעולם,

אני לא ממליץ לאף-אחד לעבור חוויה שכזאת.

ואם יש לך במקרה איזה מישהו שאת יודעת שחושב על זה, תפני לאנשים מוסמכים!!!

חבל מאוד שיהיה מאוחר מידי, אם את רוצה עוד עזרה תפני אלי בפרטי.

כשאני חושבת על שאני אאבד חברה בגלל התאבדות אני אוכל את עצמי לנצח.

א. אם היא הגיעה למצב של התאבדות כנראה היה לה כל כך רע בחיים ואני-חברה שלה לא שמתי לב או לא עצרתי את זה בזמן אז זה יהיה קצת באשמתי.

ב. חברה שהתאבדה זה לא כי היה לה מאד טוב בחיים אלא ההפך, אז אני לא עזרתי לה, ואם לא עזרתי אז נתתי יד שיהיה לה רע. זה נורא.

ג. אני אחשוב עליה בלי הפסקה הכמה היא מסכנה עכשיו וכמה היא הייתה מסכנה בחייה ואהיה מתוסכלת כי בעצם היא נשארה באותות מצב ואף החמירה אותו.(אנשים שמאבדים עצמם לדעת אין להם חלק לעוה"ב)

וכשאני חושבת על כל זה עכשיו אני מבטיחה לעצמי שבלי נדר אני לא אתאבד(עד סוף ימי) רק בגלל הכאב והצער שאני אגרום לסובב אותי

הרבה אנשים שהכרתי נפטרו אבל לא לקחתי כל כך קשה...

החברה שלי שנפטרה לא הייתי הכי בקשר איתה אבל זה היה הדבר הכי קשה שהתמודדתי ואני מתמודדת איתו כל יום!

זה כל יום לבוא לאולפנה והיא לא נמצאת,אחרי שמשו הולך אתה מרגיש יותר בחיסרון וזה ממש קשה!!

אוףףף זה עצוב ביום אחד פתאוום חברה שלך הולכת בלי להגיד שלום

וזה עוד בחופש הגדול אז לא ראיתי אותה לפני שהיא נפטרה...

אין זה לחיות בידיעה שהיא לא פה אתה חושב כל הזמן על המשפחה על החברות הטובות שלה...

כל הזמן אתה במחשבות למה זה קרה לה מה היא עושה עכשיו, ואתה נזכר בכל מיני דברים שעשית איתה ואתה חושב למה היא לא פה איתנו ...

אמן שיהיה תחיית המתים! ו

אז אם ח"ו חברה שלי תתאבד או תמות אני יבכה כמה שנים...

מניסיון

זה פשוט נורא, לחשוב שלא הייתי שם בשבילה..

(ממ, דיברתי עם בת שרצתה לעשות את זה, בגלל הפסיכלוגיות שלה, פשוט אמרתי לה את ההגיון הפשוט-תעברי פסיכולוגית. ב''ה היום היא מאושרת מהחיים.)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....