שבוע שעבר יצאנו עם המשפחה באיזה מקום(לא זוכרת איך קוראים לו...
)
קיצר, בלילה, כשאני כבר הייתי במיטה, אחי הגדול חיקה יללה של זאבים, משהו שהוא יודע לעשות ממש טוב....
אני כבר הייתי חצי ישנה, וכששמעתי את זה, מיד קפצתי, וכל הגוף שלי שידר לי לברוח (הייתי חצי ישנה!!=) בגלל זה לא הבנתי... ) ואז שמעתי את אמא שלי מתעצבנת על אח שלי שיפסיק לעשות את הקולות האלו... מיד נרגעתי, אבל לא יכולתי להרדם. חשבתי לעצמי-מזאבים, אני ממש מפחדת ורוצה לברוח, כי הם עלולים להרוג אותי. אבל מה, מכל העברות שאני עושה, חטאים קלים ופשוטים, אני לא מפחדת?! כן, הזאבים עלולים לאכול אותי, ואז אני יעלה לשמיים. ומה אז?!
לאן ישלחו אותי?! יגידו לי"חן, עשית יותר מדי דברים לא טובים... שיקרת כדי ללכת לקולנוע, העלבת, פגעת, הרגשת את עצמך מעל כולם, עצבנת, קלקלת...." ואני יכולה לחשוב לעצמי-מהזאבים פחדתי, הם עלולים להרוס לי את חיי העולם שלמטה, להרוס לי את ההנאות שלו, אבל מהעברות לא פחדתי?! מהשקרים?! מהשטויות?! לא פחדתי להרוס לעצמי את העולם הבא, שהוא עולם האמת?! את עולם הנצח שלי לא פחדתי להרוס?!
אני מזדעזעת כשאני חושבת על זה עכשיו... זה גורם לי לרצות לשנות את העולם הזה, ובעיקר-את עצמי....
נקודה למחשבה...