להתקשר לsansa לקבל עזרה למשו באם פי?
לא מסוגלת.דוחה את זה כבר שנה.ולא משנה שאבא שלי מסביר לי שמתדרכים את הפקידים שם לענות לבן אדם הכי מתקשה בנימוס ובכבוד,ואני ב"ה לא מתקשה.
להתקשר למד"א להתנדב?
לא יכולה.חוששת נורא,ולא מההתנדבות.ולא משנה שבנתיים הזמן עובר ואני גדלה ולא יהיה זמן בסוף,ושזה חשוב לי.
להתקשר לבקש הסבר מאמא של חברה על דבר חשוב שביקשה?
לא מסכימה.מוחה בכל תוקף לחברה שלא תעביר את הטלפון לאמא שלה.ולא משנה שזה נורא דחוף ואני עוד לא יודעת את הפרטים.
להתקשר לקבוע תור לרופא?
לא מצליחה.מפחדת מהשיחה הפצפונת עם הפקידה.ולא משנה כמה הגרון כואב.
לא מסוגלת לדבר עם זרים (גם זרים יחסית - כמו אמא של חברה,ואני מכירה אותה מצויין.) בטלפון.
אם הם יתקשרו - אני יסתדר מעולה,אבל לקחת את היוזמה ולהרים טלפון - לא יכולה.פשוט לא מסוגלת.
ולחשוב שבעתיד אני אצטרך לעשות מליונים של טלפונים כאלו..
מה עושים? 
נ.ב.
למי שחושש - את התור סידר אבא שלי בסוף (ואת השיחה החברה העבירה לאמא שלה והתמודדתי),אבל שאר הדברים תקועים.
