אז יהודי אחד ניצל והוא חושב שזה בגלל שבירך...

בואו נספור על האצבעות כמה מליונים לא ניצלו למרות שיברכו כל חייהם...

נו באמת.

הוא ניצל (אולי) בגלל שהקפיד על ברכת המזון,לא בגלל שפ' סופית חסרה בברכה..אין לזה שום קשר.

וגם - ניצל.מקסים.אבל מי אמר שלא היו לו עוד צרות בחיים ופרנסה ברווח תמיד?

מסכימה עם אביב.

שלא אשמע כופרת,אבל לא אוהבת את הסיפורים ה"מופתיים" האלו.

אבל זו רק אסוציאציה שעלתה לי כשמזמן קראתי את הסיפור.

תודה=)

קצף,שצף,חרון-אף.

פשוט לנתק את הקשר ולהתעלם....את בחורה דתיה וזה סכנת נפשות בשבילך

אם את רוצה להציל את עצמך ולשלוט בעצמך, אז אל תיתמהמהי!!!!!!!!!!!!

בהצלחה

אמנם מוכר אבל תמיד זה טוב...

לא רציתי סתם לפתוח עוד שרשור..

שמוליק הציץ בשעון בעצבנות. שתי דקות אחרי אחת. הוא הסתכל ימינה ושמאלה וחיפש מקום פנוי להחנות את הרכב. שוב הכול תפוס. בלית ברירה השאיר אותו על המדרכה בקצה הרחוב ובצעד מהיר פנה לכיוון בית הכנסת. שמוליק הקפיד מאוד על שלוש תפילות ביום והתאמץ לא לוותר אפילו על מניין. נכון, לא קל לאדם טרוד כמוהו להפסיק את כל העיסוקים החשובים באמצע ולחפש תפילת מנחה, אבל מה לעשות, עיקרון זה עיקרון, ולא איש כמוהו יוותר בקלות. תפילת העמידה כבר התחילה ושמוליק נאלץ לפלס את דרכו פנימה בינות לעומדים. תוך רגע הוא כבר צלל ישירות למים העמוקים. "ה' שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך. ברוך אתה...". 'הכי אני אוהב את תפילת לחש', הרהר לעצמו בחדווה, 'שקט, שלווה, שום דבר לא מסיח את הדעת. ככה אתה יכול להתרכז בשקט במחשבות שלך'. "אתה גיבור לעולם אדונ-י מחיה מתים...". 'רק שאני לא אשכח להתקשר לאיציק ולבקש ממנו את הדו"ח של סוף מרץ. אני חייב לעבור עליו ולערוך תיקונים לפני שהוא מגיש אותו לגליקמן'. "סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו...". 'בעצם, כשחושבים על זה הוילונות בצבע קרם הרבה יותר מתאימים לסלון. אחזור לחנות אחרי הצהריים ואבקש שיחליפו לי את הסט'. "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה...". 'שטוסמן הזה פשוט עולה על העצבים. שוב הוא החנה את הרכב שלו בצמוד לגינה, שלא לדבר על זה שכבר חודשיים אני רודף אחריו עם הצ'ק לוועד בית...'.

רטטים קלים מהמכשיר שעל מותניו קטעו את חוט המחשבה שלו. 'אוף, מי מפריע עכשיו באמצע התפילה?!', זעף, 'לא נותנים לבן-אדם להתפלל אפילו עשר דקות בשקט?! מי זה הנודניק שלא נותן מנוח?'. כעבור שתי שניות הופיע הרטט הבא, שרק הגביר את הסקרנות. שמוליק לא התאפק. מבט חטוף ימינה ושמאלה הראה שהסובבים אותו שקועים בתפילתם ובאלגנטיות שיגר הצצה קלה בצג. במקום מספר או שֵם הופיעו שם שתי מילים. מספר חסוי. 'מי זה יכול להיות?', ניקרה במוחו השאלה. אם זו הייתה שולה, אשתו או צביקה, אחיו, הוא היה מסנן אותם בלי לחשוב פעמיים, אבל מי מתקשר ממספר חסוי?! 'אולי טלפון מהבנק? אולי מישהו חשוב אחר שמנסה להשיג אותי?'. שמוליק הציץ בסידור לגלות היכן הוא אוחז בתפילה וגילה אותו פתוח במודים. כבקי ורגיל נדרשו לו חמש וחצי שניות נוספות כדי לחצות את  קו הגמר בשלוש פסיעות קטנות לאחור ולפלס לו שביל גישה בינות למתפללים שחסמו את דרכו ליציאה, תוך כדי לחיצת send ולחישת 'רק שניה' לתוך הפומית. רוח חמימה של צהרי אביב קידמה את פניו והוא התמקם במרכז רחבת בית הכנסת מצמיד את הסלולארי לאוזנו.

"כן, מי מדבר?", ירה בקוצר רוח לעבר בן שיחו.

קול עמוק בלתי מוכר בקע מן המכשיר "שלום גם לך".

'מי זה יכול להיות?' ניקר סימן שאלה במוחו של שמוליק. הוא ניסה לחשוב האם הוא מכיר את הדובר אך לא, הוא הצליח לזהות. "עם מי אני מדבר?" שאל כשסבלנותו פוקעת.

"זה אני, כמובן", השיב הקול העמוק.

'מה זה המשחקים האלו', התעצבן שמוליק, מי זה 'אני'?!'. תוך שבריר שניה נפל לו האסימון. "אוף, שלמה, תפסיק לעבוד עלי. אתה חושב שיש לי זמן למשחקים שלך, ועוד באמצע התפילה. מה אתה רוצה?!".

"שוּם שלמה", דחה אותו הדובר בטון נחרץ, "זה אני, אלוקים".

'מה??? אלוקים???'. שמוליק הסתכל ימינה ושמאלה לוודא שאין איזה יגאל שילון שמתחבא מאחורי עץ האלון הגדול שעמד ברחבה.

"אלוקים?", לחש בתמיהה לתוך השפופרת.

"כן", הייתה התשובה הברורה, "הקדוש ברוך אני".

שלמה היה בְּשוֹק. ככלות הכול, לא כל יום זוכה בן אדם לשיחה ישירה עם הכל-יכול בכבודו ובעצמו.

"אאאאז   ל...ל...ל...למה התקש...ששש....רת?" גמגם.

"לא הייתי לי ברירה", השיב הריבונו, כשצליל של לֵיאוּת שזור בקולו, "פשוט ראיתי שאני לא מצליח להשיג אותך באף דרך אחרת..."

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...