אני מאוד אוהב את מירה קדר.

ויש עוד כמה שאני מחבב.

נכון, אין הרבה.

אז מה?

יש תקווה, נגיד, שיום אחד מיכאל שיינפלד יחסוך קצת בתאורים ומילים נרדפות,

ויקצץ את הספרים שלו במחצית, והם יהיו ממש יפים...

או שאמונה אלון לא תרגיש צורך להכניס סצנות בספריה ויהיה אפשר לקרוא אותם...

ואם לא הם, אז מישהו אחר.

'אל תשכחו לקרוא פעם את נקודה, כשאני אגמור לכתוב אותו'.

(חגי סגל, התנחלות דמה)

קראתי 2 ספרים בזמן האחרון מהציבור שלנו, באמת מבחינה ספרותית הם לא משהו.

אבל התוכן שמכניסים לספר הוא כ''כ נפלא ומחזק, שזה שווה את זה.

אני מדבר בכל פורום אפשרי

מקימי? הבריחה מהודו? אבדות?

אם מצאתם משהו באמת שווה בל בלי "אימים"

אני רוצה להנות מספר לא לקרוא כי זה חשוב ומחזק

עוד עניין כשאתה נכנס לדמות אתה רוצה משהו לא קשור רחוק מיוחד לא את השכנה ממול..

הצליח ממש בכל פורום אפשרי?!

אני נחרדת מהאפשרות שזו ה"ספרות המצליחה" של הקורא הישראלי..

חברה לאט לאט! (איזה משפט מעצבן,נכון??)

אבל באמת לאט לאט. אנחנו מתעוררים מ'תרדמת' ארוכה וכמו כל דבר זה לוקח זמן (עוד משפט מעצבן...)

ב"ה יש יותר סופרים, יש יותר ספרים והרמה עולה ועוד תעלה. וחשוב שגם יהיה ביקוש (השרשור הזה לדוגמא...) תחשבו רגע, לפני 20 שנה לא היה אפילו ספר אחד מ"שלנו" ועכשיו זה מתגבר. (אפשר לראות לזה דוגמא במוזיקה היהודית. תשוו את כמות הזמרים הדתיים ששרים שרי קודש היום לכמות שהיתה לפני 20 שנה)

ועוד דבר- קחו יוזמה! אין לכם מה לקרוא? אז

ת כ ת ב ו

(ומבטיחה לכם- אתם יכולים. אל תגידו אני לא לפני שניסיתם!)

בהצלחה!!!

ברמה של המוזיקה היהודית היום, עדיף שכבר לא תהיה מוזיקה יהודית בכלל.

ומה שכתב פותח השרשור- אם הוא יפסיק להשתמש ב, והיא תפסיק לעשות כך..

בזה בדיוק נמדד סופר טוב!! והם לא סופרים טובים.

אגב, את סבתו התחלתי לקרוא והתייאשתי אחרי עמ'.

את "אבידות" הכרחתי את עצמי לקרוא למרות שהוא היה כל כך משעמם, וידעתי בדיוק מה יקרה בסוף, עוד מהאמצע.

(ומישהי עם כתיבה כמו שלך יכולה ממש לעזור בהתדקדמות....)

אני חושבת שהניסוח של השאלה לא נכון. אולי נכון יותר- האם אנחנו בדרך, בכיוונים הנכונים.

בכל זאת אני חושבת שכדאי שאלו שיכולים ויש להם כשרון מהציבור שלנו יתעוררו!

שיא ההתפתחנו ואפשר לראות דת"לים בכל מקום כמעט- בהייטק, בצבא, במדע...

אב בכל זאת בקטע התרבותי אנחנו לא משהו- אין כמעט ספרים יפים לנוער של סופרים דתיים ולמשל ליאת רוטנר ממש מתנערת מהדתיות שלה בספרים- כותבת על חילונים ואפילו כותבת דברים לא הכי צנועים... 

גם סרטים חוץ ממעלה אין, ואני לא כזה מתה על מעלה.

כדאי שניקח יוזמה "הדור של מחר" (עוד משפט מעצבן... )

ונתחיל ליצור!!!

א. זה סוג ספרים שאני נהנית ממנו. אני קוראת ספר ונהנית מהתוכן ולאו דווקא מהעלילה.

הדמויות שמתוארות, דווקא בגלל שאני מזדהת איתן אני נהנית לקרוא את הספר.

אבל אני מסכימה שמבחינה ספרותית, העלילה לא משהו. הסיפור ברור, המסר ברור. אבל התוכן באמת נפלא. 

בעז''ה הענף הזה יפרח. הרב קוק מדבר על זה שצריך לחזק את התרבות היהודית הספרותית. בעז''ה נעשה ונצליח.

הספרות הציונית דתית- יש אחת כזו? נראה לי שאפשר לספור את הספרים המוצלחים על יד אחת. וזה עצוב.

אבל כאמור, אנחנו מתעורים לאט לאט. אז בהתחלה הספרים לא הכי טובים בעולם, נכון. ואפילו קצת טיפשיים. אבל לאט לאט.

ועוד נק'- איפה אנחנו כצרכנים בתור ציבור?

הציבור הדתי לאומי, וזה לא סוד, ידוע כצרכן תרבות נוראי ממש. מי יוצא שמונים שקל על ספר שהוא לא של קודש? אף אחד ממש. אז למה שאנשים ירצו לכתוב, להוציא לאור? אנחנו אוהבים לקרוא סיפורים בהמשכים בחברים מקשיבים וללא תולעים, אבל כשזה מגיע לארנק שלנו..

כמו "בודדה במערכה"-ספר מהמם!!!!! של אורנה ברדמן.

בעזהי"ת

יצא ספר חדש של רועי אביחי [מחבר 'ייסורים של אהבה'], בשם 'נגד הזרם'.

ביחד עם כל הספרות הישראלית.

תחשבו על כל הספרים בטובים הישראלים שאתם מכירים. הרבה? לא כ"כ. וזה גם הגיוני- 60 שנה בסה"כ על כל כך קצת אנשים..  אז לציבור הדתי לאומי, שהוא חלק קטן מכל הציבור הישראלי, יש עוד פחות ספרים יפים, אבל מה הפלא? עוד 50 שנה יהיה הרבה יותר, ועוד 100 שנה עוד הרבה הרבה יותר..

כאלה שאם תקרא אותם עכשיו הם עלולים להרוס לך את הקריאה בספר/את הצפיה בסרט.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.