"אז למה לבכות? תמיד אפשר לנסות.."
ושוב, חושבת. ויודעת. ומאמינה.
אבל לא מסוגלת,
מרגישה שלא יכולה.
ורוצה לצעוק רק-
לממההה??
ו..נממאאסס!!
והדמעות, הן כבר לא חונקות,
הן כבר מזמן זורמות..!
ושוב טועה,
כבר רגילה לנפילות.
ושוב פוגעת בעצמי,
אבל אומרת "לא אכפת!"
ושוב חושבת לעזוב,
רוצה לקום. ללכת.
אבל לא יכולה,
פשוט לא מסוגלת.
וזהו, זה היה חייב לצאת.
ואמרתי, ת'אמת..
נכון, לא את כולה..
אבל זה הספיק, בשבילה!
ואומרת שלא, היא לא נפגעה.
אבל הקשר?!
כבר לא יהיה מה שהיה!
כן, יש עליות וירידות.
וצריך לדעת, זה חשוב.
אבל את זה, אני כבר יודעת,
ולא צריכה לשמוע שוב..
כבר לא מאמינה לאף אחד!
ואולי בעצם..כן?!
ועכשיו, רק רוצה,
את עצמי- מבפנים, לתקן!
ושוב בוכה, נשברת.
ומחליטה שממחר- זה יהיה אחרת!
אבל זה לא מחזק,
ושוב נופלת.
ומתוסכלת,
כי רוצה דבר אחד,
וכבר לא אכפת,
אפילו שיהיה בריחה.
אם לא באמת,
אז לפחות להיראות..
שמחה!! =]
