זה בסדר ונורמלי וגם נורמלית המבוכה הזו. גם אני הייתי כמוך עד שזה פשוט לאט לאט עבר.

שיהיה המון בהצלחה

אבל- איך אני אמורה להתנהג במצב כזה? לא להראות שאני שמה לב שהוא בוהה בי? או אולי כן להראות שאני שמה לב?

שאאר הפגישה את לא מסתכלת עליו?

את מסתכלת עליו בהפתעה??.

אני עדיין בשלב שמביך אותי להסתכל לו בעיניים... זה לא אומר שאני לא מסתכלת עליו בכלל...

והוא ממש לא מובך מהעניין, הוא מסתכל לי בעיניים וזה בסדר מבחינתו <רק אני מורידה מיד את הראש ממבוכה>...

והוא ממשיך לבהות בי, עד שאני מסתכלת אליו שוב והוא עובר ממצב של בהייה למצב של הסתכלות רגילה לגמרי כמו בכל שיחה בין 2 אנשים... 

ככה אני מרגישה...

מקווה שעכשיו זה יותר ברור...

יכול להיות, אני מניחה שכן...

אבל שוב, איך אני אמורה להתנהג כשהוא בוהה בי? <ובדרך כלל שכשבוהים במישהו, הוא שם לב לזה...> לעשות כאילו שאני לא שמה לב שהוא בוהה בי? 

אחת התופעות המצחיקות... עד שזה מגיע להזלת ריר...

אם זה מפריע\מוזר לך, אני מאמין שיגיע שלב שפשוט תדברו על זה. אין יותר פשוט מלגשת 

ישירות למושא התופעה...

איך אתה יודע שהוא כזה?? הוא סיפר לך? <כי אם כן, יפה שהוא מודע לתופעה הזאת אצלו...>

ואולי זו תופעה מצחיקה, אבל מה שבטוח שהיא נורא מביכה!! וגם, מה עניין הבהייה הזאת??? אנחנו בקושי מכירים שבועיים... ואיך מדברים על דבר כזה עם בחור?? כאילו, מה אני אמורה להגיד לו? ששמתי לב שהוא בוהה בי וזה מביך אותי??!!!

מקווה שלא חפרתי יותר מידי..

כי הוא אדם עם דימיון רחב, ולעיתים מפליג על כנפי הדמיון ושוכח איפה הוא נמצא לכמה רגעים, ומה שאנחנו מסביבו רואים זה אדם בוהה.

אני לא יודע אם זאת התופעה המקבילה אצל הבחור שאת יוצאת איתו, יכולות להיות כמה סיבות, כמו למשל שזאת הפעם הראשונה שהוא מסתכל על דבר יפה כמוך...

את זה את צריכה לברר... במיוחד אם זה מביך אותך\מציק לך. אם יש לכם מספיק פתיחות, אז תדברי איתו על זה.

טוב...  אבל זה רק מחזק אצלי את הרגשת המבוכה!

ואני עדיין לא מספיק פתוחה כדי לדבר איתו על זה...

מה גם שהוא נראה לי מאוד מתאים מבחינה שיכלית... אבל עדיין לא מבחינה ריגשית... אבל אני מניחה שזה אמור להגיע עם הזמן...

זה נורמלי לגמרי. אני חושב שזה יעבור בהמשך.

לדעתי חשוב שתסתכלי עליו בפגישות, כי יש המון מה ללמוד מהבעות פנים, שפת גוף, ובכלל מאיך הבנאדם נראה.

אם את לא רוצה לדבר איתו על התופעה הנ"ל, תנסי אולי, לברר דרך חבר שלו\השדכן, יכול להיות שזאת תופעה שקיימת גם בשאר המערכות יחסים... יש פשוט אנשים כאלה, אני מכיר כמה.

אבל כמו שאמרתי, יכול להיות שהוא פשוט בשוק, וזה יעבור לו. לדעתי תתני לעוד כמה פגישות לעבור, ואל תילחצי מזה.

אולי תנסי לעורר יותר "זרימה" ביניכם. תעשו דברים משחררים. אתם יושבים בפגישות? תצאו להליכה קצרה.

אתם מדברים על אורות הקודש ואיך יראו הילדים שלכם? דברו קצת על מצב החסה בשטחים ועל סניף איקאה שנשרף.

אולי זה קצת ישחרר.

בהצלחה

תודה על העצות... =] אני אנסה אותן בע"ה...

בסניף בנתניה יש עכשיו מכירה לוהטת - כל הרהיטים השחורים ב80% הנחה

תראי, הייתי במצב שלך ממש...

רק לקחתי את זה הרבה יותר קשה

לא עבר לי לגמרי אבל זה משתפר עם הזמן.

אותי זה ממש הביך בהתחלה והרגשתי "מושפלת". כאילו מישו מסתכל  על משו שלא שלו.

הרגשתי נורא, כמעט נפרדתי ממישו בגלל זה.

אחרי שיחה עם אנשים מבינים, הבנתי שכל עוד זה לא מוגזם, וכשהוא מדבר איתך רוב הזמן הוא מביט בך בפנים, זה בסדר.

אני לא אומרת שזה טוב שהם מסתכלים לנו על הגוף, אבל בדרך שאנחנו בוחרים להתחתן, זה הגיוני. אם הייתי חסידית- אז תוך פעמיים כבר הייתם מתחתנים...

כשזה לוקח זמן... הגיוני שגם מסתכל עליך. זה לא נעים.

אבל זה לא עושה אותו לא בסדר.

בקשר למבט בעיניים, גם אני לפעמים מרגישה שזה פולשני מידי, כאילו - לא נעים... כאילו אני מאבדת חלק מהפרטיות שלי.

אני בטוחה שחלק מזה זה החינוך לצניעות, כל החיים מחנכים אותך למשו... ופתאום מישו מסתכל עליך, זה הרגשה לא נעימה בעליל.

אבל א-ת בסדר.

וגם הוא בסדר.

אני פשוט מנסה לא ללבוש בגדים צמודים מידי...

זה משו שעובר עם הזמן, בעז"ה.

בהצלוחה ממש!!!!!!!

הוא מסתכל רק על הפנים, אבל בוהה! עד שאני מסתכלת אליו ואז הוא כמו "מתעורר" ומחייך בצורה רגילה לחלוטין... וזה מה שמביך...

לפי מה שתיארת מדובר על בחור דוס ובד"כ אצל דוס לא לוקח הרבה זמן לדעת להיכן הראש והלב נוטים.. 

אז ייתכן מאוד שאת מוצאת חן בעיניו והוא הגיע למצב שלא משנה מה תגידי או תאמרי מ

בחינתו אם היה אפשר לקצר תהליכים הוא היה עשה זאת

כי ת'כלס על מה כבר דוס ודוסית יכולים כ"כ הרבה לדבר (ע"י חרדים)

הרי אם הרמה הדתית וההשקפות דומות ויש מציאת חן וכימיה ....מבחינתו אפשר כבר לעמוד מתחת לחופה ...

או שפשוט הבחור שוקע במחשבות שעוסקות בעתיד איתך ואיך הוא יראה

אני לא חושב שזה כמו שניסו לצייר שהמחשבות הם בכיוון ה"בינו לבינה" 

כמובן שיכול מאוד להיות שמחשבותיו עוסקות בשור שנגח את הפרה ...

ולפי מה שתיארת לא הייתי שולל זאת על הסף ..

כן, מבחינתו אפשר לקצר תהליכים, אבל אני הבהרתי שצריך זמן ויותר נחת בעניין.. אין לאן למהר...

ויכול להיות שהוא עוסק במחשבותיו בשור שנגח את הפרה... אבל הוא גם מאוד מרוכז במה שאני אומרת- הוא לא מרחף!

אני בטוחה כמעט ב 100% שהמחשבות שלו לא עוסקות בעניינים של "בינו לבינה". הוא ממש צדיק!

יותר מסתדר לי שהוא עוסק בשור שנגח את הפרה... ;)

מעבר לחוסר הנעימות, ייתכן והמחשבה שלו מתקשה להתרכז והוא מתחיל להיעלם לעולמות אחרים (גם לפרקי זמן קצרים).

את רואה את זה כבהיה בך כשבעצם העניין הוא חוסר ריכוז שלא מזיק לזבוב (טוב, חוץ מבלימודים).

זה לא הורג אף אחד. גם אני כזה, רק שרוב היום אני בוהה במסך אז במילא אף אחד לא שם לב מתי אני מרוכז ומתי אני מרחף.

אז פשוט להתעלם מזה? ולא לייחס לזה יותר מידי חשיבות?

יציאה מהשיגרה (לא ישיבה על ספסל אלא הליכה או פעילות אחרת) תוכל כנראה להסגיר יותר את ההתנהגות שלו ומניעיה (שלדעתי - תמימים לחלוטין).

וגם אם לא - לא כל האנשים מושלמים. כלומר - רובם לא?

אני לא אומרת שזה ממניעים שאינם תמימים. להיפך, אני בטוחה שאם יש לו איזה שהם מניעים- אז הם תמימים!

אבל מה לעשות שעצם הבהייה קצת מפריעה לי... אולי באמת כי אני לא רגילה לזה בסביבה שגדלתי בה...

גבריאל אני לא מאמינה שכל דוס שני שרוצה לקצר תהליכים זה בגלל עינייני בינו לבינה אם בכלל 'לקצר' תהליכים סתם כך.

ולמה לדעת לדוס ודוסית אין הרבה על מה לדבר.. ההפך נראלי שלהם יש הרבה יותר על מה לדבר

להשלים מה שלא דיברו הרבה בחייהם
(אני סתם מכלילה.. קטעים מבית דניאלה )

מצטרפת לאור77^^

ורוצה לומר לך ש.. זה דבר טבעי! וכשזה קורה זה קודם כל צריך להחמיא לך ועכשיו לשאלתך מה לעשות בבזמן הזה זה כביכול לא להתייחס.. להמשיך כרגיל ולקחת בפרופורציות

שיהיה לך ב"הצלחה רבה!

לקחת את זה כמחמאה? ולהתעלם מהמבוכה?

אני ממש לא מאבחנת מקצועית, אבל למדתי את התחום ויש לי את זה בעצמי אז זה תיכף קפץ לי:

הגדרה:

ADD - הפרעות קשב וריכוז שבאות לידי ביטוי בחולמנות, בהייה, חוסר תשומת לב ונטייה להסחת דעת בקלות.
 

http://sf.tapuz.co.il/shirshur-201-148075469.htm

לפגישה הבאה תכיני פתק שעליו תכתבי ברור  ADD ?  וברגע מתאים בשיחה תניחי את זה על השולחן / הספסל ביניכם ותשאלי אותו בנימוס : יש מצב? זה זה?

שלוש אפשרויות:

1. שהוא יחייך במבוכה ובהפתעה וישאל: איך ידעת?

2. שהוא יגיד: אצלי? מה פתאום? ובאמת אין לו.

3. שהוא יגיד: אצלי? מה פתאום? ובעצם יש לו אבל הוא עצמו עדיין לא יודע.

גם אני לא ידעתי עד גיל 24

זהו. סתם השערה, אולי מופרכת, אולי והלואי שתתברר כלא נכונה כלל, ולבהייה בך יש סיבה סתמית ופשוטה לגמרי. (כמו שכבר כתבו לך: מן הסתם הבחור הצדיק מאוהב בך קשות וחולם על חופתכם...) אם כי איידידי אינו אסון כלל. חיים עם זה, לפעמים אפילו טוב מאוד, אבל צריך לדעת את ההשלכות על החיים. בהצלחה רבה דוסית יקרה.

לא חושבת... בחור עם הפרעות בקשב וריכוז לא יכול לשבת וללמוד כל היום תורה עד השעות הקטנות של הלילה, אלא אם כן הוא משתמש בריטלין... ולפי מה שאני יודעת- הוא לא משתמש בריטלין או משהו מהסוג הזה...

אממ... חולם על חופתינו?? אבל הוא מכיר אותי בערך שבועיים... לוקח זמן עד שמרגישים משהו לצד השני, לא כך? <אני בכל אופן עוד עדיין לא מרגישה אליו כלום... פשוט יש התאמה מבחינה שיכלית, אז בינתיים זורמים עם זה...>

וואי, לא נעים אם זה המצב...

ADD  זה עולם ומלואו, יכול להיות כל מיני מצבים אצל כל מיני אנשים. יכול להיות שמישהו יצליח ללמוד תורה כל היום והלילה, ובכל זאת לבהות בך כמה דקות, כי באותו רגע, הורמון הדופאמין במוח דפק נפקדות ולא התייצב לשמירה בזמן. נכון, באסה, לגמרי. יש הרבה אנשים שלא מוכנים / רוצים / יכולים לקחת ריטאלין וחלופותיו.
 

דבר ראשון, אני לא מסכימה איתך בעניין הלמידה... אני חושבת שבחור שבאמת רוצה לגדול בתורה מסוגל לשבת 7 שעות ואפילו יום שלם כדי ללמוד- כי זה בא מתוך אהבת תורה ולא מתוך כפיה... וכשאוהבים משהו עושים אותו בשמחה ונהנים ממנו... 

דבר שני, כן- קרה לי שבהיתי אבל לא במשך כמה דקות, או שכן- לא יודעת... אבל כשזו בהיה שחוזרת על עצמה כמה וכמה פעמים- בכל פגישה מספר פעמים, זה עוד לא קרה לי...

דבר שלישי, הוא צדיק, בעל מידות טובות ועמל כל היום בתורה... אבל זה לא אומר שאלו הקריטריונים היחידים שצריך לבדוק... זה באמת הדברים שהכי חשובים לי, אבל במקביל חשובים לי עוד דברים... ואני מנסה לבר את זה עכשיו עם עצמי לגביו- וכתבתי פה כדי להתייעץ ולשמוע דעות של עוד אנשים בעניין...

אני ממש לא חיה בסרט! ואני בטוחה שגם אם הוא יושב ללמוד 7 שעות ברצף- עדיין יש הפסקה בין לבין כדי להתרענן... אבל בתכלס- הוא יושב ולומד כל היום! כי זה מה שהוא רוצה וזה מה שחשוב לו! 

ולדוסית: יש לא מעט שידעו ש"זה זה" אחרי מעט מאד פגישות...

חושבת שזה העניין?? הוא כבר אמר לי שמבחינתו זה ברור שהוא ממשיך... וחשבתי שזה כי יש התאמה שיכלית ולא  מסיבות אחרות... כי ריגשית זה אמור להתפתח מאוחר יותר... <לפי מה שאני יודעת>

לא יודעת, לי עדיין לא ברור כלום... 

בוודאי שיש כאלו שברגע ששכלית מסתדר להם, הם נותנים לרגש את הרשות להרגיש.  ב"ה שהוא שם את השכל קודם, וכשברור לו שזה מסתדר הוא עובר לשלב הבא. מה רע? זה הגיוני בהחלט .

( נסיון של נשואה, ועדיף שלא תשאלי כמה נפגשתי עד שזה היה לנו ברור כי זה ילחיץ אותך )

לק"י

הבעיות הנלמדות על עצמם.

לאבחן את עצמם כלוקים בכל מיני לקויות למיניהם.

דמייני פתק :  לומדת חינוך מיוחד?! 

 בבקשה תרגעי, יש גם אנשים נורמלים, ללא הפרעה מאובחנת שקורים להם דברים שנמצאים בהפרעות מאובחנות.

ואם אני לדוגמא הייתי מגיבה כמוך הייתי אומרת לחשוד שיש לו אפילפסיה, שהמצב הקל שלה זה התנתקות מהסביבה, ובהייה. סתם בהגזמה כמובן.

לא כל דבר צריך אבחון. יש אנשים שבוהים יותר, ואנשים שבוהים פחות. אלו החיים.

קיצר שלא תעשה לעצמה פאדיחות עם פתק מסוג ADD ...

אנא נסי לא להחליט בשביל אחרים מה הם. נסי כן לצאת קצת מהקופסה.

אני לא ומעולם לא הייתי סטודנטית לפסיכולוגיה. בחיים לא היו מקבלים אותי. למדתי חינוך מיוחד, אובחנתי כסובלת (וזה אכן סבל מר) מ - ADD  במהלך לימודי ושלא ביוזמתי, לא סיימתי את הלימודים ואין לי שום תואר או תעודה בתחום זה או אחר ואינני עוסקת בתחום, בגלל ה - ADD . אני לא משליכה שום דבר על אף אחד. אני מנסה לעזור לזוג נחמד לא להיפרד בגלל סיבה לא מהותית. קרא שוב את דבריי. סייגתי אותם מאוד מאוד מאוד. אמרתי רק שאולי אולי יש מצב שהבהייה לא תלויה ברצון הבחור והוא אינו אשם בתופעה שמפריעה לדוסית, ובצדק. אם זה נכון, הוא סובל יותר. צריך לדבר לדבר לדבר, לשים דברים על השולחן, די לקשר השתיקה הזה סביב לקויות למיניהן. לו בעלי ואני היינו יודעים מראש שיש לשנינו את ה - ADD  הזה אולי היינו נערכים טוב יותר לחיי נישואין.

למה להעלות משהו שיכול להיות שהוא ממש רחוק? ואולי אישי ?

מצאת חן בעיני הבחור (כמו שאמרת העצמך), הבחור קצת חולמני. אם זה לא מפריע לך באופן עקרוני, אז תזרמי הלאה...

סה"כ אם הכל בסדר תנסי לברר לעצמך אם זה מה שאת רוצה ומזל טוב.

ואם לא, אז שיהיה בהצלחה בחיפושים.

לא כדאי לעשות סרט מכל דבר קטן!

תשמחי בזה! זה מראה על צניעות טבעית ואין שום ענין לשבור את זה. מה קרה? הכל גלוי?  אם תתחתנו בעז"ה - אז מתוך הנישואין והקשר, זה יבוא , בעדינות ומתוך אמיתיות. ואם לא - אז יותר טוב להשאיר את זה למי שאיתו מתחתנים.

בהצלחה ובשמחה.

אולי זה מראה על צניעות... אבל הוא כן מסתכל לי בעיניים או בוהה בי לחילופין ולא נראה שזה ממש מפריע לו או מביך אותו..

השאלה היא- האם אני לא צריכה לנסות להתגבר על המבוכה ולהסתכל לו בעיניים או בכלליות להסתכל עליו כשאנחנו מדברים ולא להיות מובכת מזה...?

אני הייתי אולי מנסה משהו אחר, הפוך למרות הקושי מנסה "לבהות" כמו הו ולראות האם הואשם לב ומרגיש כמוך משהו לא בנוח, תמיד אני משרגישים שבוהים בהם נבוכים. לא ידועת איך ההרגשה ב"ה לא ניסיתי אבל אפשר לבדוק אופציה.

אני יודעת כיום לאחר הנישואין שלרוב הבהייה יש בה משהו יותר עמוק ומיוחד, שלא ברור לי עם אפשרי להרגיש אותו אחרי 6 פגישות (שבועיים?!).

בכל אופן בהצלחה, הרגשה לא הכי נעימה, וכמובן מלחיצה...

נ.ב. אולי אםתני הפוך ע"ע הנ"ל, הוא רגיש את מצבך ותוכלי לעלות את הנושא ולשלול את הADD שנכתב מעליי.

(רק בהגדר המלצה) 

אם הוא יותר מידי בוהה, וזה חוזר על עצמו, יכול להיות שהוא פשוט טיפה חולמני.

זה לא אומר שיש בזה איזה שהיא בעיה, אני רק מציין שלא בהכרח שזה קשור ל"התאהבות" או משהו כזה, אלא יותר לאופי.

כי חסרות אותיות והיה לי קשה לחבר מילים למשפטים... 

וכן, נפגשנו 6 פעמים בשבועיים וחצי בערך... זה מוגזם?? הוא אומר שלפי מה שמדריכים אותו בישיבה חשוב לשמור על רצף פגישות, כי אחרת יש ירידה מסויימת בקשר...

בגדול מי שמדריך אותו צודק ....מניסיון... ...ולא זה לא מוגזם ....

בתנאי שגם לך שה נראה מתאים הן מבחינה שכלית והן מבחינה רגשית .

בע"ה בהצלחה . 

איך - לכל השדים והרוחות -  יצאת איתו כבר 6 (!!!!!!!!!!!!) פעמים, ואתם יוצאים פחות משבועיים????

למה את עושה את זה לעצמך??

צריך זמן בין לבין בשביל לעכל..

לחשוב קצת עם עצמך..

תרגיעו!!

קחו את החודש הקרוב יותר בנחת!!!!!

גג פעמיים בשבוע..

באופן חד פעמי אפשר גם יותר,

אבל לא באופן קבוע!

מה הלחץ שלו?

[בינישים!!! |נאנח|]

פעמיים בשבוע מספיק בהחלט ונותן מרווח...

לגבי הבהייה...

את יכולה לדעתי לשאול אותו, כאשר הוא בדיוק "מתעורר" מהריחוף..

"על מה חשבת עכשיו?" 

[בחביבות, לא ח"ו בתקיפה.. תתענייני..]

וכמובן כולם כבר אמרו לפני-

תתפנקו לכם על עוד חוויות..

יש מלא מה לעשות שהוא לא "לשבת,לבהות ולדבר"

בהצלחה יקרה..

ומזל טוב.

נ.ב.

התלבטתי מאוד אם לכתוב את זה כי אני לא רוצה להדליק נקודות אדומות סתם.

[ואולי זה בגלל שאני מחפשת בחורים מאוד פעילים ולא רחפנים, ולי זה היה מציק.]

אבל אולי יש פה איזה בעיה של טאקט או של "פיגור" (לא במובן הכבד, אל תהרגו אותי..)

כי מבחינה חברתית- לא נוהגים לבהות באנשים כך סתם.

אנחנו נפגשים כבר שבועיים וחצי... וכן- זה גם די הרבה לשבועיים וחצי... לא חשבתי על זה...

מאוד חשוב לו הרצף של הפגישות... אז זרמתי עם זה... אבל עכשיו זה מתמתן...

ורק אחרי  חצי שנה לגלות שזה לא זה, סתם מריחה.

אם מחפשים מישהו להתחתן איתו צריך לבנות קשר אי אפשר לבנות קשר על פגישות של פעם בשבועיים . לפי דעתי כדאי להיפגש כפעמיים בשבוע גם אם זה קשה וגרים רחוק, אחרת סתם חבל...

כמה זמן אתצריכה בין פגישה לפגישה? זה סתם גורם לדימיונות מיותרים ולהתחיל להעלות כל מיני מחשבות ולבנות/להרוס מגדלים על איזה שהוא משפט שהוא אמר.

כי למרות הבהיה הוא מקשיב לכל מילה שאני אומרת. הוא לא בוהה ונעלם לעולמות אחרים...

זו הדרך שלו להקשיב לאיש שיחו השני? להסתכל לו על הפנים ולחשוב על מה שהוא אומר?

ביינשים בוהים. ובתור מורה לתלמידים צעירים ניתן לראות שהילדים הצדיקים, אוהבי הספר, בוהים במשך השיעור במורה או בכל דבר אחר ובנתיים מפליגים על כנפי הדמיון למחוזות רוחניים ואידאליסטיים יותר.

ולגבי עניין תכיפות הפגישות - זה ממש לא מתמטיקה אם טוב לכם ונעים לכם יחד תפגשו מתי שנוח לכם...

בסך הכל זה נשמע שזה זורם ולהפך שהבחור יודע מה הוא רוצה מעצמו ומוכן להתמסר....

לא כל ילד שבוהה בעל ADD . אפשר בקלות להגדיר 3/4 מהתלמידים כבעלי ADD  צריך לקחת את המושגים האלה בפרופרציה נכונה.

אני אישית חושבת שבאופן כללי בדברים האלה אין בסדר ולא בסדר,אין נורמלי ולא נורמלי...זה עניין של הרגשה ותחושה אישית

ולאחר הקדמה זו- לדעתי זה בסדר גמור שמביך אותך להסתכל לו בעיניים, וגם בסדר שהוא "בוהה" בך, מה שחשוב זה-האם זה מפריע לך?

זה מה שחשוב כאן, תנסי לברר את זה עם עצמך...... בהצלחה רבה

עזרתם לי ממש!! שיהיה ב"הצלחה לכולנו בכל תחום בחיים!! =] ובפרט ב... ;)

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.