זה מיישר ת'שכל ועוזר בזמן משברים.

או סתם למקומות מסוכנים שמכניסים אנדנרלין למוח

וכשהוא מוצף אין לו כח לחשוב

או משננים מנטרה  זה פחות עוזר אבל בהחלט משקיט...

בס"ד

כמה שזה לא טוב ואח"כ זה חוזר אליך בגדול...לפחות אח"כ תתמודד עם זה כמו גבר ולא כמו זבוב מבולבל

להבין....

בס"ד

מה הסיכויים שמישהו מהפורום הזה לא עבר משברים?הבנת?

בד"כ-

לכתוב את מה שקרה ומה למדתי מזה.

לדבר עם חברה/מורה/אבאמא/כל בנאדם שבאלך..

לנגן.

להכין פווול פופקורן ולשבת מול סרט שלא מדבר על מה שקרה לי.. [נגיד- גילו לאח של חברה שלי סרטן, אז הסרט האחרון שהייתי רואה זה סיפור אהבה בלתי נשכח או שומרת אחותי...]

לבכות במיטה.

לדבר עם הקב"ה במעין/חור בישוב/בחדר/בכל מקום שאפשר למצוא שקט.

תפילה.

זהו.. נראלי..

... זה לכתוב!!!!!

עבר הרבה בחיים...וזה שעבר תפצפון חושב שזה גדול....

שלהם זה המשבר הכי נורא ויש כאלה שלא....

שימו לב שזה משהו אחר לגמרי.

התמודדות זה להבין את המצב, לטפל בו, לגרום לפצע להחלים.

התפרקות? זה כמו שזה- להתפרק. לדפוק ראש. לעשות שטויות. להוציא כאב החוצה בדרך שגויה.

(באותו רגע לא מחייב שתבינו שזאת דרך שגויה. אם נלך ל"קיצוניות"- התפרקות זה סמים, אלכוהול, וכדו')

התפרקות? זה כ"כ זמני, ועוזר רק באותה שנייה.

אז בשביל התפרקות- מה שלי עוזר לפחות: לשמוע מוזיקה חזקה (אם אני מנסה לעזור לכאב- אז מוזיקה בעברית עם מילים שמכאיבות לי, שמעלות זכרונות. אם אני מנסה לשכוח- אז מוזיקה לועזית חזקה ורועשת)

לצאת לחברות שלא יודעות עלי הרבה, וסתם צוחקים ונהנים, וככה שוכחים קצת. לאכול משהו שאני אוהבת- ולעזאזל עם כל הדיאטות . לצאת להסתובב בעיר, סתם בלי סיבה. אולי לקנות לי גם איזה משהו נחמד שלאו דווקא עולה הרבה. (רעיונות? פיצ'פקס כלשהו באיזה חנות של דולר, אוכל..)

התמודדות? לספר לחברה. לכתוב באמת מה כואב לי. אולי לכתוב לעצמי ליתר בטחון על דף- שכל פעם שאני במצב כזה שאני צריכה עזרה- מה לעשות. לספר את זה לאדם שיכול באמת להוציא אותי מהכאב- כמו לדבר עם אנשים מחברים מקשיבים, או משהו בסגנון.

לפעמים זה עוזר קצת באותו רגע כן להתפרק (למרות שבסופו של דבר צריך להבין שבמצב תקין אין התפרקות, אלא יש פתרונות) אבל לזכור שזה זמני המצב הזה. אם לא מצליחים להבין את זה- כדאי מאוד שיהיה איתך מישהו, זה מכאיב לדעת שאתה לבד עם הכאב.

ולא כדאי לעשות דברים שיכאיבו אח"כ, כשתצא מהמצב הזה. בכללי לא כדאי לקבל החלטות ישר. שום החלטה שתפגע בך. אפשר לקרוא למישהו שיהיה איתך, למישהו שיחבק ויהיה שם.

(קצת נשפכתי פה, פשוט זה יצא..)

על דף, ולעומת זאת את המטרות שיש לך בחיים!

הרי התמודדות זה לעמוד פנים אל פנים אל הרגע הקשה--כלומר ההתמודדות היא באותו רגע ובזה של אחריו- איך לאכול את זה.

אז אם ככה כדי שאני אתמודד במלוא מובן ההכרה אני צריכה למשוך את הרגעים של המשבר. להיכנס לתוכו עמוק לגלות איך אני ברגעים של קושי ואז לנסות לעלות משם, לא תמיד זה קל, ואדרבה ככל שההתמודדות יותר קשה, ככל שהשהיה מול ובמחיצת הבעיה\הניסיון\הקושי יותר מכאיבה, היא יותר מעוררת ויותר גורמת לי לחשוב מאין ולאן! המחשבות האלה מכאיבות הם מראות כמה אני פיצפונה. ואז לאט לאט צעד אחר אגודל אני מתחילה לסדר את הדברים בדיאגרמות מאירות שמראות מאין הכל התחיל מה היתה הנק' מפנה שהביאה אותי לעמוד מול הקושי>להתמודד עם משבר איהיה אשר איהיה. מה היה הנפילה הקטנה שגרמה לי לניסיון\מה אבא בעצם רצה ממני שהביא אותי לידי ניסיון.

במילים אחרות הדרך שלי להתמודד עם משברים זה להיכנס לתוכם עמוק ואז לנתח אותם לפרוטרוט

הרי כבר אמרו רבותיני

"כל העניין הוא לשתות משו קר בלב מדבר"....

לאט לאט קמתי כי פשוט הבנתי שצריך לחיות!!

ולחיות זה אפילו בדברים הקטנים, לרוץ ,ללמוד, להגיד בוקר טוב ולא רק לקום בבוקר עד שהולכים לישון וכ'ו..

הבנתי לאט לאט שהכל ממנו, ושאם יש לי ניסיון אז יש לי את הבחירה אם ליפול ממנו או לקום ,וזו החלטה ועבודה שלי -זה קשה להחליט ולייישם את ה"לקום" אבל זה שווה כל רגע!! [וד"א- לתובנה הזאת הגעתי בזכות רב אחד שאני לא יודעת אם הוא רוצה שאני אפרסם את שמו- אבל הוא עזר לי המון!]

ונראה לי שגם החתימה שלי מתאימה קצת לשרשור הזה

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...