זה מיישר ת'שכל ועוזר בזמן משברים.

או סתם למקומות מסוכנים שמכניסים אנדנרלין למוח

וכשהוא מוצף אין לו כח לחשוב

או משננים מנטרה  זה פחות עוזר אבל בהחלט משקיט...

בס"ד

כמה שזה לא טוב ואח"כ זה חוזר אליך בגדול...לפחות אח"כ תתמודד עם זה כמו גבר ולא כמו זבוב מבולבל

להבין....

בס"ד

מה הסיכויים שמישהו מהפורום הזה לא עבר משברים?הבנת?

בד"כ-

לכתוב את מה שקרה ומה למדתי מזה.

לדבר עם חברה/מורה/אבאמא/כל בנאדם שבאלך..

לנגן.

להכין פווול פופקורן ולשבת מול סרט שלא מדבר על מה שקרה לי.. [נגיד- גילו לאח של חברה שלי סרטן, אז הסרט האחרון שהייתי רואה זה סיפור אהבה בלתי נשכח או שומרת אחותי...]

לבכות במיטה.

לדבר עם הקב"ה במעין/חור בישוב/בחדר/בכל מקום שאפשר למצוא שקט.

תפילה.

זהו.. נראלי..

... זה לכתוב!!!!!

עבר הרבה בחיים...וזה שעבר תפצפון חושב שזה גדול....

שלהם זה המשבר הכי נורא ויש כאלה שלא....

שימו לב שזה משהו אחר לגמרי.

התמודדות זה להבין את המצב, לטפל בו, לגרום לפצע להחלים.

התפרקות? זה כמו שזה- להתפרק. לדפוק ראש. לעשות שטויות. להוציא כאב החוצה בדרך שגויה.

(באותו רגע לא מחייב שתבינו שזאת דרך שגויה. אם נלך ל"קיצוניות"- התפרקות זה סמים, אלכוהול, וכדו')

התפרקות? זה כ"כ זמני, ועוזר רק באותה שנייה.

אז בשביל התפרקות- מה שלי עוזר לפחות: לשמוע מוזיקה חזקה (אם אני מנסה לעזור לכאב- אז מוזיקה בעברית עם מילים שמכאיבות לי, שמעלות זכרונות. אם אני מנסה לשכוח- אז מוזיקה לועזית חזקה ורועשת)

לצאת לחברות שלא יודעות עלי הרבה, וסתם צוחקים ונהנים, וככה שוכחים קצת. לאכול משהו שאני אוהבת- ולעזאזל עם כל הדיאטות . לצאת להסתובב בעיר, סתם בלי סיבה. אולי לקנות לי גם איזה משהו נחמד שלאו דווקא עולה הרבה. (רעיונות? פיצ'פקס כלשהו באיזה חנות של דולר, אוכל..)

התמודדות? לספר לחברה. לכתוב באמת מה כואב לי. אולי לכתוב לעצמי ליתר בטחון על דף- שכל פעם שאני במצב כזה שאני צריכה עזרה- מה לעשות. לספר את זה לאדם שיכול באמת להוציא אותי מהכאב- כמו לדבר עם אנשים מחברים מקשיבים, או משהו בסגנון.

לפעמים זה עוזר קצת באותו רגע כן להתפרק (למרות שבסופו של דבר צריך להבין שבמצב תקין אין התפרקות, אלא יש פתרונות) אבל לזכור שזה זמני המצב הזה. אם לא מצליחים להבין את זה- כדאי מאוד שיהיה איתך מישהו, זה מכאיב לדעת שאתה לבד עם הכאב.

ולא כדאי לעשות דברים שיכאיבו אח"כ, כשתצא מהמצב הזה. בכללי לא כדאי לקבל החלטות ישר. שום החלטה שתפגע בך. אפשר לקרוא למישהו שיהיה איתך, למישהו שיחבק ויהיה שם.

(קצת נשפכתי פה, פשוט זה יצא..)

על דף, ולעומת זאת את המטרות שיש לך בחיים!

הרי התמודדות זה לעמוד פנים אל פנים אל הרגע הקשה--כלומר ההתמודדות היא באותו רגע ובזה של אחריו- איך לאכול את זה.

אז אם ככה כדי שאני אתמודד במלוא מובן ההכרה אני צריכה למשוך את הרגעים של המשבר. להיכנס לתוכו עמוק לגלות איך אני ברגעים של קושי ואז לנסות לעלות משם, לא תמיד זה קל, ואדרבה ככל שההתמודדות יותר קשה, ככל שהשהיה מול ובמחיצת הבעיה\הניסיון\הקושי יותר מכאיבה, היא יותר מעוררת ויותר גורמת לי לחשוב מאין ולאן! המחשבות האלה מכאיבות הם מראות כמה אני פיצפונה. ואז לאט לאט צעד אחר אגודל אני מתחילה לסדר את הדברים בדיאגרמות מאירות שמראות מאין הכל התחיל מה היתה הנק' מפנה שהביאה אותי לעמוד מול הקושי>להתמודד עם משבר איהיה אשר איהיה. מה היה הנפילה הקטנה שגרמה לי לניסיון\מה אבא בעצם רצה ממני שהביא אותי לידי ניסיון.

במילים אחרות הדרך שלי להתמודד עם משברים זה להיכנס לתוכם עמוק ואז לנתח אותם לפרוטרוט

הרי כבר אמרו רבותיני

"כל העניין הוא לשתות משו קר בלב מדבר"....

לאט לאט קמתי כי פשוט הבנתי שצריך לחיות!!

ולחיות זה אפילו בדברים הקטנים, לרוץ ,ללמוד, להגיד בוקר טוב ולא רק לקום בבוקר עד שהולכים לישון וכ'ו..

הבנתי לאט לאט שהכל ממנו, ושאם יש לי ניסיון אז יש לי את הבחירה אם ליפול ממנו או לקום ,וזו החלטה ועבודה שלי -זה קשה להחליט ולייישם את ה"לקום" אבל זה שווה כל רגע!! [וד"א- לתובנה הזאת הגעתי בזכות רב אחד שאני לא יודעת אם הוא רוצה שאני אפרסם את שמו- אבל הוא עזר לי המון!]

ונראה לי שגם החתימה שלי מתאימה קצת לשרשור הזה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....