בד"כ המציאות היא הפוכה...

הכלה מרגישה ביקורת מהחמות כלפיה...

מנסיון, העבודה היא שלנו ביחס לחמות. כלומר, הקשר הזה (ובעצם כל קשר בחיים) מזמן לנו לימוד ועבודה על המידות.

מתפקידך כאישה לשמח ולחזק את בעלך בעיקר במקום בו הוא נתפס כחלש בעיני אימו.

ברכת ה'!

יש עוד אנשים כאלה?!

לא היינו אצלם כבר חצי שנה,

הגענו למצב שאני משכנעת אותו להגיע להורים שלו (כאילו שאני רוצה...)

והוא לא מוכן בשום פנים ואופן,

תמיד אחרי שאנחנו שם בעלי מושבת למשך שבועיים,

מרגיש מעצמו אפס גדול,

לא מאמין בעצמו בגרוש,

באמת,

למישהו יש רעיון כל-שהוא?!?!?!?!

או לכל היותר להגיע לגיחות קצרות לביקור באמצע שבוע ולא לשהיה לשבת.

יש לפעמים קשרים מסובכים במשפחה, ועדיין חייבים בכיבוד הורים , אבל אני לא בטוחה ששהייה אצל ההורים היא חלק מהכיבוד הזה.

לדבר בכבוד בטלפון,

להראות את הנכדים כשיש כבר..

לעזור כשיש קושי רפואי.

אבל להתמוטט בגללם???

"על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באשתו"

ואתן הנשים, אתן העוצמה והגב והבטחון של הבעל! אתן יכולות לרומם אותו למעמד של מלך, של מצליח. או לתת לו לספוג את מה שנאמר עליו ולראות אותו נופל.

הורים שחלמו על בן (רופא|עו"ד|מהנדס|אברך|רמה דתית) אבל הבן רצה דווקא להיות משהו אחר בעולם. חלקם משלימים עם זה, וחלקם לא.

ישנם הורים שמאוד מאוד מעריכים לימודים אקדמאים למשל, והבן התחתן צעיר וויתר על זה והצליח - קשה להם לקבל את זה, זה שובר להם את תפיסת העולם.

בגיזרה הנשואה אתם רואים נשים שכותבות את מה שכתבו כאן, בגיזרה הרווקה - הורים כאלה (בתוספת האשמה של "הוא לא התחתן") הם-הם הגורמים לכך שנוצרות כל מיני ביצות של רווקים שבורחים מההורים גם בשבתות.

מה הפיתרון? הפיתרון בעיניי (וגם לי יש אי-אלו העדר הסכמות עם הוריי, לא בצורה שפתחה כותבת השרשור) הוא לפתח עור של פיל ולא לעסוק בנושא הרגיש והמעצבן. שתמצא לה זמן אחר לקטר עליי עם מי שהיא רוצה - מחול לה.

לחילופין - אפשר להמשיך לצחוק על עצמי בהקשרים שלא נעימים לה. לצחוק מההצלחות במקום מהכשלונות.

אני לא יודעת מספיק פרטים על אופי החמות,

ואם זה באמת מתאים למקרה שלכם.

יצא לי לראות אנשים ביקורתיים

שבטוחים, 

אבל ממש בטוחים,

שבזה שהם יעירו על -

המראה, המקצוע, משפט שאמרת, מעשה שעשית,

בזה הם מבטאים דאגה ואכפתיות.

הם לא מבינים שבזה

הם מחלישים, חונקים יצירתיות

וגורמים לרגשות של חוסר בטחון עצמי, כעס ועלבון.

אני חושבת שאם יש גורם שלישי, 

שיכול לדבר עם החמות כגון (אח/אחות גדול),

ולהבהיר לאמא שכל עוד היא לא תתן מקום של כבוד לבנה,

הוא לא יכול להגיע.

לחילופין אפשר אולי לכתוב מכתב שמשקף את מה שמרגישים.

בהצלחה!

"אהבה משמעה ביקורת"

המשפט הזה נכון אבל לא נכון לגמרי.

או שרק אני לא מאמינה למי שאומר לי שהוא מעיר לי כי הוא אוהב אותי?

אולי בגלל שהערה שמגיעה מאהבה- מתקבלת על הלב, והערה שלא מגיעה מאהבה- משפילה ומורידה???

זה נכון שבשביל לנהל יחסים (כל סוג יחסים, גם יחסי עבודה למשל) צריך שיחות, אבל יש אנשים שבאופי שלהם לא פתוחים לשמוע את האחר, כל שכן להשתנות. במיוחד מבוגרים. לדעתי אין מנוס מלמעט בביקורים, לשמוע על רמה "דיפלומטית" ביחסים, ולבוא בהרגשה שהבעיה היא לא בי אלא במי שלא יודע איך להתנהג.

אצלי לדוגמה, חמותי מ א ו ד אוהבת לתת עצות בגידול התינוקת וזה באמת נראה כביקורת שהיא סוג של הבעת דאגה ואהבה אבל כמו שנאמר, זה פוגע, אז אני משתדלת להתרחק.

האם יש דבר כזה 'מוסר' רוחני?

האם יכול להיות שלהורים שיש להם כוח חזק מידי על הילדים שלהם מותר להתגונן באופן כזה שהם מורידים את הקשר עם ההורים למינימום?

צריך הרבה יישוב הדעת ותפילה - וגם שאלת רב לפני שמחליטים על צעד דראסטי כזה

בכל אופן, נראה לי שצריך הרבה עבודה פנימית בשביל לתת לזה פחות מציאות

בהצלחה רבה!!

כשהחמות מתנהגת כמו שהיא , היו אתם אמפטים למצב שהיא נמצאת בו, כי אם זוהי תגובתה ...?   היא נמצאת במצב לא טוב כנראה עם עצמה,    אם בעלך יוכל לקחת אויר ,לתת מרווח בין התגובות של אימו לעצמו ויבין שאין לה משהוא אישי אליו אלא היא נמצאת במצוקה , אם תצליחו לשים משקפים אמפטיות ותבינו שזה לא אישי אליכם , תוכלו ליהיות איתה בקשר ממקום נקי ,  באנרגיות טובות עם אור ואהבה נטו. וכך היא תחוש את האמפטיה שלכם אליה (לא להתנהגותה) ותוכל להיות עם עצמה במקום יותר טוב, וכך הוספתם אור לעצמכם, לה ולעולם כולו. בהצלחה.

להעיר לבן מעידה על בעיה שיש לאם עם עצמה. ואולי, זה אפילו, באמת, ענין של אהבה שאינה יכולה להתבטא בדרך אחרת; קשה לה לומר - בן, אני אוהבת אותך... אבל היא כן רוצה להתייחס אליו, אז, זו התוצאה...

ייתכן גם שהיא בעצם רוצה "לטפס" על הכלה. אבל, חברות וגם החברה, הבהירו לה ש"אסור להגיד כלום לכלה", או משהו כזה (וזה גם נכון), אז היא מוציאה על הבן שהעדיף את הכלה הזו עליה. לך תדע נפש במצוקה.

רציתי לחזק אותך, כל הכבוד לך שאת אכפתית ורגישה למה שעובר על בעלך!

לדעתי, עם כל הכבוד להורים ולזה שהם גידלו וחינכו אותו

הוא צריך להתעמת עם אימא שלו

ולומר לה שהוא נפגע ושהוא לא אוהב את איך שהיא מתייחסת אליו

בהצלחה כל טוב!!

באמת תודה על התגובות וההזדהות

עודד אותי מאוד שאנחנו לא היחידים שחווים כאלו דברים.

לדעתי למתוח ביקורת זה לא לתת אהבה.

ואני לא מצפה שתתן אהבה אני לא מצפה שתתיחס אלינו בחום לא מצפה שתתן לנו כלום.

אני רק מבקשת שלא תרד על בעלי בקשר למה שהוא למד או לא למד שלא תתערב במה בעלי עובד או לא עובד,

וחוץ מהקטע הזה של בעלי אני בעצמי מרגישה שהיא שונאת אותי. (וזה לא סתם הרגשה נחיתית זה באמת דברים שאני יכולה להוכיח אותם) אנחנו באים לעיתים רחוקות אבל כל מוצ"ש יש משהו חדש.

שעוד יותר מרחיק את בעלי ממשפחתו.

ואח"כ הם בוכים למה אנחנו לא באים....

בקיצור העסק מסובך .אנחנו מנסים להפנים שזו המשפחה שלו ואנחנו לא נשנה אותם.

שוב תודה לכולם על התגובות.

ברוך ה' התחתנו לפני שבועיים. ובעלי עוד מתקופת האירוסין פשוט רוצה להתנתק מהוריו.

ההורים שלו פשוש השתלטו לו על החיים ובכל דבר שהיה קשור לחתונה הם פשוט תקעו מקלות בגלגלים ורק בזכות הקב"ה וההורים שלי העגלה לא נתקעה בדרך.

לא כייף להיות במקום שאתה מרגיש ששונאים אותך ועוד בידיעה שאתה חלק מהמשפחה הזאת ומבחירתך.

לא נחמד בכלל להיות בשבת שבע ברכות ושחמותך לא מתייחסת לעצם קיומך.

אבל!

אני החלטתי שאני לא יורדת לרמה שלה. אני לא הפסיד גיסים מתוקים וחמודים בגלל שאמא שלהם דפוקה.

היא דפוקה ולא יודעת איך להתנהג אז נלמד אותה... מול העיניים שלה אני אקרא לבעלי בכל השמות חיבה הכי מתוקים שיש..

וגם אני החלטתי שאני הולכת להוציא לה את העניים להראות לה כמה הבן שלה פורח מהחיים שהוא בחר לעצמו.

היום הם באים לבקר ואני הולכת ממש להפציץ אירוח.

הכנתי לחמניות מעולות עם ריח משגע וסלטים מושקעים.

אני הולכת להכין עוגה שווה ועוגיות...

בקיצור להראות לה מי הכלה שלה ואיך הבן שלה מאושר...

ובקשר לבעלך אומנם אנחנו נשואים שבועיים וחצי אבל נראה לי שהדבר הכי טוב זה להעלות לו את הביטחון תני לו לעשות דברים שהוא יודע ותשבחי אותו עליהם גם עם זה יצא לא הכי טוב.

תשקיעי בו, תבשלי לו אוכל טעים ותעניקי לו את כל האהבה שאת יכולה כי בסופו של דבר את זה הדבר הכי טוב שיש לו בחיים ובך הוא בחר.

אל תתני לטיפשות של אנשים להרוס לכם את החיים הזוגיים.

כשהיא תראה עד כמה הבן שלה פורח וטוב לו אולי היא תבין את הטעיות שלה, ואם לא, חבל היא תהייה היחידה שתפסיד מזה...

בהצלחה!

תספרי לנו איך היה האירוח...

אולי פורום מתכונים ישמחו לשמוע ממך

אני שואלת באמת- את כולן-

הרי אין תחליף לאמא? אין תחליף למשפחה?

גם אם הדבר שנכון לבנאדם זה לנתק- חלקית- מהמשפחה-

לבנאדם עצמו זה משאיר "בור" בחיים?

"דין" (אולי תחליפי כינוי למשו עם "חסד"? יותר טוב...) - "כל מוצש"ק יש משו חדש"

אני מציעה- תקבעו לכם כל מוצש"ק- ערב זוגי- יציאה לאנשהוא או משו קבוע בבית (כוס תה וללמוד ביחד ספר? תורה לכבוד שבוע חדש.. אולי. או כל דבר) -- ככה המשפחה ידעו שאתם תפוסים- גם בערב הזה...

אומנם אמא שלו לא הגיע,

אבל היתה איוורה מדהימה.

הזמנו גם את אחותו וחבר שלה.

הסבתא (שחוזרת היום לחו"ל) ממש נהנת.

והקב"ה ממש היה בעזרי והיה אוכל מעולה.

אני באופן כללי מסכימה איתך שאי אפשר להתנתק מהמשפחה...

ואני חושבת שצריך במקרים כאלו המון יעוץ והכוונה איך להתמודד עם הדברים הללו...

בכל אופן ממליצה לכולם לארח את המשפוחה לארוחת ערב חמימה ונעימה

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️