בס"ד

שהאמון...הלך...

בלי פרטים כי מי שזה מסתובב ברחבי הפורום, אבל ישלי חברה כזאת, שפעם הייתה כזאתי מקסימה, והיום היא כ"כ.. לא.. וזה מחרפן..

אני מתה לחזור להיות חברה טובה שלה, וא"א..

ה חברה מזה טובה, והם היו ממש ממש חברות טובות והם היו מהבנות השקטות והלומדות וזה..

ושנה ולפני שנה וחצי כשחזרנו מהחופש הגדול היא חזרה מזה שונה..

היא כל הזמן הייתה עם ה'מקובלות' ודיברה עם בנות שפעם נראלי לא אמרה להם שלום...

ואתם לא רוצים לראות אותה איך היא נראת עכשיו..

וחברה שלי המתוקה שנשארה כמו שהיא, אין לי מושג מה היא חושבת עליה.. אבל אני בטוחה שלא דברים טובים...

כל הנ"ל לגבי הילדה שהשתנתה הוא מלחץ חברתי מטורף שהיה לה.. \:

אז חברה.. באמת שימו לב מה אתם עושים ואיך אתם משפיעים, לטוב ולרע, מה שקרה פה יכול היה לקרות בידיוק להיפך מלחץ חברתי..

שנזכה..

<יצא לי דווקא מסר חביב..>

מאז כתה ה' לא סלחתי לה.. וקשה לי עם זה.. מאוד.. אבל אני לא מסוגלת..

אם יש לך סטיגמה על מישהו, או שאתה שונא מישהו ממש אבל רוצה לשנות את זה, קח דף ועט (אפשר גם נייר ועיפרון...) ותכתוב רשימה של דברים טובים שבכל זאת יש בבנאדם הזה (גם אם זה קשה בסוף בדרך כלל מוצאים...).

ואז כל פעם שאתה רואה את הבנאדם הזה אתה אומר עליו בלב את הדברים הטובים ומסתכל עליהם ומעריך אותו עליהם...

ב"הצלחה!

אבל ב''ה תמיד אפשר לחזור לאמון.
משהו ניפגם כמובן אבל הוא לא הורס את ה-כ-ל.

גם אם ימשיך כרגיל- תמיד זה יהיה שם. ותמיד שיעלה משו דומה- אתה תתפוס מרחק ותזכור את הפעם הקודמת.

ואם המרחק בינכם הוא בגלל משו שהוא/היא אמרו, אז אתם יותר לא תספרו דברים כאלא, או משו כזה.

בקיצור- משו פה נשבר.

והכי גרוע?

שאותו בן אדם-הוא נשאר אותו דבר- הוא מקסים, ואכפתי, והכל. אבל הוא אמר את זה.

|נאנח בכאב|

אוף כבר

בא נגיד ניקח דוג' ספציפית... (אני כמובן לא יזכיר שום פרט קטן שבקטנים ישתדל לפחות..)

אבל יש מישהי שיש בה המוון דברים טובים... באמת שהרבה ואני מעריכה אותה והכל כאילו באמת... אבל מה לעשות היא פגעה בי וכמה שאני ידע כמה שיש בה דברים טובים זה לא אומר שסלחתי לה...

כאילו אני משתדלת להראות לה שכלום לא קרה... אבל אני פגועה ממנה מה לעשות... ואני לפעמים קשה לי להסתכל עליה בכלל אבל אין ברירה... אין לה שמץ שאני פגועה ממנה בכלל.... 

כך שהעצה שלך לא תמיד מועילה... רק לפעמים...

(אני עוד ירביץ לך נאלצתי לתת דוג' בגללך!!!  חח סתם כפרה...)

אל תשאלי מי מה מו מה כי אני לא יענה,

(אל דאגה זה לא את ) 

ומה זה לעזאזל "יקירתי"??? מה אני סבתא שלך???

אולי...

מה את גם יודעת?

לא את לא סבתא שלי אבל סתם היה לי בשאנטי כזה מצב רוח...

חחחח

קורעת את...

(והרסיסים של הפגיעה עוד חותכים כל פעם שהזיכרון עולה)

רק שתמיד הזיכרון בראש ותמיד הלב מדמם כי יש דברים שפשטו אי אפשר להתגבר עליהם!..

וזה לא נגמר פה, זה מוביל לכלכך הרבה דברים!!

(נגד חיבוקים, נגד כל דבר מסוג זה, נגד יומן לתאר בו דברים, ונגד בכי והשתפכויות. זה עובד לי מצוין! כבר חצי שנה! יופהו! למרות שכאן, יש מעט אנשים שיודעים עלי. אז או שאני נסגרת בפיתאומיות, או שאני מנתקת קשר, או שאני פשוט לא נפגשת איתם בפגישות שהן לא וירטואליות.. )

גם לי קרה מקרה של סוג של "שבירת אמון"...

ואני לא כועסת, באמת שלא... אבל אני גם לא בוטחת באנשים האלו. אני יודעת שאני לא ידבר איתם על הנושא הזה כי אי אפשר לדעת איך הם יפרשו את המידע הזה.

יודעת שגם אם המצב יראה כאילו הוא חזר להיות כמו פעם... הפצע הזה לא התרפא, כי הזמן לא מרפא את הפצעים אבל הם כבר פחות מכאיבים...

אני כבר לא חושבת עליהם כל היום ובוכה מהם כל הזמן, אבל כשאני בתוך זה- אני מרגישה כאילו זה קרה רק אתמול ואני בוכה על זה....

יותר מזה אני לא אפרט גם כי חפרתי וגם כי האנשים האלו מסתובבים מידי פעם ברחבי ערוץ 7...

לילה טוב.

ו.. חי עם עצמך?

לא לסלוח לאדם אחר זה כ"כ מכביד, אז לעצמך?

|מביט לשני בעיניים ומקווה להסבר|

ואנחנו כיתה כטנה אז כולם סמים לב וביגללינו כל הכיתה התפלגה ורצינו לבקש אבל לא ידענו איך...

אז אפילו אחרי שהשלמנו המצב לא כמו שהיה

כי אנחנו לא לומדות באותו מקום.. אז כאילו אין לי קשר איתה כמעט.... אבל מפריע לי שכאילו- מקטרגים עליה בשמים, ובגללי.. ואני לא מסוגלת לסלוח לה.. בכלל בכלל... קשה לי.. זה צלקת שעדיין מדממת... כבר כמעט 5 שנים...

קרוב מידי אפילו....

לא ! זה לא קורה לי אף פעם .... אני פשוט לא מצליח לשמור טינה ( אם אני שונא מישו זה בלי קשר אבל בגלל מריבה לא הולך לי )

ויודעים מה זה מבאס כי לפעמים אח שלי כל כך מעצבן אותי ומכעיס שאני רוצה לעולם לא לסלוח לא ולשנוא אותו לתמיד וזה לא עובד תוך יום זה עובר והכל רגיל ( לא שהרגיל שלנו זה משהו אבל ... )

קיצ קץ אין לי ת' אפשרות לא ללוח למישו ולפעמם זה מבאס ( אולי בנות הם פששוט בכיניות ולוקחות הכל קשה ...-) +)=)

אני סולחת לכולם, יש בי תכונה כזאת שאני לא מצליחה להמשיך בכעס הרבה זמן.

אבל -

זה כן השפיע עלי, וזה כן גרם לי לדברים מסוימים ותכונות התנהגות מסוימות.

זה לא קשור בן או בת זה סוג בנאדם באו נגיד אני בדרך כלל סולחת אחרי 20 דק' גג אלא אם כן זה משו ענק ואז אני יכולה לא לדבר עם הבנאדם שנים!

זה טלוי איזה בנאדם אתה

גם אם היה לי משו כלפי מישו, מהר מאוד זה נעלם..

למה צריך לסלוח? זה נכון שצריך לסלוח גם בשביל הבןאדם שפגע בך אבל לסלוח זה קודם כל בשבילי. שואלים למה? כי כשיש לי כעס בלב זה משפיע עלי. זה מפריע לי, זה מכביד (כמו שכתבו כאן) וזה משפיע. גם אם לא שמים לב להשפעה של זה היא קיימת. עולים לפעמים כל מיני דברים שלא ברור מאיפה הם נובעים אבל אם חופרים באמת לעומק מגלים פתאום שזה נובע מהכעס הזה... (אני יודעת שאני נשמעת כמו פסיכולוגית... אבל זה פשוט דברים שלמדתי על עצמי ויכולים לעזור)

אז קודם כל תגיעו למצב שאתם לא כועסים על אותו אחד(/ת). והוא לא חייב לדעת מזה! אל תכעסו בשביל עצמכם. לסלוח זה המדרגה הבאה והיא מורכבת יותר- הוא עשה לי משהו לא בסדר! למה שאני אסלח לו?? טיפ קטן שעוזר(לפחות לי)- לסלוח לבןאדם ולא למעשה שהוא עשה.

שלב הבא שאני לא הגעתי אליו (וכנראה לעולם לא אגיע) זה באמת להיות מסוגלים לדבר עם הבןאדם ואולי אפילו לחדש את החברות. אבל זה באמת כבר ממש מדרגה גבוהה...

אבל קודם כל תנקו את עצמכם מהכעס. כעס זה רעל שמצטבר בנפש... תגנו עליה מפניו.

בהצלחה!

אני כבר לא מסוגלת להיות ליד חברה שלי..

באמת שאני לא מסוגלת!! היא עושה לי רע בשהות שלה!! היא לא עשתה לי רע... אבל...

ואני פוגעת בה כל כך הרבה........

מכיר,מבין מזדהה!!

מתחבר,מקשיב...

בס"ד.

לי זה לצערי קרה עם חברה שלי..

הינו חברות מאוד טובות ורבנו על משהו..

היה ממש קשה לסלוח לה בלב שלם אני עכשיו שנתיים אחרי זה ואני מבינה שהיא עשתה דבר ממש מגעיל ,אבל סלחתי לה.

האימון לא נישאר מה שהיה ברור שהתרחקנו ,אבל לא ממש..אנחנו אוהבות אחת את השניה,אבל זוכרות את מה שהיה .

אני היתי חושבת שהיא תחזור להיות חברה שלי כמו קודם ,אבל לא ממש!(אני היתי בת 9..)

ישלי עכשיו חברה טובה.הבנתי שצריך להמשיך בחיים.

בהצלחה..

בס"ד

קרה לי שלא סלחתי למישו, קרה גם מה שכתבת בפנים, אבל לא קרה ביחד....

בכל אופן אני מאד מקווה שזה לא נכתב על מי שאני מקווה מאד שזה לא נכתב עליו

ותזכורת: יש לי פלאפון! (וגמלך יש...)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....