תקני בגדים חדשים,

תצאו ביחד,

תלכי להסתפר,

תקשטי את המקום שלך בעבודה ואת הקלסר של הלימודים,

מה שנשאר דפוק אחרי הבדיקה,

בו צריך לטפל...

מה הייתה נקודת המוצא שגררה את התחושה הזו אחר כך?

טבעי שבן אדם שקשה לו בעבודה, יגרור את הקשיים בבית ויטיח אותם באשתו או בעצמו, יגרור אותם ללימודים וכן להפך.

זה לא מצדיק, אבל זה יכול להסביר.

לקום בבקר עם חיוך.  לחכות קצת שהגל יעבור. להשתדל לראת טוב, היכן שאפשר: פרח, גשם, חיוך, יש בית (שבכלל יכטול להיות בו בלאגן), יש שכל - שיכול לקלוט לימודים , יש עבודה - לא מובטלים, יש בעל - ב"ה.

אחרי שמתיישבים בדעה, אולי אחרי כמה ימים, אפשר לשבת מתוך מנוחת הנפש, ולהתבוננן בכל אחד מהנושאים: אולי באמת אין בעיה. ואם יש - לחשוב מה הטוב במה שיש, ומה הייתי רוצה שיהיה יותר טוב. וואח"כ לחשוב - איך מקדמים את זה, בנחת, מדרגה אחרי מדרגה. ולשמוח בכל שלב של עליה. לכך נוצרת - לעלות, ולשמוח בכך..

איך זה שהאתר לא נפתח למי שיש את אינטרנט רימון? מה מסתתר באתר הזה שרימון מסננים אותו???

גם לי הם פעם סיננו ושאלתי. אמרו לי שהם לא...  אני חושב שזה פשוט בגלל שהוא בנוי על מה שנקרא "סייט" של גוגל (בסיס שעליו בונים אתרים) ויכול להיות  שה"גולם" שלהם חוסם בגלל זה, למרות שכמובן מי שמגיע לאתר מגיע רק אליו.  מה שאני עושה כשזה קורה - אני מעביר ל5 דק' לחסימה נמוכה יותר (נדמה לי אפילו מוגן+) ואז כבר נמצא בזה, אבל בדר"כ לא חסום.  מכל מקום, האתר עצמו כמובן כשר למהדרין, ב"ה.

אולי פשוט תשלחי להם כשזה חוסם, הודעה על חסימה מוטעית.. (אני הרגע בדקתי בחתימתי שלמעלה והאתר עלה לי בלי בעיה. ולי יש חסימה של "שמור" - הכי גבוה).

אגב, כמובן שבפורומים אני לא "מפרסם את האתר" אלא מצרף לחתימתי כשיש לי תגובה עניינית להגיב, כמקובל.

ממש אודה אם תגידי לי אם זה הסתדר. אם לא, אברר איתם. חבל לי שלא יוכלו להיכנס. סה"כ עיקר הענין שלו זה זיכוי הרבים.

אשלח הודעה לרימון שיבדקו מה קורה.. בינתיים, יתכן שאפשר לראותו דרך הקלדת שמו בעברית בגוגל (אולי כך לא ייחסם?)

רימון שלחו לי תשובה שהחסימה היא לא שלהם אלא היה "קישור שבור". החלפתח כעת בחתימה לקישור ישיר לאתר ואני מקוה שלא תהיינה בעיות. אודה על עידכון

המחשב כותב שהאתר לא מאובטח...

כותב כך.  המחשב (ביחוד בחדישים יותר) קצת "מחמיר".. כנראה גם עם קצת חוש הומור, כי האתר הזה בנוי על פלטפורמה של גוגל בעצמם...  אין מה לדאוג. אך אם אינך מצליחה למרות זה, תודיעי.

וגם מאוד מועילים.

תודה לך!

תודה גם לadmin שתיקן את חיבור הגישה..

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

מופנה לנשוי מיואש וביצת עין.

אשמח לתת פרטים על מטפל יר"ש באישי, כמו כן ניתן להכנס דרך גוגל לאתר של "איגוד ינ"ר" ויש שם רשימה של מטפלים.

אנחנו מזוכיסיטים לא ידעת???? אנחנו אוהבים לסבול ומחפשים עוד קצת באסה לחיים................

(מצטערת על הבוטות, זה מתוך תסכול, שנראה שאין לו סוף................)

קודם כל, קחי חיבוק ענק, נשמה!!

וצריך לזכור ולהאמין שיש ה' בשמיים, והוא כל יכול, והכל יכול להשתנות!  ואנשים משנים דברים שהיו טבועים בהם, מקצה לקצה!!! (מכירה אישית..)   וצריך הרבה להתפלל על זה...

בהצלחה!! ושיהיו לך מלא כוחות!!! 

אני לא הייתי מפרסמת אותו גם תמורת תשלום. מכל מקום, אותי לא ימצאו הגולשים באמצעות רימון. עוד אתר אופורטוניסטי, סקטוריאלי.

ולנשואה - מעניין היה לדעת כמה זמן את נשואה ומה הביא אותך להינשא לאותו אדם שכרגע, כנראה, אין לך שפה משותפת אתו. יש ילדים?

וכשהכל דפוק, אז הכל דפוק, הכל משליך על הכל, חובה לבודד. יכל להיות שדפוק, ולבעל הדפוק אין סבלנות לשמוע על מה שדפוק, ובגלל זה הוא דפוק - הא בהא בהא בהא תליא והשטן משמיע הא הא הא....

ומה השנאה הזאת?

"רימון" זה לא אתר אלא סה"כ סינון למי שמעונין. ולאף אחד לא היה בראש "לפרסם" אותו אלא מישהו רצה לשאול איך להתגבר על "חסימה" שבסוף התברר שלא היתה.  ומה ניצול ההזדמנות החגיגית לתקוף אותם. ומה הקשר "סקטוריאלי, אופורטוניסטי"; למיטב ידיעתי ייסד אותו ת"ח, הרב יהושע שפירא, שכל מגמתו היתה להציל מהזוהמה ששורצת באינטרנט (עייני בשירשור זה שאת כותבת בו. כבר שמענו על מקרים, לא רק "סקטוריאליים" ולא רק בעם ישראל, שמשפחות פורקו בגלל התעניינויות ב"אופציות" נוספות שהאינטרנט הלא-מסונן מציע...)

ובכלל, נניח ש"סקטוריאלי" - נו, אז מה? כל סקטור במדינה זה בסדר חוץ ממנו? וערוץ 7 שאת כעת כותבת בו זה לא סקטוריאלי?

כשמסתכלים "הכל דפוק" - יוצאת כנראה צורת כתיבה כזו. אולי כדאי שתעייני במה שכתבת בסוף דברייך לגבי מי ש"משמיע"...שמא הוא התערב פה בלי משים?..

אתה לא אובייקטיבי ועל כן, לא אמין. ברור שערוץ 7 סקטוריאלי, הוא "ממלכתי", על כן גם הוא מצנזר אותי, כי ה"ציונות הדתית" בעיני, אם כל חטאת; יוכיח עצם הגדרתה כ"ציונית", שהיא תנועה סופר אנטישמית. וחוץ מזה, הצחקת אותי.

ואני השתמשתי בביטויים של פותחת השרשור, זו לא התנסחות שלי.

הקוראים הנבונים שכאן יבינו כבר לבד.

אבל הערות ענייניות: כמובן אינני "אינטרסנט". אינני עובד באינטרנט רימון.. יש לך איזו טעות במחשבים, דומני: כתבת שאתר שלך לא יעבוד דרך רימון. אתר לא "נרשם" ברימון.. מי שיש לו חסימה של רימון במחשב, זה יחסום לו כל אתר שהוא, שאינו מתאים. גם אם בעל האתר לא יהיה מעונין..

ב. ה' יסלח לך. "הציונות הדתית אם כל חטאת", ה"ציונות" תנועה "סופר אנטישמית"... שבזכותה עלו לארץ המוני יהודים, שאם לא כך - היו מוצאים את סופם המר עם אנשים ישרים ותמימים שהעדיפו לא להיכנס לספק אם לעלות איתה ארצה (בלי להיכנס לכך שבין נושאי דיגלה יש סוגי אנשים שונים. כמו בכל עם ישראל: ציבו"ר).

אכן, נכון: אני ציוני-דתי. אשרי שזכיתי. ברוך ה', אני לא כפוי טובה לקב"ה (משתדל) ומודה לו מעומק הלב שנתן לנו שלטון בארצנו. שלטון שעם כל חסרונותיו, ממשיך לממן גם חינוך של אנשים שמכנים אותו "סופר אנשישמי".

כמו גם ערוץ 7 הסקטוריאלי, שנותן מקום לדברים כשלך. מענין מה היה קורה אם בעיתון מסוים מ"מגזרך" היו מנסים לפרסם דברים הפוכים..

ג. אדם שמשתמש בתאוותנות בביטוי "דפוק, דפוק,דפוק" שמישהי אחרת כתבה בכאבה - שלא יאמר אח"כ "זו לא התנסחות שלי"..  הבחירה אם לעדן ביטויים, בידיו.

ד. איני יודע מה "הצחיק אותך", אך זה פטנט פסיכולוגי ידוע, ולא כ"כ בעל מעלה. יש בעיה להגיב עניינית אז אומרים "הצחקת אותי" - נו, מי יעז אח"כ לומר שהוא אינו מבין את ההומור..

ה. כמו שכתבתי בתחילת דברי הראשונים: השנאה.  זו, לצערי, מבצבצת מדברייך: מתחיל מהשנאה האנכרוניסטית לציונות, עובר לשנאה לערוץ 7, ממשיך בשנאה אפילו לאינטרנט רימון, שעושה מעשה ממש  "חרדי", עובר לשנאה לאדם שאת כלל לא מכירה ("ההיטב חרה לך" - כלשונך הזהב..).  ומה שרואים בעליל, זה שזה לא נעצר אצל אחרים. ובתוך פלגים מסויימים ששונאים את כולם חוץ מעצמם - מתברר פתאום שזה גם את עצמם, וכל תת-שפיץ מוכן לאכול חיים, בחרפות וגידופים, את התת-שפיץ שלא כמוהו. חבל מאוד. יש לקוות ולהניח שהרוב לא כך.

והעיקר - להתלונן נגד ה"סקטוריאליות", כמובן ע"י מי שאינו מייצג חלילה אף סקטור, אלא את כלל-ישראל... ובשם ה"אובייקטיביות"..

"להניח שהרוב לא כך"

להניח?

מה שרציתי לציין היה ששיטה שבנויה על פירודים ושנאה כלפי מי שרחוק יותר, סופה שתתבטא ביחס כזה גם כלפי מי שלכאורה נמצאים באותו "מגזר" אך שונים במשהו. ומכיוון שנתקלתי באתרים מסויימים ובציטוטים מעיתונות מסוימת בדיוק בתופעה הזו, של ביטויים מזעזעים כלפי אנשים שהם לכאורה "קרובים" - כתבתי ש"יש להניח ולקוות שהרוב לא כך". אבל את צודקת - בוודאי הרוב לא כך. עם זה, חשוב להתריע: מי שחושב שיבנה את ה"יראת שמיים" שלו ע"י שנאה, זלזול ושלילה טוטאלית לאחרים, ע"י פירוד גמור, שידע שזה מה שעלול לקרות לו. ולצערנו, יש הסבורים שזו שיטה חינוכית יעילה.

בס"ד

שלום,

חזק וברוך על דבריך. אכן, למרות השוני בעמדות,

במגזרים וכו' כולנו אחים ולכן עלינו לנהוג כאחים.

                               בתודה ובברכה

               שנאהב אחד את השני למרות המגזרים

                      השונים והעמדות השונות

                    שיבנה בית המקדש במהרה

עצמו ולא את השני. תבדקי היכן את נופלת בזה. בהצלחה.

שלום לך

יתכן וה G.P.S הפנימי שלך איבד קצת כיוון ועיניין ואולי הוא זקוק לכיוון קל , היה קשוב לאני הפנימי שלך, השתדל לבדוק מה שם הבעיה למה המקום זקוק, לתשומת לב ? , לחיזוק,?  לחיבוק?  למציאת עיניין חדש?  קודם כל בינך לבין עצמך , אל תחפש את הבלאגן בסביבה ! יתכן שהוא כאן ממש קרוב, בתוכך . נסה להיות  קשוב לבפנים שבך. ייתכן והסביבה היא רק מראה לך. שחרר אותם מהאחריות וקח אותה לעצמך, ובלי לבקר את עצמך ובאמפטיה היה שם בשבילך. בהצלחה !

מזדהה מזדהה ושוב מזדהה,

אומנם עכשיו המצב לא ככה אבל לפעמים אני זוכרת הרגשות כאלה!!

פעם אחת כמעט נעלמתי לבעלי בלי להגיד כלום, כמעט.. בסוף ב"ה זה לא קרה!

גיליתי שמה שעוזר לי, זה לא להדחיק, לא להגיד הכל טוב, ובמיוחד לא לדבר עם אנשים שתמיד אומרים שאצלם הכל טוב, זה אצלי אחד הגורמים לעוד יותר באסה..

לשבת, לכתוב הכל!!!! כל מה שמעצבן!! כל מה שנמאס!!! לשבת לקרוא את זה, ואז ברגע של חסד שהבאסה קצת יורדת(לא נעלמת) לעשות משהו טוב, כמו מה שכתבו פה (לקנות וכו') לי עוזר גם להסתכל על תמונות מהחתונה או משהו כזה ולהיזכר כמה היה טוב וכמה בעצם יש פוטנציאל לטוב עכשיו, כמה אנחנו באמת מסוגלים לאהוב..

וברגע שיהיה טוב בזוגיות יהיה טוב בכל שאר הדברים, מבטיחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

ואז אני מודה לה' יתברך שזיכה אותי להכיר את הספרים והדיסקים של הרב ארוש. שאר העידודים עוזרים לכמה שעות או במקרה הטוב לכמה ימים, אב אני מרגישה שכשאני מתחברת לשיעורים של הרב זה פתרון מהשורש,ואני ממליצה לכל מי שרק מוכן לשמוע.

אני יודעת שאילולי זה החיים שלי ואני היינו נראים אחרת לגמריי-או שהיו מכניסים אותי למחלקה הסגורה בשלוותה (בצחוק!), או שהייתי מסתובבת כל היום ממורמרת.

אני יכולה להמליץ לך על זה, זה מה שהציל לי את החיים, ברוך ה'.

חשוב שתדעי שזה לא רק את מרגישה ככה, אלו הנסיונות שלנו בחיים.

אני יודעת שהרבה דברים השתנו והסתדרו בזכות הרבה דמעות ותפילות,ועדיין יש עוד הרבה על מה לבכות ולהתפלל אבל ב"ה ב"ה ב"ה היום הרבה יותר כיף לחיות ביחד.

יש גם הרבה נושאים שפשוט מסתדרים תוך כדי החיים יחד,פתאום נזכרים שפעם זה היה נושא כבד,וכבר מזמן לא.כי ב"ה כשחיים יחד,לאט לאט בלי לשים לב הופכים יותר קרובים בדעות והרגשות ומתמזגים ומתגמשים גם בלי לדבר על זה או אפילו בלי לשים לב,לכן אני לא תמיד בעד להציף את הכל ולפרוק כל תיסכול,כי מניסיון (10 שנים) יתכן שזה כבר יסתדר גם ככה,ובמיוחד עם במקום לפגוע בשני ,מקיימים "ויפגע במקום" ומתפללים על זה.

יה"ר שמי שהשלום שלו ישפיע הרבה שלום בבתי ישראל.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם

לא אוהבת לשלוח מספרי טלפון בראשי...

מקצועות שאפשר לעבוד גם באופן עצמאי, אבל כרגע לא חושבים על זה

צריך להתכונן לסערה הגדולה בשנים הקרובות.

בעלי אולי כן, באמת צריך לקחת בחשבון

תסתכלו על החיסכון שלכם כעל סל, שצריך להספיק לכל צרכיכם:

מתנות לילדים בחתונה, עזרה בלימודים אקדמיים וכיוצ''ב, וגם הצרכים האישיים שלכם - שיפוץ, רכב, פרישה בכבוד.

אחרי שתגיעו להבנה כמה יש לכם ומהם הצרכים שלכם, תוכלו לבחור כמה לתת לילדים.

אני לא חושב שזה אחראי לתת לילדים את כל הכסף, ואז להישאר בלי משהו מכובד עבור עצמכם.

להגיע לגיל 60 בלי חסכונות זה מסוכן מאוד, אלא אם כן קרנות ההשתלמות באמת יהיו שוות סכומים גבוהים במיוחד.

אנחנו מרוויחים עכשיו יותר ריבית

ברגע שנמשוך משם כסף הקרן תקטן ואפסיד את הריבית הגבוהה שאנחנו מרוויחים עכשיו.

אני חושבת שבגלל שאני יודעת שאצטרך את רוב הכסף לילדים אני מעדיפה ליצור לי עכשיו, כשאני עוד לא מחתנת קופה שהקרן שלה תגדל בשנים האלה, במקום עוד 10 שנים למצוא את עצמי עם קופה כמעט ריקה.

בוודאי שלא נתן לילדים כסף ונשאר בלי כלום, אבל הכסף הזה מלכתחילה יועד בשבילם.

בסוף יש לכם סכום מסוים היום, ויהיה לכם סכום מסוים בעוד עשור.

גם אם הכסף הזה כולו נמצא בקופה אחת וגם הוא נמצא בארבעים קופות, זה אותו הכסף והוא יעשה בסך הכל את אותה התשואה.

כל משיכה תקטין את התשואה (שאגב יכולה להיות שלילית), אין איך לברוח מזה.

הקרן שלך לא תהיה כמעט ריקה, אם מראש לא תתני ממנה הכל, אלא תחשבי כמה את רוצה לעצמך ורק את היתר תחלקי לילדים.

קרן אחרת בצד אולי תתן נוחות פסיכולוגית, אבל מבחינה כלכלית אין שום הבדל. הרי היא ממילא תעשה תעשה תשואה קטנה כי מדובר בקרן קטנה, וזה בדיוק כמו שהכסף יהיה בקרן אחת שתלך ותקטן ככל שהילדים יתבגרו ויתחתנו.

אם עכשיו הקרן עושה 8% ברור שמשנה כמה נשאר אחרי שמשכתי.

בינתיים אני יוצרת לי קופה חדשה, לא מתוך הקרן הקיימת, למקרה שזה לא היה ברור, שעוד עשור או שניים גם תגיע בע"ה למימדים נחמדים, שיניבו לי כמעט את ה8% שהקרן הראשונה נתנה לפני שמשכתי ממנה.

אתה אומר שאם אני אקח את הכסף שאני רוצה לשים בקרן החדשה ואשים בקרן הראשונה עוד 20 שנה יהיה שם אותו דבר כמו אם אעשה עכשיו קרן חדשה?

כל שקל שאת מכניסה, מקבל 8% בשנה.

גם אם השקל הזה יהיה בקופה חדשה עם אותו המסלול, וגם אם יהיה בקופה הקיימת. אין שום הבדל. השקל הזה לא יודע איך קוראים לקופה שהוא נמצא בתוכה, לא יודע מה מטרתה ולא יודע האם הוא לבד או עם עוד מיליון ש''ח. זה לא משנה לו, הוא פשוט גדל ב8%.

יש משמעות במקרה כזה?

בהנחה שיש להם פנסיות והמון הוצאות ירדו (משכנתא, שכר לימוד לילדים ועוד הרבה הוצאות שקשורות לילדים)… זה לא אמור להספיק?

שנה של מצב סיעודי למשל, עולה הון עתק.

לא חושב שצריך לצבוע כסף ליעוד, אלא ליצור חיסכון

מהחיסכון הזה ניתן למשוך כסף לכל יעוד

אנחנו אישית כן פחתנו חסכונות כמספר הילדים, אבל רק מטעמי נוחות, כרגע כולם מושקעים באותו מסלול

דבר חושב שאני חושב שצריך לשדר לעצמכם וגם לילדים (בעז"ה בזמנו ובעיתו)

הם הולכים להתחתן ולא אתם. אתם לא צריכים לממן להם את החתונה

אתם יכולים לתת מתנה יפה אבל לא להיות אחראים על מימון החתונה

פחות משנה. זה רק כאילו מאפשר לך 'לצבוע' מראש את הכסף למטרות שונות, זה לא מגדיל או מקטין את החיסכון כשלעצמו.

נראה לי יותר הגיוני לראות כמה יש לכם כרגע, להעריך כמה יהיה לכם כשתצטרכו את הכסף, ולראות כמה תוכלו לתת לכל ילד כך שיישאר גם לכם חיסכון מספיק.

שתי נקודות שלא ראיתי שכתבו:

1- חסכון בסיכון גבוה מתאים באמת לטווח ארוך. בשנים הקרובות אולי יהיה צריך לשקול להעביר חלק לסיכון נמוך כדי שיהיה לכם יותר וודאות על הזמינות בדעת צורך( כדי שלא תהיו חייבים להוציא מהחיסכון דווקא בזמן שיש ירידות משמעותיות ).

2- שימו לב לא לכתוב את החיסכון על שם הילדים, אלא להשאיר על שמכם.

אם כן, יש יתרון בכמה חשבונות שונים שמאפשרים יצירה של שכבות מיסוי בקלות. אפשר גם באותו חשבון עם ניירות שונים לאותו מדד.