היה אחד במשפחה שלי שהתאבד..(כי לא היה מי שישים לו כתף..)

את יכולה למנוע את זה תגידי למשהו תפרקי ת'קשיים שלך.... ואז את תהיי הרבה יותר קלה(מבחינת כעסים)

גם לי היו תקופות שרציתי להתאבד אבל עצרתי את עצמי... מקווה שעזרתי  יומטוב

ולפעמים זה אפילו מעיק..

הנה, רק השבת חשבתי על זה שהיה הרבה יותר פשוט, והייתי רוצה הרבה יותר, שאם אני אמות (אתאבד או אנערף..) לא יהיה לאפחד עצוב ושכולם ימשיכו בחיים שלהם. כמובן שלצערי זה לא מעשי..

באמת! אין לי איזה מטרה לצער מישו, להראות למישהו שהייתי רצינית באיומים שלי, שהייתי נורא מסכנה..

סה"כ רוצה ת'שקט שלי, בלי רעש ובלאגנים וצלצולים.

בלי בכי והיסטריה והספדים.

העלו פה פעם את העניין שאנשים לא רוצים למות כי מפחדים שלא יזכרו אותם.

לא צכה שיזכרו אותי. עשיתי פה מה שעשיתי, לא רוצה בלאגנים.

זהו לעכשיו=)

יומטוב.

דבר ראשון..את ממש ממש אבל ממש מוזמנת לאישי....

דבר שני...אני כ"כ מזדהה איתך על הכל חוץ מהקטע של החוסר רצון לחיות....ואת שואלת למה?...על זה אני אענה לך באישי.....כי זה כ"כ ארוך ומורכב......

המשך יווומקסים......ואל תשכחי שיש פווווללל אנשים שמתים עלייך ואוהבים אותך כ"כ.....

יש לי מלא דברים לדבר איתך..מנסיון אישי..אשמח שתדברי איתי באישי..אל ייאוש

למה שלא תכתבו את זה פה?

יש פה מן הסתם עוד אנשים במצבה

כי מה שאני רוצה לספר לה הם דברים אישיים שקרו\קורים לי...ואולי ככה היא תבין נקודת מבט אחרת על החיים!!

(אני לא שואל את זה כהאשמה, אלא כנסיון לגרום לך להבין מה סחף אותך לתוך המערבולת האובדנית)

אני מנחש שהפסיכולוגית יודעת יותר טוב ממני,  ובכל זאת - הייתי מחפש נקודה אחת ורואה איך אפשר להתמודד איתה.

אין לי איזה משו שהוא כ-ז-ה!! דפוק בחיים, בעבר היה, והתוצאות נשארו עד היום.

ב"ה החיים שלי עכשיו ממש מושלמים. אין, לא יכולתי לבקש חיים טובים יותר.

אבל עדיין לא נעלמות הבעיות, ומיוחד החוסר מוטיבציה להמשך החיים...

אולי זה נשמע לך שטויות, לא בא לך להאמין בזה, 

אבל כן, אני מאמינה בזה!

קודם כל,

אם הקב"ה שם אותנו כאן- יש לנו תפקיד! סבבה?

עכשיו-

יש עולם הבא! יש עונשיםם! יש גן עדן!

אם אנחנו עושים משהו לא בסדר- אנחנו נענשים.

לקחת לעצמנו את החיים זה לא בסדר! נקודה.

בא לעולם הבא אדם שח"ו מתאבד, ואז..

שואלים אותו למה התאבדת, מה הוא יגיד?

היה לי קשיים, ? קשה לי בלימודים, ? מריבות עם אח שלי, ?

שום דבר לא יתקבל..

יביאו לו אנשים במצב הרבה יותר גרוע,

יראו לו שיכל להתמודד..

אני לא באמת יודעת מה יש שם, אבל כן!  זה קיים..

ולא, אני לא תמימה..

תאמיני לי- אני יודעת טוב מאוד כמה קשיים יש!

אפילו שהם לא יותר מחברה שמתעלמת ממך,

או חברה שלא טוב לך איתה,

או אח מעיק ...

כן, ואני יודעת שקשה!

בתור אחת שדי הרבה בדיכי..

אבל יש לי ת'אמונה הזאת שיש לנו כאן תפקיד, שאסור לנו להרוג את עצמנו ככה, סתם!

עכשיו, מה שכתבתי למעלה זה אולי לא מעודד במיוחד,

אבל זה עוד סיבה "על הדרך" למה לא להתאבד..

חוץ מזה, יש עוד מליון סיבות,

אבל כאן, ככה, מה אני יכולה להגיד לך?!

החיים יפים..? יאללה יאללה.. כמה פעמים אמרו לי את זה!

זה לא מה שעוזר, 

אבל תנסי, תכריחי ת'עצמך לחייך.. וזה יבוא!

מנסיון!!!!!!! =] =]

ותביני שבעז"ה זה יעבור,

כן... עוד אפשר לקרוא לזה גיל ההתבגרות.. ; )

סליחה אם חפרתי, או שזה לא מה שרצית לשמוע!

מקווה שזה יעזור איכשהו..

יומקסיםם! =)

צהרים טובים.

אני גדול ממך במעט מאד שנים (22), ומצטער שלא היתה לי הזדמנות כמו שאת מציגה..

גדלתי נורמלי ואני אדם נורמלי והכל נורמלי... ומעולם לא הגעתי לצומת שמכריחה אותי למצוא מהות בנורמליות הזאת...

את לא חייבת לחיות. והעובדה הכי טובה לזה, היא שאת יכולה לשנות את זה.

איך שאני קורא בין השורות, נמאס לך מכל ההסברים שמסבירים למה לא לגמור עם זה.

וזה כ"כ אמיתי!

באמת זה דבר שאי אפשר להסביר אותון, וכל פעם שאדם ינסה להסביר הוא יביא את עצמו לפינות קטנות, ולדברים שאפשר לדחותם בקלות.

זה טבעם של דברים עמוקים ומשמעותיים.

ואולי, חיים במצב שאת חיה בהם עכשיו, באמת אינם כדאיים.

אז תגמרי עם החיים האלו!

ותבני חיים חדשים.

שיש בשביל מה לקום בבוקר.

שיש בשביל מה לחיות.

וכשתבני לעצמך את החיים האלו, תסתכלי על כולנו, האנשים הקטנים שפשוט חיים את מה שהם נולדו איתו, ולא יודעים למה ובשביל מה. הסיבה היחידה שהם לא גומרים עם זה, זה רק כי ככה היה אתמול, אז ככה נעשה גם מחר...

תסתכלי מהצד על כל האנשים שמרוב שאין להם משמעות, הם חייבים אייפון שיעסיק אותם ושישכחו מזה.כאלה שלא מצליחים לגרד את עצמם מהמיטה. אנשים כמוני.

וכשתבני לעצמך את החיים האלו, תקומי עוד לפני השמש מהמיטה, כי לא תוכלי לחכות עד שהיא תעלה, כי כ"כ תרצי לעשות דברים. כ"כ תרצי לחיות!

אבל לרוב האנשים אין סיכוי לבנות את החיים המשמעותיים אלו.

כי הם לא רוצים לעשות שינוי משמעותי.

וכנראה שההוא למעלה יודע את זה, ולכן הוא משאיר אותם נורמאליים, ולא מעלה בדעתם מחשבות כמו שלך.

כמה אנשים זוכים לקיים מצוות 'ובחרת בחיים'? אני מקנא.

אם תרגישי שלמה אם זה שהחיים בידים שלך,

אם תהיי שלמה עם זה שיש לך שתי אפשרויות לפניך,

תרגישי עם זה שלמה, בלי לבכות, בלי להתלונן,

אז אולי יש סיכוי שתבחרי בדרך אחרת. בדרך של חיים.

וגם אם לא, זה בסדר. את לא תהיי הראשונה ולא האחרונה.

וזה לא כ"כ מפחיד. פשוט סתם חבל.

אגב, בדיוק לפני רגע, הבת שלך, החמודה, הקטנה, שיצאה מהרחם שלך לפני כמה חודשים חייכה אלי.. כן תעצמי עיניים ותדמייני את תווי הפנים שלה.

ממש כאילו שמעתי אותה לוחשת "איזה עולם יפה, מתוק" בחיוך ענק ומצחיק, ואמא שלה לוחשת לה בחזרה "את עוד לא יודעת כמה הוא מתוק... חכי שתראי כמה רוע יש בו, ואז תביני כמה הוא מתוק!"

ואשמח אם תלמדי את כולנו, איך לחיות חיים של משמעות.

תודה! אביעד

על כל טענה שתביאו יש אלף טענות הפוכות.

בבקשה מכם  - ואני מבקשת את זה בשמי ובשם כל האנשים שמרגישים שתשובות כגון ה' רצה לא מספקות אותו, תנו סיבה שהיא משמעותית באמת. שאני יכולה לצאת מכאן -פורום נוג"ה ולהגיד שנתנו לי סיבה אמיתי למה יש לי ולאנשים אחרים מה לחפש בעולם.

ו...את מוזמנת באישי...ואני לא מבטיחה שזה יעזור...

לא הובנו דבריי.

לא התכוונתי לטעון טענה מסויימת, רק לומר בפה מלא:

אי אפשר לתת סיבה לחיות. את זה מרגישים.

קחי אחריות על עצמך.

תביני שאת יכולה לעשות כרצונך, וחייך בידיך.

תיצרי לעצמך משמעות לחייך.

ובאמת, משמעות לא באה בקלות, זה דבר שבונים.

רק רציתי להדגיש, שיש בזה זכות, זה נסיון שלא הרבה אנשים חווים, וממילא לא הרבה אנשים חיים  חיים של משמעות. יש אנשים שמצליחים להעביר שמונים שנה בלי משמעות.

את מרגישה שבלי משמעות את לא יכולה להמשיך.

מה שאומר שיש לך יותר סיכוי, יותר יכולת לחיות חיים של משמעות כי אין לך ברירה אחרת, את לא מסוגלת לחיות חיים של סתם.

אז תנצלי את זה!

בהצלחה

אני לא חושבת שמתישהו תצאי מפורום נוג"ה ותגידי שכאן נתנו לך סיבות לחיות. למה? כי כאן את לא תמצאי חיים. למה? כי חיים תמצאי איפה שיש חיים!

וכאן זה אינטרנט. א-י-ן חיים. אין כאן אנשים אמיתיים, האנשים כאן מורכבים מאותיות על מסך. את רוצה שאותיות על מסך יתנו לך משמעות לחיים שלך? סיכוי קטן.

אף אחד לא יבוא ויגיד לך המשמעות לחיים שלך היא ככה וככה, ותצאי כשאת יודעת למה את רוצה לחיות. יש כאן המון אנשים טובים שירצו לעזור לך, אבל אי אפשר למצוא משהו אמיתי בקשר וירטואלי.

בעז"ה יום יבוא ותחיי כי את רוצה לחיות ולהגשים חלומות, אבל את תגיעי לזה מעצמך, ומהחיים שלך, ומהאנשים שאת מכירה. 

פשוט אנשים לא- אמיתיים לא יתנו לך סיבה אמיתית לדבר הגדול והעמוק והמורכב שאת מחפשת.

בהצלחה!!

מוזמנת לאישי..

יפה כתבת....
קיבלתי המון לחיים (ולא כי אי פעם רציתי לאבד את עצמי..)

באישי

אני צינית מגעילה ואני אשמח אם מי שמכירה אותי לא תגיד לי את האמת שאני אגואיסטית -בפרצוף

אז ככה... 

פעם הבאה שאת חושבת ללכת להתאבד (תפתחי פורום בפופ טייגר (הווליווד)) ותודיעי לי 

אני בטוחה שאשמח להצטרף אלייך 

אני שונאת את עצמי ובכנעות... מי לא?

אנחנו אוכלים כמו פרות יישנים כמו חזירים וימסריחים כמו שור שחזר ממרדף אחרי הבד האדום

אנחנו חלאות ואין מה לעורר על זה 

ואז מה ????????????

אנחנו גם לא מלאכים!!! אנחנו אוכלים שותים יישנים  והם עושים את התפקיד הקטן שלהם ונשרפים ולכן אנחנו בני אדם 

שגם אםם סיימנו תתפקיד שלנו אנחנו צריכות להשאר בעולם

אני ממש מצטערת שכתבתי לך נאום ועוד אחד עם כ"כ הרבה שגיאות מקלדת

מאד מאד מקווה שזה יועיל לך

אבי. 

את הולכת לפסיכולוגית - למה את חוששת לספר לה על מחשבותיך? זו המטרה לשמה את הולכת, לא?

בנטיות אובדניות שלא מרפות מטפלים לעתים בעזרת טיפול תרופתי!

כן, כמו כשיש דלקת אוזניים מקבלים אנטיביוטיקה, אז כשיש נטיות אובדניות לא מוסברות ולא נשלטות - מקבלים טיפול תרופתי - פסיכיאטרי.

נשמע מפחיד?

פחות מאשר להתאבד.

קודם כל, זה גיל ההתבגרות! זה הגיל של כל הבאסה והתסכולים, לא צריך לפחד מהם! זה בסדר להיות לפעמים קצת בבאסה, ואפילו לפעמים להיות הרבה בבאסה (ואל תגידו שאמרתי את זה )

לדעתי את צריכה להבין קודם כל, וזה ידרוש ממך לשבת ולחשוב קצת, לענות על שאלות ובעיקר בעיקר להיפגש עם עצמך.

-מה גורם לכאב שלי? באמת לחשוב עם עצמך על הדברים הכי גרועים, הכי נוראיים ולא להתבייש, כן, רע לי! רע לי כי...!!!

-למה הדברים האלה כ''כ קשים לי? מה בהם גורמים לי להרגיש שאני ממש לא מסוגלת להמשיך? 

- למה אני מעדיף את המוות על פני החיים? את החידלון מפני ההמשכיות? 

-מה אני מרגיש שחסר לי? (פיזית ונפשית) הרי לכל אדם יש צרכים, איזה צרכים את מרגישה שממש לא נענים להם. 

צריך לזכור, שכדי להעביר את הכאב צריך להיפגש איתו. והמפגש הזה הוא קשה, הוא ממש להסתכל לכאב בפנים. במפגש צריך לתת מקום לכאב, אבל לא מתוך שקיעה והפסק אלא מתוך התחברות לכאב על מנת לצמוח. מתוך הסתכלות של חיפוש פיתרון. 

למרות הקשיים שלי אני מאמין בקב''ה ובטוב שהקב''ה מנסה לתת לי, צריך לנסות לראות מה את למדה מהקשיים. (כן, מדברים על הקב''ה כי הקב''ה קשור לכל רבד ורבד בחיים שלנו. לא בצורה מעיקה אלא בצורה אמיתית וחיה, הוא נמצא בהכל. וכדי לצאת מהדיכאון, צריך גם להעזר בו!). 

אני זוכרת שפעם אחת היה לי מאוד קשה וממש אני זוכרת שדיברתי עם הקב''ה ושאלתי אותו למה, לא הבנתי! לא היה לי כוח להתמודד יותר. 

בוקר אחרי זה- למרות שהבעיה לא נעלמה, בכלל לא. יכולתי פתאום לראות באיזה מקום טוב יחסית אני כן נמצאת. יכולתי ממש לראות באיזה מקום הייתי אם לא הייתה לי נוכחות ה' בחיים. 

התפילה משנה את צורת ההסתכלות שלי, את המקום בו אני נמצאת, מעבירה אותי למקום שבו אני כן יכולה להתמודד דווקא. על פי הרמב''ן יש מצווה להתפלל לקב''ה כשיש צרה. כל פעם שיש צרה, תפילה. הקב''ה תעזור לי! תפילה שמגיעה מתוך שברון לב, מתוך הסתכלות על המציאות ואמונה שהיא יכולה להיות יותר טובה, מתוך כאב למה היא לא טובה- זאת תפילה נפלאה! תמיד חשבתי הפוך, שזה לא טוב להתפלל לקב''ה מתוך צורך וכאב. אבל התפילה שנובעת מתוך כאב היא עוצמתית. אני לא אומרת שבגלל זה הקב''ה נתן לנו צרות. כי אני לא יכולה לעשות חשבונות שמים. אבל אני אומרת שאם כבר יש מציאות של מיצר- להתפלל.
"מן המצר קראתיה ענני במרחב יה"- איך זה יכול להיות שאם התפללנו במצר פתאום הקב'ה עונה לנו במרחב? כי ע''י התפילה נכנסים למרחב, ושם הקב''ה עונה לנו. התפילה מעלה אותנו ומקדמת אותנו. 

בנוסף, ההבנה שיש משהו מעלי היא טובה. נכון יש לי צרות! צרות קשות וכואבות! אבל הקב''ה מעלי, יש משהו שהוא גדול מעבר לצרות והקושי העכשוי, משהו שאומר לי להמשיך ולהתקיים, להמשיך ולנצל את הכוחות הנפלאים שיש לי. 

נפריד בין הקושי והחיסרון שלי לבין האדם הטוב שאני! 

ננסה להבליט את הדברים הטובים שיש בי, למרות הקשיים ולמרות המכאובים אני בן אדם עם כוחות. במה אני טוב? במה אני יכולה להשפיע? במה אני יכולה לשנות? למי אני יכולה לעזור? במה אני יכולה לקדם? במה הנוכחות שלי בעולם היא ייחודית ואין אחרת ממני- יש לזה תשובה! יש חשיבות לכל אדם ואדם שנמצא פה. כל אדם הוא אוצר. מה מיוחד בי? אתה מיוחד! רק תחפש במה. 

נמתיק את הקושי, נדבר ונבין מה אני צריכה לעשות כדי לשמח את עצמי, כדי להתחבר לכוחות העצומים שיש לי. 

ננסה למצוא דרכים להפיג את הכאב, כל כאב שיש לנו וכל צרה שיש לנו יש לה מטרה. בדיעבד היא יכולה לקדם אותנו. ברור שהיינו מעדיפים חיים ללא צרות. או שמא? משל למה הדבר דומה? לאב שנתן סטירה לבנו ונתן לו רטייה ותרופה כדי לרפא אותה ואמר לו שכל זמן שהוא משאיר את הרטייה הוא יהיה בסדר. אבל רגע? למה הוא נתן לבן בכלל סטירה? לא עדיף שלא יתן סטירה?. יש שתי דרכים להסתכל על הרטייה- כמשהו שמרפא ותו לאו, או כתבלין, כמשהו שמקדם ונותן טעם לחיים. (מס' קידושין)

ת'כלס, זה לא מספק. באמת קשה להבין למה הקב''ה נותן לנו כאב. ויש תשובות, כי זה התפקיד שלנו, כדי להוכיח לנו כמה יש לנו מסוגלות. אבל האמת היא, שתשובה כללית לי אישית קשה לתת. אני יכולה לראות לפעמים איך קושי מסויים הוליד דברים מבורכים. ויש לי אמונה שהקב''ה עושה טוב, ושההתמודדות היא בריאה. זה קשה, אבל אפשר להאמין. צריך לזכור שיש לנו כוחות עצומים ויש לנו יכולת להתמודד. הקב''ה לא מנסה רשעים הוא מנסה צדיקים. 

נתפלל, נתחבר, ננצל את הקושי שלצערנו נמצא ונתחבר לעצמנו, לקב''ה, לחברה, לא ניכנס ליאוש ושבירה. נצמח. יש לנו את היכולת לעשות כן. 

כדאי לפנות לעזרה מקצועית, הורים, חברה טובה שיש ביכולתה לעזור, בפורום זה לא מספיק. אם קשה, מדברים, לא לשמור בלב! זה כואב פי עשר.

והכי חשוב! להיות פתוחים לשינוי תפיסה, להיות פתוחים לראות את הטוב. לפעמים מרוב שעסוקים בבעיה לא שמים לב שהפתרון חולף ועובר על יד פנינו.

אני אשמח לדבר באישי, ובכל מקרה, שיהיה ב''הצלחה רבה רבה!! 

בעז''ה שהקב''ה ישלח לך שפע של כוחות כדי להתמודד ולהבין את עצמך ולהתקדם הלאה.

שאתם מורות

יקירתי- מבחינתי רק מעיד על כמה האדם יקר לי.

ולא במובן של "תלמידה יקרה למה לא הגעת לשיעור"

ואשמח אם תפני אלי באופן אישי, רוצה מאוד לנסות לעזור, לשמח, לחזק. הלוואי ואוכל...

בינתיים שולחת המון חיבוקים ותמיכה.

לא נראה לי שבאמת מישהו מסוגל להכיל את הקושי שלך או לחוות את מה שאת חווה. לעולם זה יהיה כאב ששמור רק לך אך מה שכן הוא שכן אפשר להבין אותך. גם אני חוויתי לא מעט קשיים, ושוב אין טעם להשוות, וגם לי באו מחשבות בכיוון..אבל יותר מכל אני חושב שראוי לדעת שזה שאת פה זה אומר שאת נצרכת פה בעולם, שאלוקים באמת באמת צריך אותך!!!! יכול להיות שאת לא חווה ולא מרגישה את זה. אז מה? זה לא הופך את החיים ליותר קלים אבל זה כבר אומר שלכל קושי יש גם מטרה, זה נותן אמונה גדולה שכל כאב, גדול ככל שיהיה, בא באמת לגדל אותנו ולהצמיח אותנו, אם רק ניתן לו. אני לא יודע מי את, אך אני יודע בוודאות שאלוקים אוהב אותך! אני יודע שזה נשמע לך הדבר הכי הזוי כרגע אבל זו האמת. אם תתאבדי, זה בכלל לא משנה כמה אנשים יבכו ולכמה אנשים יהיה עצוב, זה לא הסיבה שבגללה את לא עושה את המעשה הזה. הסיבה היחידה היא בגלל שאם תתאבדי , את תחסרי לעולם.

מי שאת, עם הכוחות המיוחדים שאלוקים נתן לך. צריך אותך, באמת! את לא לחינם פה! ואם גם באו לך קשיים לחיים, זה אומר שאת באמת גדולה מהחיים כי כשאלוקים נותן קושי הוא גם נותן כוחות וכלים להתמודד איתו, ולא תמיד אנחנו מצליחים לקחת את הכוחות האלו לבד, ולפעמים אנחנו צריכים עזרה, וגם זה אלוקי! כל שנשאר לי להגיד הוא רק שבאמת אנחנו אוהבים אותך כי את נשמה יקרה שניתנה פה בעולם וברור לנו שיש לך תפקיד גדול וחשוב. תאמיני בעצמך ותדעי שהקשיים שבדרכך הם באמת קשיים אבל אם גם תאמיני בעצמך אז תצאי מהם עוצמתית וטהורה פי כמה. אנחנו צריכים אותך, מקווים שתקשיבי לעצמך, לקול הפנימי שחפץ באמת בחיים ומתוך כך גם מוכן להתמודד מול כל קושי! אוהבים!

כי בניגוד למה שאמרו לפני, אני לא חושבת שזה "גיל ההתבגרות", ועצות בנאליות ("תחייכי כל בוקר") לא ממש יועילו במקרה שלך.

מה לעשות? זכית!

קבלת אתגר שלא הרבה אנשים מקבלים.

זה דורש ממך יותר, אבל מביא אותך למקומות גבוהים יותר.

בשביל האתגר הזה צריך עוצמה נפשית גדולה - אשריך!

בכל מקרה,

אני לא חושבת שזה חכם להסתיר את המחשבות שלך מהפסיכולוגית.

א. כי היא יודעת הרבה יותר ממה שנדמה לך. גם אם את לא מספרת.

ב. כל הרעיון של טיפול פסיכולוגי זה להפתח. אי אפשר לעזור לך אם את לא מביאה את עצמך אל הטיפול, אם את לא פותחת את הדברים הכמוסים.

ואם לא יעזרו לך... את גם עלולה להגיע לאשפוז.

ג. לפי מה שכתבת פה, אני ממש לא חושבת שיאשפזו אותך.

יש לך פה יופי של בסיס להתקדמות. למה לאשפז?

ד. גם אם כן יחליטו לאשפז אותך - אני מניחה שלא יעשו את זה כדי להפטר ממך או להזיק לך. כנראה שרוצים לעזור לך. (ואני מבינה כמה זה קשה לעשות משהו, כשאתה יודע שזה עלול להוביל אותך לאשפוז...)

בהצלחה!

אפשר לשלוח מסר.

רק שאת בניק הזה אז אין לי מושג איך להעביר לך את זה. 

אבל ממש אהבתי חמוד מאד !!!

תכתבי באישי. 

אחלה יום!!!!!!!!!!!!!!!

תסתכלי תמיד על חצי הכוס המלאה.. על כל הדברים שיש לך ולא על מה שיש לך ולא הולך לך!

כתוב בספר הכסא הריק של רבי נחמן מברסלב ככה:

אם אינך חש בשמחה ? העמד פנים.
אפילו אם אתה שרוי בדיכאון, התאמץ לחייך, התנהג כאילו אתה שמח.
והשמחה האמיתית...בא תבוא.

כמה שזה נדוש זה הכי נכון בעולם!!
 

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...