מוזמנת לאישי

א. מתישהו מגיע איזהשהוא גיל שמתרחש מעבר בין 'הרגל' ל'רצון'. יש הרבה הרבה אנשים שממש לא שומרים מצוות רק כי חינכו אותם, אלא שחינכו אותם, והם לא הסתפקו בזה, ובדקו בעצמם אם זאת הדרך שהם רוצים לחיות בה. בדר"כ זה קורה בגיל שלנו- שכבר זה שאמרו לנו לעשות משהו זאת דווקא סיבה לא לעשות אותו..

ב. אנחנו בכלל לא יודעים על קיומו?? סליחה?? את לא יודעת. (לא נכתב מתוך זלזול או משהו כזה...) כי אני יודעת שיש אלוקים, ואני מתפללת אליו, ולא לאיזה כלום. ואני יודעת את זה כי בדקתי את העניין...

אם השאלות האלו לא ברורות לך את מוזמנת להתחיל לבדוק אם יש אלוקים, ואם כדאי לך לעשות מה שהוא אומר..        בהצלחה!!!

וכל אחד מברר את זה בגיל אחר ,בתקופה אחרת . מתי שהוא מחליט שהוא לא יהודי כי אבא שלו כזה ..

אלה כי הוא חושב שזה דרך האמת ..

יש כאלה שיטוסו  להודו כדי לחפש את האמת ,ויש כאלה שילמדו כדי להבין ...

כל אחד בדרך שלו ! 

ואני כן מאמינה באלוקים גם אם לא ראיתי אותו ! אני מרגישה אותו . הוא תמיד איתי ..

ולעניות דעתי את גם צריכה להתחיל לחקור מוזמנת באישי ..

כשמגיעים לגיל מסוים שום דבר לא מחזיק רק כי 'ככה חינכו אותנו'.

בגלל זה לומדים מחשבת  בתיכון.

אז ככה, אני עכשיו כתה ח',

שנה שעברה בכתה ז' הבנתי שאני לא באמת מאמינה בכל מה בחינכו אותי עכשיו וזרקתי הכל כמעט מבפנים, מבחוץ פשוט היה נראה שיש "התדרדרות" מבחינת הלבוש וההתנהגות....

באיזשהו שלב פשוט הבנתי שכל פעם כשאני בצרה אני מרגישה כאילו יש כח עליון, כאילו יש למי להתפלל....

ואז התחלתי להאמין שוב, וחידשתי את קיום המצוות....

כל הזמן הזה עד לא מזמן חייתי באמונה, אני לא אגיד שלא עלו לי מידי פעם מחשבות שאולי מישהו מתוחכם מאוד המציא את הכל.... אבל בסה"כ- האמנתי, והלכתי לפי ההלכה....

עכשיו- לא מזמן- התחילו לעלות לי שוב חלק מהשאלות- רק ברמות אחרות- והתשובות של אז כבר לא מספקות אותי....

דוגרי-- עכשיו, שיא המציד לי כל הזמן שאני מתפללת למשהו שאני כאילו לא מאמינה בו- מצד שני קשה לי עם שהאמנתי בדבר הזה כבר שנה... ושכשאני בצרה אני כן לדוג' אומרת פרק תהילים....

אני כן משתדלת להקפיד בהלכות, ללכת בדרך התורה, וכו'.... אבל אני לא באמת מאמינה ב'מושלמות' הזאתי- בכנות, יש הרבה דברים שאני לא מאמינה שהתורה צודקת בהם. כולם אומרים שהתורה יודעת מה טוב לנו באמת- אז ת'אמת אני ממש ממש לא סומכת על זה בעיניים עצומות...... יש דברים שאני עושה שונה כי אני חושבת שזה יותר נכון בשבילי....

ויותר מזה-

למדתי לא מזמן שהערך של אהבת ה' הרבה יותר גדול מיראת ה'.... ורואים את זה גם בקריאת שמע- הדבר הראשון שמצווים עלינו הוא: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך....".

הבעיה היא שאני לא מצליחה להגיע למעלה הזאתי של אהבת ה'- כי אני מרגישה כ"כ הרבה פעמים שאין שומדבר מאחורי זה.....

אבל מצד שני- המוות הקליני ממחיש לנו די בצורה וודאית שזה נכון, אבל קשה לי להאמין לזה.... פשוט קשה לי לחשוב שזאתי באמת האמת, שיש איזו רוח שנוצרה מעצמה או מאנלא יודעת מה ובראה אותנו.... זה פשוט נשמע כ"כ------ לא מציאותי. לא אמיתי.

^^^ובעקבות כל סיפורי הזוועה שסיפרו לי על המוות הקליני, ועל הבית דין והגיהנום שכבר הבנתי שחתמתי שם קבע.... הגעתי קצת מידי פעם (ברגעים הבודדים שאני מרגישה שזו אמת) ליראת ה', אבל אני לא מקיימת את המצוות כי אני באמת חושבת שזו האמת ואנלא יודעת מה עוד (...כי אני לא יודעת, אני מבולבלת...) אני מקיימת אותן ומדקדקת בהן רק בשביל לעבור ת'בית דין הזה- זה מרגיש דוגרי כאילו פשוט מחליטים שאנחנו יהודיים בלי לשאול אותנו ואח"כ אנחנו צריכים לסבול!!!!!!!!!!!!!!!

אני יודעת שאומרים שהיינו בהר סיני וזה.... אבל עם כל הכבוד- אני אישית ממש לא זוכרת שאמרתי שאני מסכימה להיות בעונש כל החיים ולדקדק בכל משהו קטנצ'יק שאני עושה..... ולא ליהנות מהחיים בגלל המצוות האלו.....

ת'אמת- אולי עדיף להיות גויים.... גם ליהנות מהחיים, וגם אח"כ לא להיענש על זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!! סטלהה

ח"ו!! לא התכוונתי להגיד שאין אלוקים!!! אני יודעת שיש אלוקים!! השאלה אם זה בא ממני.....

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....