ואומר את דעתי. אמנם אפשר לפתוח את זה עד לבלי סוף ובשנים האחרונות הרצנו על הענין הזה כאן בערוץ אינספור שעות דיונים, אבל התקציר של זה הוא כזה:
אין בן בעולם שיעריך בת שלובשת קצר וחושפת את עצמה כאובייקט. איןכזה דבר בעולם. אולי הוא ימשך אליך, אבל לא יעריך אותך. תהיי בטוחה בזה. ואני אישית שמעתי איך זה נשמע מהצד של הבנים.
אני אומר עוד משהו -
לא צריך להיות דוסית חנוקה כדי להיות צנועה, אמיתית, ישרה וטובה ועדיין פעילה ונמרצת עם הרבה צחוקים, חוש הומור וחברותיות. זה לא סותר. אב ל זה כ ן - מחייב.
אם את זורמת - תזרמי בכיף, תצחקי בכיף, אבל שימי לב טוב טוב איפה הגבול נמצא ולא לעבור אותו. יותר נכון - שימי את הגבול שלך אישית צעד אחד לפניו. כדי שיהיה לך יותר קל לעצור אם תתחילי להחליק. "שמור מרחק"! 
עכשיו עוד נקודה:
אחרי כמה שנים דברים נראים אחרת, את יותר בוגרת ויותר מבינה דברים ומתוך כך גם רואה אותם אחרת. את לא תרצי לראות את עצמך ולא להזכר בעצמך לבושה קצר ובוטה, לא תרצי לזכור את עצמך מתחנפת לבנים ועושה פוזות.
לעולם לא תרצי לזכור את עצמך מתבזה או "מתפלשת" כדי לקבל מבט של בן. אז אל תעשי את זה!
תשמרי על כבודך, ומתוך כך תאמיני לי שיעריכו ויכבדו אותך יותר.
אני לא אומרת את זה ממבטה של מחנכת, כי אני ממש לא כזאת, אלא בתור מישהי שהיתה שם, ויעידו כאן החבר'ה של הפורומים שראו אותי, הכירו אותי וידעו שאני מסוגלת ליצור ולעשות הרבה דברים, אבל - יש גבול.
זה צריך להיות מקורי, מעניין, משעשע, זורם, הכל! אבל - - עם גב תורני חזק שלא יתן לנו ליפול בנהר הזרימתי הזה. צריך לזכור מאיפה מאנו ולאן אנחנו הולכים.
אנחנו לא הטיפוסים הגלותיים, אבל כאנשי ארץ ישראל אנחנו צריכים לזקוף את הראש וללכת בדרך התורה בגאון.
זה לא אומר שצריך להיות יאכנע שפופה בצבע חום, מבט קבור באדמה וממלמלת כל היום פסוקים ולא עונה לענין. הפוך! צריך להיות מובילים ומעניינים, פעילים ושמחים, עם עיניים שמחות ופה צ וחק - אבל עם כבוד וגאווה.
כי אנחנו בני מלכים. ובני מ לכים לא מתבזים.
הם מ ו ב י ל י ם. ובכבוד!
) מכירה אותך, ושונאת שבנים עושים פוזות... והיא מזהה אם אתה עושה פוזות, לכן עדיף שלא.....
