ותמיד יש תקופות טובות.

את לא רוטצה החתן?

ללדת?

לחיות ולהועיל לחברה?

קורה לכל אחד.. מוזמנת בכף באישי..!

קבלי עידוד  !! התקופות הקשות עוברות ואז מגיעות תקופות מדהימות !! [מנסיון..שווה לחכות להם]

"בסוף הדרך עוד תהיה מאושר" למה להרוס חיים שלמים ביגלל חודש ?! גם עם עכשיו לא טוב ..

ובואי לאישי ישלי הרבה מה לספר לך =]]

|קורץ לטובי|

ואני מחכה לך.

|קורץ לניגונים|

וגם לי יש מה להגיד ..

אאממ אאממ.

אני שיא המבינה אותך אבל ת-מ-י-ד תחפשי כל מיני דברים ששווה לחיות בגללם-זה נותן כח

 ותזכרי שעדיין צריכים אותך בעולם כי בגלל זה את פה ובגלל זה נולדת

 וכל הזמן תזכירי לעצמך את הדברים הטובים שיש בך...

                מקווה שעזרתי...

"ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע ובחרת בחיים".

זה שכמה שיהיה לי יותר כואב וקשה, זה יעשה אותי אח"כ לבנאדם יותר טוב, יותר שלם עם עצמו, יותר בוגר, יותר... לא יודעת איך להגדיר את זה, זה פשוט יעשה אותך בנאדם יותר.

גם אם ברגעים הקשים לא אכפת לך מכלום... יש על זה שיר מהמם-

                 "אין פסגה שלא שווה את התהום,

                  אין ים שלא שווה את הגלים

                 בשביל הטוב צריך קודם לסבול

                 אבל כשאני עצוב אני שוכח מהכל!!"

ויש עוד דבר- אמונה. כשבנאדם מאמין יש לו במה להאחז תמיד, יש לו לאיפה לחזור, הוא לא תלוי תלוש באמצע שומקום ומנסה לשרוד.. מוזמנת לאישי!!

 בהצלחה...

וואייי שאני יסספר לך על הצרות שלי??
על הלילות שאני עובר??
אבל מה לעשות,אפעם לא אמרתי באלי למות,למדתי שעם כל דבר בחיים צריך להתמודד ולנסות....
באלי למות זה פשוט לברוח מבעיות!!!

אמנם הגבתי את התגובה הזאת לאדם אחר, אבל לדעתי יש פה כמה נקודות למחשבה שאם את רוצה אשמח שתקראי, אם לא, אז לא, וזה גם בסדר גמור.

אני לא חושבת שיש איזשהי נוסחת פלא איך למצוא טעם בחיים. אבל יש כמה דברים שיכולים לעזור. והראשון שבהם זה לא לפחד שקשה. זה טבע האדם שיהיו לו זמנים קשים!

 זה בסדר להיות לפעמים קצת בבאסה, ואפילו לפעמים להיות הרבה בבאסה (ואל תגידו שאמרתי את זה )

לדעתי את צריכה להבין קודם כל, וזה ידרוש ממך לשבת ולחשוב קצת, לענות על שאלות ובעיקר בעיקר להיפגש עם עצמך.

-מה גורם לכאב שלי? באמת לחשוב עם עצמך על הדברים הכי גרועים, הכי נוראיים ולא להתבייש, כן, רע לי! רע לי כי...!!!

-למה הדברים האלה כ''כ קשים לי? מה בהם גורמים לי להרגיש שאני ממש לא מסוגלת להמשיך? 

- למה אני מעדיף את המוות על פני החיים? את החידלון מפני ההמשכיות? 

-מה אני מרגיש שחסר לי? (פיזית ונפשית) הרי לכל אדם יש צרכים, איזה צרכים את מרגישה שממש לא נענים להם. 

צריך לזכור, שכדי להעביר את הכאב צריך להיפגש איתו. והמפגש הזה הוא קשה, הוא ממש להסתכל לכאב בפנים. במפגש צריך לתת מקום לכאב, אבל לא מתוך שקיעה והפסק אלא מתוך התחברות לכאב על מנת לצמוח. מתוך הסתכלות של חיפוש פיתרון. 

למרות הקשיים שלי אני מאמין בקב''ה ובטוב שהקב''ה מנסה לתת לי, צריך לנסות לראות מה את למדה מהקשיים. (כן, מדברים על הקב''ה כי הקב''ה קשור לכל רבד ורבד בחיים שלנו. לא בצורה מעיקה אלא בצורה אמיתית וחיה, הוא נמצא בהכל. וכדי לצאת מהדיכאון, צריך גם להעזר בו!). 

אני זוכרת שפעם אחת היה לי מאוד קשה וממש אני זוכרת שדיברתי עם הקב''ה ושאלתי אותו למה, לא הבנתי! לא היה לי כוח להתמודד יותר. 

בוקר אחרי זה- למרות שהבעיה לא נעלמה, בכלל לא. יכולתי פתאום לראות באיזה מקום טוב יחסית אני כן נמצאת. יכולתי ממש לראות באיזה מקום הייתי אם לא הייתה לי נוכחות ה' בחיים. 

התפילה משנה את צורת ההסתכלות שלי, את המקום בו אני נמצאת, מעבירה אותי למקום שבו אני כן יכולה להתמודד דווקא. על פי הרמב''ן יש מצווה להתפלל לקב''ה כשיש צרה. כל פעם שיש צרה, תפילה. הקב''ה תעזור לי! תפילה שמגיעה מתוך שברון לב, מתוך הסתכלות על המציאות ואמונה שהיא יכולה להיות יותר טובה, מתוך כאב למה היא לא טובה- זאת תפילה נפלאה! תמיד חשבתי הפוך, שזה לא טוב להתפלל לקב''ה מתוך צורך וכאב. אבל התפילה שנובעת מתוך כאב היא עוצמתית. אני לא אומרת שבגלל זה הקב''ה נתן לנו צרות. כי אני לא יכולה לעשות חשבונות שמים. אבל אני אומרת שאם כבר יש מציאות של מיצר- להתפלל.
"מן המצר קראתיה ענני במרחב יה"- איך זה יכול להיות שאם התפללנו במצר פתאום הקב'ה עונה לנו במרחב? כי ע''י התפילה נכנסים למרחב, ושם הקב''ה עונה לנו. התפילה מעלה אותנו ומקדמת אותנו. 

בנוסף, ההבנה שיש משהו מעלי היא טובה. נכון יש לי צרות! צרות קשות וכואבות! אבל הקב''ה מעלי, יש משהו שהוא גדול מעבר לצרות והקושי העכשוי, משהו שאומר לי להמשיך ולהתקיים, להמשיך ולנצל את הכוחות הנפלאים שיש לי. 

נפריד בין הקושי והחיסרון שלי לבין האדם הטוב שאני! 

ננסה להבליט את הדברים הטובים שיש בי, למרות הקשיים ולמרות המכאובים אני בן אדם עם כוחות. במה אני טוב? במה אני יכולה להשפיע? במה אני יכולה לשנות? למי אני יכולה לעזור? במה אני יכולה לקדם? במה הנוכחות שלי בעולם היא ייחודית ואין אחרת ממני- יש לזה תשובה! יש חשיבות לכל אדם ואדם שנמצא פה. כל אדם הוא אוצר. מה מיוחד בי? אתה מיוחד! רק תחפש במה. 

נמתיק את הקושי, נדבר ונבין מה אני צריכה לעשות כדי לשמח את עצמי, כדי להתחבר לכוחות העצומים שיש לי. 

ננסה למצוא דרכים להפיג את הכאב, כל כאב שיש לנו וכל צרה שיש לנו יש לה מטרה. בדיעבד היא יכולה לקדם אותנו. ברור שהיינו מעדיפים חיים ללא צרות. או שמא? משל למה הדבר דומה? לאב שנתן סטירה לבנו ונתן לו רטייה ותרופה כדי לרפא אותה ואמר לו שכל זמן שהוא משאיר את הרטייה הוא יהיה בסדר. אבל רגע? למה הוא נתן לבן בכלל סטירה? לא עדיף שלא יתן סטירה?. יש שתי דרכים להסתכל על הרטייה- כמשהו שמרפא ותו לאו, או כתבלין, כמשהו שמקדם ונותן טעם לחיים. (מס' קידושין)

ת'כלס, זה לא מספק. באמת קשה להבין למה הקב''ה נותן לנו כאב. ויש תשובות, כי זה התפקיד שלנו, כדי להוכיח לנו כמה יש לנו מסוגלות. אבל האמת היא, שתשובה כללית לי אישית קשה לתת. אני יכולה לראות לפעמים איך קושי מסויים הוליד דברים מבורכים. ויש לי אמונה שהקב''ה עושה טוב, ושההתמודדות היא בריאה. זה קשה, אבל אפשר להאמין. צריך לזכור שיש לנו כוחות עצומים ויש לנו יכולת להתמודד. הקב''ה לא מנסה רשעים הוא מנסה צדיקים. 

נתפלל, נתחבר, ננצל את הקושי שלצערנו נמצא ונתחבר לעצמנו, לקב''ה, לחברה, לא ניכנס ליאוש ושבירה. נצמח. יש לנו את היכולת לעשות כן. 

כדאי לפנות לעזרה מקצועית, הורים, חברה טובה שיש ביכולתה לעזור, בפורום זה לא מספיק. אם קשה, מדברים, לא לשמור בלב! זה כואב פי עשר.

והכי חשוב! להיות פתוחים לשינוי תפיסה, להיות פתוחים לראות את הטוב. לפעמים מרוב שעסוקים בבעיה לא שמים לב שהפתרון חולף ועובר על יד פנינו.

אני אשמח לדבר באישי, ובכל מקרה, שיהיה ב''הצלחה רבה רבה!! 

בעז''ה שהקב''ה ישלח לך שפע של כוחות כדי להתמודד ולהבין את עצמך ולהתקדם הלאה.

אי אפשר לורמ שרוצים למות וככה להתחמק מהבעיות!!!

אי אפשר להתחמק מהבעיות צריך לדעת להתמודד איתם!!!

כמו שאומרים-אלה החיים ואיתם נתמודד!!

מקווה שעזרתי!!=]

בס"ד

עזרו לך או לכתוב גם? (את חיה, נכון?)

לא הספקתי לקרוא תתגובות כ"כ..

אח"כ אקרא בעזרת ה' בלי נדר...

תודה לכולכם..

מקווה שיהיה טוב..

בס"ד

אם אחרי שתקראי תתגובות לא שוכנעת תכתבי.... (ונמקי למה בבקשה...)

והם חושבים שאפשר לכתוב ושזה יעזור, כאילו שהמילים יעברו בשכל ופתאום תרגיש טוב, ושאם הם יגידו "יהיה טוב" או איך ולמה זה ישנה. ו"הרגע זה יעבור נשמה", ובלה בלה. וזה לא משנה מה יגידו ואיך יגידו ולמה יגידו ומי יכתוב ובשביל מי הוא התכוון בסוף זה רק אתה והכאב, נשארים חלולים ביחד, חבוקים, עצובים, אם עדיין נשארו רגשות. וכל ה"אני" הקטן שרוצה ולא רוצה, שחי ומת, שיודע ולא יודע, והוא קטן ומפוחד, רועד ונעלם, ורק אתה יכול לקחת אותו, עם כמה נשימות, נשיפות שאיפות, להתחיל להחיות אותו מבפנים.

אולי מה שיעזור זה חיבוק, אולי.

|חיבוק וירטואלי, כזה שממלא את המסך|

עולם

7 שנים לא רצה לחיות לא היית יכולה לדבר איתו. הוא בטוח רצה משהו

ולמרות שזה לא נראה לך- יש לך את הכוחות להגיע למקום אחר!

ועוד משהו- את לא יודעת כמה אנשים חיים, מחייכים ומאמינים בטוב רק כי את שם. את לא יודעת כמה את תורמת להם ולעולם בעצם קיומך...

לכל אחד יש את התקופות שבהן הוא ממש לא מסוגל יותר לחיות.

אבל זה יכול להגיע לגורמים שאת לא רוצה לדעת...

הפסיקי לחשוב על כך מיד! זה רק מגביר את התחושה הזאתי...

תעשי שיהיה לך כיף 

ועיצה שבאמת תעזור! תקראי תהילים! כ''כ עוזר שאי אפשר להאמין!!!!!!!!!

וואו. olam70 זה גאוני. את/ה יודע/ת,זאת האמת האמיתית.

מי שרוצה למות, איבד כל רצון אחר.

מי שנשאר חי,לא איבד את כל הרצונות.

וואו. אמת.

את/ה צודק/ת בטירוף.

כולנו היינו בדיכון, פקפקנו בהכל וחשבנו איך לעזזל נצליח להשיג קצת פרוזאק..

אבל חלאס. צריך להבין שזה פינוק להיות עצוב ומדופרס ולבכות לאמא. אין זמן לזה

ולפעמים את שוכבת במיטה וסתם אין טעם ולא בא לך לראות אף אחד ואת חושבת שאף אחד לא אוהב אותך וכלום לא מסתדר ובא לך להעלם. אז חכי שניה ותחשבי מאיפה זה בא. מה השורש? ושם הפתרון

כל דרך אחרת זה אשכרה לפנק את עצמך ברחמים עצמיים. קצת מודעות עצמית ותביני שהכל מסביב זה תפאורה... יש בורא עולם ויש לך תכלית וזה מה יש!

זה לא יעזור שאני אגיד לך עכשיו כמה החיים יפים, כי קשה לך.

את תיווכחי בכך בעצמך אם תעזרי במישהו.

עדיף מישהו שמבין בעניין אבל גם חברה גדולה יכולה לעזור.

תזכרי שזו תקופה חולפת שאחריה תגיע פריחה והתחדשות.

בהצלחה לך!!

אם בא לך לשתף את מוזמנת

ב"ה

"ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"  < ישעיה, ס, כא>

 את חזקה. חודש לחיות בתחושות האלו זה לא הולך ברגל.

בקהלת גם העניין הזה מוזכר. הסיפוק שיש לנו מדברים גם הצלחות, עצם הסיפוק עצמו הוא מתנת האלוקים.

המלצה ללמוד: מסכת אבות פרק ד' כ"ב.

מקווה שאמרתי את המתאים...

בס"ד

באמת תתחזקי.

לא יודעת כמה זה ידבר אלייך אליי זה ממש מדבר.

הרב קוק אומר שבמקומות הנמוכים מוצאים את המרגליות, הדברים הטובים שלנו וכגודל הנפילה והרע כך גודל הטוב והטוהר. כמובן שזה במילים ובארציות שלי אבל זה העיקרון לפי מה שהבנתי.

באופן כללי, כדאי לך לקרוא ולקנות את החוברת "משיב הרוח" של הרב קוק כשמו כן הוא.

חייבת ללכת...

תתחזקי! אני אוהבת אותך!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....