כן, אני עצובה. זהו.
ונמאס לי להגיד לכולם בש''א שב''ה, ואם יש בת שסוף סוף רואה, לשקר שוב ולהגיד ב''ה, או לשקר לאנשים בטלפון שב''ה, ואז ללכת לשירותים לבכות,נמאס! כן, אני יודעת שאסור לי להיות עצובה כי הכול לטובה, אני יודעת ויודעת ויודעת! ויודעת שמה שעשיתי הוא הכי טוב בשבילי, ובשביל כל הקשור לעניין! יודעת.
אוף, ונמאס לי לשמור את הכול בלב כי אני פוחדת לספר למישו, סתם כי קשה לי להפתח.
ונמאס לי מזה שאנשים פשוט אומרים לך מה לעשות, ואז פשוט משאירים אותך להתמודד לבד לחלוטין.
ואז אתם עוד שואלים למה אני כותבת כ''כ דיכואני, אולי כי השירה זה הדבר היחיד שמצליח להבין אותי.
וסוף סוף, שהיה לי טוב, שנפתחתי באמת מכל הלב, צריך להפסיק. ובאמת אני יודעת שזה לא מתאים מה שהיה שם, ושאני אפילו הייתי חייבת להפסיק, אם לא בשבילי-אז בשביל כל השאר.
ונמאס לי מזה שפתאום בלי שום קשר אני יורדת במ''מ, ונמאס לי מהמשחק של עצמי, ובא לי פעם אחת, ללכת ולהגיד לכל אדם שיעבור ברחוב "אני עצובה מאוד מאוד מאוד, ולא שמחה!" נמאס לי לחייך, נמאס.
ובכלל, מי אני בכלל שהעיז להגיד את זה? מי??? סתם אחת, שה' יודע הרבה יותר טוב ממנה מה צריך להיות, והיא בכל זאת מתלוננת! פשוט ילדה גאוותנית! זה מה שאני.
אני מבינה שבטח אף אחד לא מבין מה עובר על הילדה המשוגעת שכתבה את זה, אבל תודה רבה שהיה אכפת לכם ונכנסתם, טוב לדעת שעוד למישו אכפת.. אוף! אתם רואים! אני סתם מגעילה שאומרת שלאף אחד לא אכפת, וכנראה זה מה שהכי טוב ואני סתם רשעה וחולקת על זה.
אוף, שלומי ב''ה, כי הכול טוב. נכון? נכון.
מבטיחה לך ! שווה לחכות 
