אני לא מכירה אותך.
אין לי מושג מי את, ואני גם לא יודעת מה עובר עלייך בבית עם האבא החורג שלך ואמא שלך.
אני גם לא הולכת להגיד לך שלמות זה לא הפתרון, אני אישית לא סגורה על זה.
ואני יודעת מה זה שרע לך כלכך עד שאת רוצה למות.
לא כי יש לך רגע של דיכאון או צומי או משו, את באמת באמת רוצה למות ולא להיות פה יותר.
אני יודעת מה זה.
הייתי במקום הזה רק מסיבות אחרות.
במשך כמה חודשים מהחיים שלי רציתי למות. כלכך כלכך רציתי למות.
אני לא אגיד לך שאת תצטערי על זה, זה אידיוטי, מתים לא יכולים להצטער.
אבל אני כן אגיד לך שאני יודעת שאם תתאבדי עכשיו תפספסי הרבה דברים שלא הספקת לעשות.
בית, ילדים, הדוגמא הקבועה, אבל חוץ מזה תחשבי גם על הארץ שרצית לטוס לטייל בה ועל זה שעדיין לא למדת גיטרה למרות שאת נורא רוצה.
קחי את הדוגמאות שלך, הדברים הקטנים שאת רוצה לעשות ועדיין לא עשית.
ואל תגידי לי "אין לי", כל אדם יש משו שהוא רוצה לעשות, גם אם זה רק לקנות חולצה חדשה שהוא ראה, למרות שאני בכלל לא חושבת שזה "רק".
אז כן, אני אגיד לך שוב, אם תתאבדי עכשיו תפספסי דברים, הרבה דברים.
ואני בטוחה שאת יודעת את זה לבד.
קשה לך בבית, אני יודעת.
כואב לך הכי בעולם.
אז את לא חייבת להתמודד, את יכולה לברוח, אבל לא כדאי לכיוון של התאבדות.
תלכי ללמוד בפנימייה, אם רע לך בבית זה רק יעשה לך טוב.
ודעה אישית שלי, זה חוויה מדהימה.
אני לומדת באולפנא עם פנימייה ונהנית מזה, באמת.
אז תנסי כיוון כזה, או שתסעי לדודים לשבועיים, או שתעשי סבב חברות, לא חסרים מקומות לברוח אליהם.
אם את רוצה לדבר.. אני פה, באמת.
ואני מתכוונת לזה, אני לא אומרת את זה רק כי זה דורש ומתאים וכל זה, אני באמת באמת אשמח לדבר איתך, ואולי זה אפילו יעזור.
אז.. תמיד פה, ואני באמת מתכוונת לזה, אל תשכחי.
3>
