מוזמנת לאישי אם את רוצה!!

לשתף חברה זה מקל ועוזר אם ממש צריך עצה לפנות לגורם מוסמך. אני לא מבינה את היציאות של היועצת שלך לכי תביני יועצות. שיהיה לך בהצלחה בהכל!!!!! ואל תתיאשי.

אוף, טיפשה. ואני לא אומרת את זה על כל אחד.

אז קודם כל, תרגעי!! את לא צריכה שום שום שום יועצת! שום פסיכולוגית! את בסדר לגמרי.

וזה בסדר להרגיש עצובה לפעמים, וזה בסדר להרגיש כאילו נמאס מהכול, אין בזה שום בעיה! אלו תחשות שחשוב, ומפרה לחוש אותם. (אני לא אומרת שהן טובות, אבל-בשביל להתבגר בצורה טובה יותר, צריך לעבור משברים, כן. אני לא אומרת חס וחלילה לשקוע בהם, צריך לצאת, אבל זה טבעי.)

ואני חושבת שהיא טועה בקטע של החברות, אין כמו חברות, אין אין אין. גם אם הם לא מבינות תמיד. ובנינו-מי יכול לעזור לך חוץ מעצמך? אף אחד. הלספר נועד בשביל הפריקה ותו לא.

עכ''ל! ובהצלחה ילדונות!

בארור שמשתפים חברה,חברה הרבה יותר מבינה לפעמים מאנשים גדולים...

היעוצת שלך לא גדלה בתור נערה בדור של היום והכל ממש שונה..

אני חושבת שכן -קחי ת'חברה הכי טובה שלך תפגשי איתה סתם ערב אחד(מומלץ מאוד אל באולפנה\ביה"ס)פרטים בש"א....

תטיילו(אין לי מושג איפה את גרה)שבו איפשהו שאין בו אנשים ופשוט תספרי לה הכל כל מה שאת מרגישה,כל מה שעובר עלייך גם אם את מרגישה מטומטמת אל תמיד זה המ שאנשים חושבים...

פשוט תשפכי אם תרצי לבכות,תבכי מניסיון זה עוזר זה משחרר זה ממש מקל זה מוציא את כל מה שקשה לומר במילים..

אם זאת חברה שבאמת מכירה אותך ויש לך קשר טוב איתה  תסמכי עליה שהיא לא תספר שהיא לא תצחק..

אם את יודעת שהיא תלך ותספר או שזה לא יעניין אותה והיא לא תעזור לך מראש אל תראי לה את הדכאון הזה...

אוווף יש לי עוד פוול דברים לומר לך...בא לך לדבר איתי בשיחה אישית????????

יש לי מאל דברים...מניסיון

שהיו לי שיחות איתה התחרפנתי .. למה היא נדחפת ?

ישלך בעיות בבית ?  משפחה ? חברות ? אותי היא רק הכניסה לדיכאון ,ולא הוציאה מימנו ..

דווקא אני חושבת שבזכות הערוץ המדהים הזה אפשר לצאת מדברים כאלה .. (מוקדש ל )

ואני כמוך לא שיטפתי אפחד ! הכל ניראה כרגיל עד שפשוט התפוצצתי ,וגרמתי למקרה לא ממש נעים ..               כדי לך לספר !! כי אחר כך כבר אי אפשר לחזור על מעשים .. ובגלל ההתפרצות הזאתי יש המון סטיגמות עלי ..

ומה שעוזר לי לצאת זה לנסות לשמוח בכח עד כמה שזה קשה !! תנסי ועוד תגיעי רחוק ..

♥ ומאמינה שבע"ה תצלחי !!

ואם את רוצה מוזמנת באישי

יותר נוח להקשיב לתגובות כמו שהיו לפני, שאומרות לך לא להתייחס ליועצת, ומי צריך בכלל פסיכולוג???

בסה"כ תדברי עם חברות (ותשימי פס על היועצת) והכל יסתדר... ככה זה גיל ההתבגרות.

אבל זה לא האמת.

יש אנשים שהקשיים שהם חוו וחווים במהלך החיים שלהם, מצריכים אותם לפנות לעזרה מקצועית.

זה לא נעים לשמוע, כי תמיד יש לנו איזה רצון קטנטן בלב להיות "מושלמים", ופסיכולוג/יועצת נשמע דבר מאוד מאיים (עוד רגע אני חולת נפש...).

יש אנשים שמתעלמים מהמצב שלהם, ועוד יותר גרוע - מכך שאמרו להם ללכת לטיפול.

ואז - או שהם מגיעים למצב של להזיק לעצמם (ואז הם חייבים טיפול, ובמקרים מסוימים אף אחד לא שואל אותם), או...

או שהם מתכחשים לעצמם, מתעלמים, כביכול ממשיכים את החיים, ומשהו בהם כבה.

אני לא יודעת מה בדיוק קורה אצלך,

לא קראתי את השירים, לא שמעתי את מה שעובר בך בפנים, ואני בכלל לא מכירה אותך.

אני רק חושבת שאת צריכה לבחון היטב  - אולי, למרות שהיא כזאת מעצבנת - היועצת צודקת?

אני מודעת לכך שיש לי בעיות, באמת..ואני הולכת לטיפול..אבל לאט לאט..אני מרגישה שעוד לא הספקתי להיפתח לעצמי, כבר קוטשים לי את הנשמה..

זה הגיע ממש גבוה בסדר האנשים ברווחה.. וכולם בטוחים שאני משקרת ואני מסתירה מהם משהו- אבל אני לא!

כבר למדתי להשלים (סוג של) עם זה שאני לא מושלמת..אבל ממש קוטשים אותי..יש גבול, לא?

אני בכלל לא חושבת שמי שהולך לטיפול יש לו בעיות,

וכולם לא מושלמים - לא רק את... (ולכולם קשה להשלים עם זה...)

אבל לא לכולם יש אומץ ללכת לטיפול. להשקיע. לעבוד עבודת ה' במתח גבוה.

ממש מעריכה אותך רק על עצם ההליכה לטיפול.

מקווה שמגיעה לך גם הערכה על מה שאת עושה בו...

אני שוב חייבת לומר, שאני לא מכירה אותך ואת כל הגורמים.

יכול להיות שבאמת צריך לעשות משהו כדי שיפסיקו לרדת לך לחיים.

אבל לפני -

תחשבי רגע על הצד שלהם.

למה הם עושים את זה? אולי יש סיבה כלשהיא?

(אם הסיבה שלהם מוצדקת, אז אולי תוכלי להבין אותם. זה יגרום לך גם פחות להתייחס.

ואם זה לא מוצדק - אז רק הבנת הסיבה היא כבר חצי הדרך לפתרון...)

מעריכה מאוד,

בתפילה שתצליחי בכל.

(אני אשמח לשמוע ממך אם תרצי)

עדיף נראה לי לדבר עם מישהי שאת קצת יותר מסמפטת אבל בהחלט עדיף שזה יהיה מבוגר אפילו תלכי למחנכת או לראש אולפנה אבל באמת עדיף מבוגר כי ילדות לא יודעות הרבה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....