מוזמנת לאישי אם את רוצה!!

לשתף חברה זה מקל ועוזר אם ממש צריך עצה לפנות לגורם מוסמך. אני לא מבינה את היציאות של היועצת שלך לכי תביני יועצות. שיהיה לך בהצלחה בהכל!!!!! ואל תתיאשי.

אוף, טיפשה. ואני לא אומרת את זה על כל אחד.

אז קודם כל, תרגעי!! את לא צריכה שום שום שום יועצת! שום פסיכולוגית! את בסדר לגמרי.

וזה בסדר להרגיש עצובה לפעמים, וזה בסדר להרגיש כאילו נמאס מהכול, אין בזה שום בעיה! אלו תחשות שחשוב, ומפרה לחוש אותם. (אני לא אומרת שהן טובות, אבל-בשביל להתבגר בצורה טובה יותר, צריך לעבור משברים, כן. אני לא אומרת חס וחלילה לשקוע בהם, צריך לצאת, אבל זה טבעי.)

ואני חושבת שהיא טועה בקטע של החברות, אין כמו חברות, אין אין אין. גם אם הם לא מבינות תמיד. ובנינו-מי יכול לעזור לך חוץ מעצמך? אף אחד. הלספר נועד בשביל הפריקה ותו לא.

עכ''ל! ובהצלחה ילדונות!

בארור שמשתפים חברה,חברה הרבה יותר מבינה לפעמים מאנשים גדולים...

היעוצת שלך לא גדלה בתור נערה בדור של היום והכל ממש שונה..

אני חושבת שכן -קחי ת'חברה הכי טובה שלך תפגשי איתה סתם ערב אחד(מומלץ מאוד אל באולפנה\ביה"ס)פרטים בש"א....

תטיילו(אין לי מושג איפה את גרה)שבו איפשהו שאין בו אנשים ופשוט תספרי לה הכל כל מה שאת מרגישה,כל מה שעובר עלייך גם אם את מרגישה מטומטמת אל תמיד זה המ שאנשים חושבים...

פשוט תשפכי אם תרצי לבכות,תבכי מניסיון זה עוזר זה משחרר זה ממש מקל זה מוציא את כל מה שקשה לומר במילים..

אם זאת חברה שבאמת מכירה אותך ויש לך קשר טוב איתה  תסמכי עליה שהיא לא תספר שהיא לא תצחק..

אם את יודעת שהיא תלך ותספר או שזה לא יעניין אותה והיא לא תעזור לך מראש אל תראי לה את הדכאון הזה...

אוווף יש לי עוד פוול דברים לומר לך...בא לך לדבר איתי בשיחה אישית????????

יש לי מאל דברים...מניסיון

שהיו לי שיחות איתה התחרפנתי .. למה היא נדחפת ?

ישלך בעיות בבית ?  משפחה ? חברות ? אותי היא רק הכניסה לדיכאון ,ולא הוציאה מימנו ..

דווקא אני חושבת שבזכות הערוץ המדהים הזה אפשר לצאת מדברים כאלה .. (מוקדש ל )

ואני כמוך לא שיטפתי אפחד ! הכל ניראה כרגיל עד שפשוט התפוצצתי ,וגרמתי למקרה לא ממש נעים ..               כדי לך לספר !! כי אחר כך כבר אי אפשר לחזור על מעשים .. ובגלל ההתפרצות הזאתי יש המון סטיגמות עלי ..

ומה שעוזר לי לצאת זה לנסות לשמוח בכח עד כמה שזה קשה !! תנסי ועוד תגיעי רחוק ..

♥ ומאמינה שבע"ה תצלחי !!

ואם את רוצה מוזמנת באישי

יותר נוח להקשיב לתגובות כמו שהיו לפני, שאומרות לך לא להתייחס ליועצת, ומי צריך בכלל פסיכולוג???

בסה"כ תדברי עם חברות (ותשימי פס על היועצת) והכל יסתדר... ככה זה גיל ההתבגרות.

אבל זה לא האמת.

יש אנשים שהקשיים שהם חוו וחווים במהלך החיים שלהם, מצריכים אותם לפנות לעזרה מקצועית.

זה לא נעים לשמוע, כי תמיד יש לנו איזה רצון קטנטן בלב להיות "מושלמים", ופסיכולוג/יועצת נשמע דבר מאוד מאיים (עוד רגע אני חולת נפש...).

יש אנשים שמתעלמים מהמצב שלהם, ועוד יותר גרוע - מכך שאמרו להם ללכת לטיפול.

ואז - או שהם מגיעים למצב של להזיק לעצמם (ואז הם חייבים טיפול, ובמקרים מסוימים אף אחד לא שואל אותם), או...

או שהם מתכחשים לעצמם, מתעלמים, כביכול ממשיכים את החיים, ומשהו בהם כבה.

אני לא יודעת מה בדיוק קורה אצלך,

לא קראתי את השירים, לא שמעתי את מה שעובר בך בפנים, ואני בכלל לא מכירה אותך.

אני רק חושבת שאת צריכה לבחון היטב  - אולי, למרות שהיא כזאת מעצבנת - היועצת צודקת?

אני מודעת לכך שיש לי בעיות, באמת..ואני הולכת לטיפול..אבל לאט לאט..אני מרגישה שעוד לא הספקתי להיפתח לעצמי, כבר קוטשים לי את הנשמה..

זה הגיע ממש גבוה בסדר האנשים ברווחה.. וכולם בטוחים שאני משקרת ואני מסתירה מהם משהו- אבל אני לא!

כבר למדתי להשלים (סוג של) עם זה שאני לא מושלמת..אבל ממש קוטשים אותי..יש גבול, לא?

אני בכלל לא חושבת שמי שהולך לטיפול יש לו בעיות,

וכולם לא מושלמים - לא רק את... (ולכולם קשה להשלים עם זה...)

אבל לא לכולם יש אומץ ללכת לטיפול. להשקיע. לעבוד עבודת ה' במתח גבוה.

ממש מעריכה אותך רק על עצם ההליכה לטיפול.

מקווה שמגיעה לך גם הערכה על מה שאת עושה בו...

אני שוב חייבת לומר, שאני לא מכירה אותך ואת כל הגורמים.

יכול להיות שבאמת צריך לעשות משהו כדי שיפסיקו לרדת לך לחיים.

אבל לפני -

תחשבי רגע על הצד שלהם.

למה הם עושים את זה? אולי יש סיבה כלשהיא?

(אם הסיבה שלהם מוצדקת, אז אולי תוכלי להבין אותם. זה יגרום לך גם פחות להתייחס.

ואם זה לא מוצדק - אז רק הבנת הסיבה היא כבר חצי הדרך לפתרון...)

מעריכה מאוד,

בתפילה שתצליחי בכל.

(אני אשמח לשמוע ממך אם תרצי)

עדיף נראה לי לדבר עם מישהי שאת קצת יותר מסמפטת אבל בהחלט עדיף שזה יהיה מבוגר אפילו תלכי למחנכת או לראש אולפנה אבל באמת עדיף מבוגר כי ילדות לא יודעות הרבה

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...