כל עוד זה לא מפריע למישהו מן המעורבים- תהנו.

אם זה מפריע, תמצאו לאט לאט את הדרך להרגל אחר...

אצלנו מגיעים כל לילה בן 3, בת 4 ובן 6.

זה לא מפריע לנו- זה פשוט מוציא אותנו מדעתנו (ומשנתנו) ואין לנו כח לפתוח במאבק לילי רצוף.

לא יודעת אם זה מעודד- אבל כל הילדים שלי היו ככה- ולשלוש הגדולות זה כבר עבר, אני מניחה שזה יעבור גם לשאר...... 

אנחנו הולכים לישון שניים וקמים 4-5-6 (תלוי בלילה.... )

זה לא קל, זה קשה.

אבל גם אצלנו הגדולים כבר לא באים.

(אולי פעם נתגעגע לזה שהם באים????)

אחד אוהב ללטף לי ת'אוזן כשאני ישנה.....

ואחת בקביעות מכסה את פני בשערותיה.....

ואחד כל רגע משנה תנוחה-פעם ראש על אבא רגליים על אמא ופעם הפוך....

ואחת פשוט נעמדת לידי ולא מדברת רק משמיעה קולות לא מרוצים, עד שמפנים לה מקום במיטה שלנו....

ואת העיקר שכחתי-פיפי במיטה שלך כבר עשו לך? ועלייך???

חסדי ה'!

צרות של עשירים!!

ולקח לי זמן למצוא שוב איך עושים אותו.... לחצתי כמעט על כל המקשים עד שיצא!

כיף לשמוע את מה שרציתי לשמוע.... שזה בסדר, בעיקר רציתי אישור!

איזה כיף שהזכרת לי!

"צרות של עשירים"

תודה!

שכשנכנסים למלחמות אז זה נהיה ISSUE, ואז גם הילד לא מקבל את מה שהוא צריך, וגם זה נהיה עוד מאבק מיותר...

כשנותנים להם לבוא ולקבל חיבוקי מתי שהם רוצים, אז בלי לדבר ובלי מבצעים ובלי מלחמות, זה עובר בסוף ומשאיר טעם טוב

ממש לא,

לי פשוט לא נוח, לא יכולה לישון כשננעצים לי ידיים ורגליים קטנות במותניים ובפרצוף...

אז או שהם מתגלגלים הישר לצד של אבא. או שאנחנו מחכים 2 דקות שירדמו או אפילו רק ירגעו ואם זה מפריע לנו אנו לוקחים אותם למיטה שלהם.

לזה התכוונתי באומרי: " אם זה מפריע"...

יש אנשים שזה ממש לא מפריע להם. שיהנו!

אני חושבת שגם אם משהו מפריעה לילד,וזה יכול להיות חלומות לדוגמא שלך .

אז פשוט שהוא קם,ללכת איתו למיטה שלו,וגם אם את צריכה ואין לך כוח  לעשות את זה ,ללכת איתו למיטה ולשאול אותו על מה הוא חלם,(אם הוא מדבר אז לשאול,ואם לא..ללכת איתו למיטה )להשכיב אותו..ולהרגיע אותו עד שירדם..

שבוע שבועיים לעשות את זה..ואחרי זה,זה מדהים אך הם לא קמים יותר..(זה יכול לקחת אפילו יותר או פחות..אצל כל אחד זה אחרת)

אני לא אומרת מנסיון שלי,אלה מנסיון של גיסתי..

הצעתי את זה לגיסתי,וממש מדהים אך שילדה בת 3 וחצי,הייתה רגילה לקום כל יום למיטה של ההורים..

וכיום,לא שומעים ממנה עד הבוקר..

*העיקר לא להישבר.

                                      המון הצלחה

                                         מירב

גיסתי הייתה קמה 3 פעמיים  בלילה בשבילה,

ועכשיו זה לא קורה עם הילדה בת השנתיים וחודשיים -כי היא הרגילה אותה את אותו הדבר .

אבל בסדר כל אחת ומשפחתה.

                                  ב"הצלחה לכולן

                                         מירב

אני רואה שיש לך הרבה ידע במה שקשור לילדים, גם תאורטי וגם מעשי.

גם אני אהבתי לעסוק בנושאים הללו, עוד כשהייתי צעירה מאוד. אני ממליצה לך להקשיב למה שאומרות הנשים כאן בפורום, בתור אימהות מנוסות למספר ילדים. זה נותן הרבה מאוד.

יש הרבה דברים, שחברות שלי עשו והסתכלתי עליהן בעין עקומה, "מה פתאום את נותנת לילד שלך להתנהג כך...", ורק כשהיה לי ילד שהגיע לאותו גיל, הבנתי.

רואים שמירב מבינה עניין ויש לה כנראה יותר ניסיון ממה שרובכם חושבים שיש לכם !

שינה עם ההורים הוא בודאי הרגל לא בריא לאף אחד מהצדדים ,מי שחושב שהוא מתחשב בילדיו לא אלא טועה !

מה שטוב לך כאמא טוב בעקיפין גם לילדייך ! בלילה ,את זקוקה למנוחה שלך שלא לדבר על הפרטיות שלך עם בעלך...ילדים לא אמורים להכתיב את הכללים בבית את היא זו שמכתיבה את הכללים בבית ואני לגמרי בשוק פה מהתגובות...

יש מספיק דרכים אחרות לגונן על ילדייך והדרך הנכונה ביותר להפסיק תופעה זו היא ההתמדה להחזיר את הילד למיטתו מניסיון זה עובד  אפשר גם להוסיף לזה טבלת מדבקות לכל יום שהילד מתגבר  ילדים בגיל הזה מתים על זה.. לילה טוב

יוטבת

כמו שכתבת מה שטוב לי טוב גם לילדי ובלילה אני זקוקה למנוחה

ולכן אני לא מטיילת בלילה ולא מחזירה למיטות אלא ישנה נהדר גם אם יש מבקרים.

אין פה חכמה ולא,

כל אחת ודעתה לעיניין,

וגם אם הן חושבות אחרת,אני מקבלת גם את זה..

    ב"הצלחה לכולן

         מירב

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

נראה שכמעט לא כתבו דעה הפוכה. לי אישית יש שינה מאוד קלה וברגע שאחד הילדים בא אני מתעוררת לגמרי ולא מצליחה לישון טוב גם בגלל רגש אחריות (אולי מוגזם?) אני בהחלט מעדיפה לקום בלילה לכסות\לחבק\להרגיע\לסדר מאשר שישנו איתי במיטה.לי עדיף להתעורר כמה פעמים ובשאר הזמן לישון מאשר לישון שינה מאוד קלה איתם.

אני חושבת שהדעה הרווחת כאן היא כדעתה של אחותו:

כל עוד זה לא מפריע למישהו מן המעורבים- תהנו.

אם זה מפריע, תמצאו לאט לאט את הדרך להרגל אחר...

בדיוק כמו שאת עושה.

אני ב"ה מבינה ואני מיעצת להרבה ששואלים אותי,(בדרך במעון שאני עובדת בו.)

עוזרת כמה שאני יכולה,ובמה שאני חושבת שאני מבינה ויודעת,וכמו שאת שמה לב,אני לא מגיבה לכל דבר,

אלא רק במה שאני בטוחה בו.

וכמובן שגם המלצתי לכמה וכמה את זה..כמו שהראתי לכן דוגמא על גיסתי..

שזה עזר לה.

-אם לא הייתי בטוחה בתשובה שלי,לא הייתי מגיבה.

                                 תודה על ההמלצה,אני מסתכלת על תגובות פה,

      ובחיים לא ייצא לי להסתכל בעין עקומה על מישהי,אני פשוט מבינה שכל אחת עובדת בדרך שלה..

                                           בעז"ה,הצלחה לכולן.

ונניח שאכן קיימת תשובה אחת נכונה באופן מוחלט לכולם - האם את בטוחה-בטוחה-בטוחה לגמרי שאת היא זו שיודעת את התשובה ושכל האחרים טועים?

אני לא עושה פה תחרות מי צודק ומי לא.(אין פה צודק וטועה,יש פה כמה רעיונות)

אני אמרתי את דעתי שעזרה לכמה וכמה..

ולכן אני מציאה אותה פה,מי שרוצה לנסות,בכבוד..

                 הצלחה

זו תיאוריה נפלאה וממש פשוטה,.

רק שהיישום שלה לא ממש .......

לשבת חצי ישנה על מיטה של ילד באמצע הלילה למשך שעה, ואיך שאת קמה הוא פורץ בזעקות קרב, ואיך שאת נכנסת למיטה- קם זה שאחריו וכן הלאה-

אז התיאוריה באמת מצויינת.

אבל אין לי כוחות גוף ונפש ליישם אותה

(ובעלי אם הוא קם באמצע הלילה- הוא כבר יישאר ער עד הבוקר, והלך על השינה עד הלילה למחרת.....)

ולכן אני אומרת ויאמר,שלא לכל אחת יש את הכוחות בשביל זה.

אני אחדד יותר את מה שאמרתי: נשמח לשמוע עוד מהידע שלך ומהנסיון שצברת, ויחד עם זה אני עדיין ממליצה לך בחום לא רק לשמוע, אלא גם לקחת ברצינות רבה את מה שנאמר כאן, כשזה נאמר מפי כמה וכמה אמהות רציניות ומנוסות. תנסי לשמוע מה עומד מאחורי הדברים, וקחי אותם כאופציה לעתיד.

עד גיל מסוים נח לנו שהתינוק מגיע אלינו, ומגיע שלב מסוים שבעלי פשוט לא מסוגל לישון איתם, אז תפקידו הוא ללכת למי שזקוק לעזרה, במיטתו של אותו ילד.

אני חושבת שהכי חשוב זה שהילד ידע שהוא מקבל מענה ושהוא לא לבד, ופחות חשוב באיזו מיטה זה בדיוק

אבל זה מה שאני עושה.

מאוד לא נוח לי לישון עם הקטן, במיוחד עם הבטן הענקית שמתהלכת לה לפני. הוא, מצידו, הכי אוהב לבוא אליי לפנות בוקר, לפתוח במונולוגים ארוכים אודות הכלבלבים במיטה שלו, מה הוא יאכל מחר ושהוא ממש לא צמא.

חמוד חמוד, אבל אני רוצה לישווווווווון. אז החלטתי ככה ואמרתי לו- מתוקי, אתה יכול לבוא למיטה של אמא רק כשיש אור בחוץ. הוא מאוד התנגד, וצעק ובכה קצת, אבל אמרתי לו בהמון אהבה שזה מפריע לאמא ולא נוח לה, וכשיהיה אור הוא יוכל לבוא. כשזרחה השמש, הראיתי לו שיש אור בחוץ, והסכמתי לו לבוא למיטה. מאז, כל לילה שהוא מתעורר הוא בא ושואל אותי אם יש אור בחוץ. אם אני אומרת שאין- הוא חוזר למיטה שלו. לפעמים מייבב קצת אז אני באה לידו ומזכירה לו שעוד מעט הוא יוכל לבוא והוא מבסוט. אם אני אומרת שיש- הוא בא ומתכרבלים ביחד...

הרבה יותר נוח לישון רק חצי שעה עם אפרוח קטן במיטה מאשר לילה שלם. ופייר, זה גם כיף. בד"כ אנחנו לא חוזרים לישון ופשוט מצחקקים ביחד ומציקים לאבא...

אם זה טוב לשני בני הזוג שהילד(ים) באים  בלילה אז זה נפלא  וכף ,אבל אם אבא לא מרשה? ואמא כן ? הכי חשוב וממש הכרחי זה לדאוג שהילדים לא יפריעו לפרטיות של ההורים. וזה התפקיד של הצד שמרשה לילדים לבוא (לרוב זה אמא)ומשהוא לסיום .פעם נסענו והישארנו את הקטנה אצל סבא וסבתא ללילה, והם כ''כ נהנו לתת לה לישון איתם במיטה.בקיצור בסוף עוד נתגעגע.

אצלי בדיוק אותו דבר זה ההסכם שלנו שרק כשיש אור הוא בא

(עוד מעט קיץ והאור יתחיל מוקדם מאוד.....) חשבת על זה??

 (5 וחצי בבוקר) אמא,בוקר!

אני: לילה!

הוא: בוקר!

אני: לילה! עכשיו לילה!!! (ובאמת חשוך בחוץ!!)

אבל זה יכול לקרות גם ב 6 ומשהו, כשמתחיל לעלות האור, אבל התריס סגור ובבית חושך.....

גם אצלנו ההסדר הזה עובד מצוין- רק כשיש אור בחוץ הוא מוזמן אלינו למיטה!

גם חייבת להגיד שכשהמיטות מופרדות זה ממש צפוף עם עוד אחד במיטה.למרות שהכירבול כיפי..

 מזל שהקטן עדיין בלול...

ורציתי להוסיף עוד משהו-

אני חושבת שהיו בשירשור הזה תגובות ממש לא ראויות ולא מכבדות. בואו ננסה להקפיד על דרך ארץ כלשהיא אחת לשניה.. גם אם זה אנונימי..

למרות שהייתי בטוחה שהמצאתי את הגלגל בשיטה הזאת, ואז הבנתי שאני מ-מ-ש לא היחידה.

קיווי- הוא בד"כ גם ככה בא בשתי שעות קבועות (בלילות שהוא בא. הוא לא בא כל לילה) ב-2 וב-6. אז ב-2 גם בקיץ לא יהיה אור, וב-6 גם ככה יש כבר  אור גם בחורף... אז אני מקווה שזה ילך חלק. גם בקיץ הולכים לישון מאוחר יותר אז מין הסתם הוא יקום מאוחר קצת יותר.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...