כל עוד זה לא מפריע למישהו מן המעורבים- תהנו.

אם זה מפריע, תמצאו לאט לאט את הדרך להרגל אחר...

אצלנו מגיעים כל לילה בן 3, בת 4 ובן 6.

זה לא מפריע לנו- זה פשוט מוציא אותנו מדעתנו (ומשנתנו) ואין לנו כח לפתוח במאבק לילי רצוף.

לא יודעת אם זה מעודד- אבל כל הילדים שלי היו ככה- ולשלוש הגדולות זה כבר עבר, אני מניחה שזה יעבור גם לשאר...... 

אנחנו הולכים לישון שניים וקמים 4-5-6 (תלוי בלילה.... )

זה לא קל, זה קשה.

אבל גם אצלנו הגדולים כבר לא באים.

(אולי פעם נתגעגע לזה שהם באים????)

אחד אוהב ללטף לי ת'אוזן כשאני ישנה.....

ואחת בקביעות מכסה את פני בשערותיה.....

ואחד כל רגע משנה תנוחה-פעם ראש על אבא רגליים על אמא ופעם הפוך....

ואחת פשוט נעמדת לידי ולא מדברת רק משמיעה קולות לא מרוצים, עד שמפנים לה מקום במיטה שלנו....

ואת העיקר שכחתי-פיפי במיטה שלך כבר עשו לך? ועלייך???

חסדי ה'!

צרות של עשירים!!

ולקח לי זמן למצוא שוב איך עושים אותו.... לחצתי כמעט על כל המקשים עד שיצא!

כיף לשמוע את מה שרציתי לשמוע.... שזה בסדר, בעיקר רציתי אישור!

איזה כיף שהזכרת לי!

"צרות של עשירים"

תודה!

שכשנכנסים למלחמות אז זה נהיה ISSUE, ואז גם הילד לא מקבל את מה שהוא צריך, וגם זה נהיה עוד מאבק מיותר...

כשנותנים להם לבוא ולקבל חיבוקי מתי שהם רוצים, אז בלי לדבר ובלי מבצעים ובלי מלחמות, זה עובר בסוף ומשאיר טעם טוב

ממש לא,

לי פשוט לא נוח, לא יכולה לישון כשננעצים לי ידיים ורגליים קטנות במותניים ובפרצוף...

אז או שהם מתגלגלים הישר לצד של אבא. או שאנחנו מחכים 2 דקות שירדמו או אפילו רק ירגעו ואם זה מפריע לנו אנו לוקחים אותם למיטה שלהם.

לזה התכוונתי באומרי: " אם זה מפריע"...

יש אנשים שזה ממש לא מפריע להם. שיהנו!

אני חושבת שגם אם משהו מפריעה לילד,וזה יכול להיות חלומות לדוגמא שלך .

אז פשוט שהוא קם,ללכת איתו למיטה שלו,וגם אם את צריכה ואין לך כוח  לעשות את זה ,ללכת איתו למיטה ולשאול אותו על מה הוא חלם,(אם הוא מדבר אז לשאול,ואם לא..ללכת איתו למיטה )להשכיב אותו..ולהרגיע אותו עד שירדם..

שבוע שבועיים לעשות את זה..ואחרי זה,זה מדהים אך הם לא קמים יותר..(זה יכול לקחת אפילו יותר או פחות..אצל כל אחד זה אחרת)

אני לא אומרת מנסיון שלי,אלה מנסיון של גיסתי..

הצעתי את זה לגיסתי,וממש מדהים אך שילדה בת 3 וחצי,הייתה רגילה לקום כל יום למיטה של ההורים..

וכיום,לא שומעים ממנה עד הבוקר..

*העיקר לא להישבר.

                                      המון הצלחה

                                         מירב

גיסתי הייתה קמה 3 פעמיים  בלילה בשבילה,

ועכשיו זה לא קורה עם הילדה בת השנתיים וחודשיים -כי היא הרגילה אותה את אותו הדבר .

אבל בסדר כל אחת ומשפחתה.

                                  ב"הצלחה לכולן

                                         מירב

אני רואה שיש לך הרבה ידע במה שקשור לילדים, גם תאורטי וגם מעשי.

גם אני אהבתי לעסוק בנושאים הללו, עוד כשהייתי צעירה מאוד. אני ממליצה לך להקשיב למה שאומרות הנשים כאן בפורום, בתור אימהות מנוסות למספר ילדים. זה נותן הרבה מאוד.

יש הרבה דברים, שחברות שלי עשו והסתכלתי עליהן בעין עקומה, "מה פתאום את נותנת לילד שלך להתנהג כך...", ורק כשהיה לי ילד שהגיע לאותו גיל, הבנתי.

רואים שמירב מבינה עניין ויש לה כנראה יותר ניסיון ממה שרובכם חושבים שיש לכם !

שינה עם ההורים הוא בודאי הרגל לא בריא לאף אחד מהצדדים ,מי שחושב שהוא מתחשב בילדיו לא אלא טועה !

מה שטוב לך כאמא טוב בעקיפין גם לילדייך ! בלילה ,את זקוקה למנוחה שלך שלא לדבר על הפרטיות שלך עם בעלך...ילדים לא אמורים להכתיב את הכללים בבית את היא זו שמכתיבה את הכללים בבית ואני לגמרי בשוק פה מהתגובות...

יש מספיק דרכים אחרות לגונן על ילדייך והדרך הנכונה ביותר להפסיק תופעה זו היא ההתמדה להחזיר את הילד למיטתו מניסיון זה עובד  אפשר גם להוסיף לזה טבלת מדבקות לכל יום שהילד מתגבר  ילדים בגיל הזה מתים על זה.. לילה טוב

יוטבת

כמו שכתבת מה שטוב לי טוב גם לילדי ובלילה אני זקוקה למנוחה

ולכן אני לא מטיילת בלילה ולא מחזירה למיטות אלא ישנה נהדר גם אם יש מבקרים.

אין פה חכמה ולא,

כל אחת ודעתה לעיניין,

וגם אם הן חושבות אחרת,אני מקבלת גם את זה..

    ב"הצלחה לכולן

         מירב

הגדולים אצלנו נכנסו די חופשי, היו ימים שפשוט נעלנו את דלת חדר שינה והם באו, ניסו וחזרו למיטתם.

כשגדלו-- הגיעו לבקר בבוקר

והיום--- זו רק מנוחת פינוק במיטות שלנו אחה"צ

כמו שהגדולה שלי אומרת: "למיטה שלך יש ריח מיוחד שעושה כיף לישון "

הקטנה--- הלכה בעקבותיהם,

מה שבטוח--- זה עובר! תהנו מהרגעים המתוקים האלו.

ומשום מה נראה לי שהלחץ הוא עם הראשון והשני, אחר"כ כבר מבינים לבד שחבל להשקיע אנרגיות בזה, חיבוק פותר הרבה בעיות, והזמן עושה את שלו.

נראה שכמעט לא כתבו דעה הפוכה. לי אישית יש שינה מאוד קלה וברגע שאחד הילדים בא אני מתעוררת לגמרי ולא מצליחה לישון טוב גם בגלל רגש אחריות (אולי מוגזם?) אני בהחלט מעדיפה לקום בלילה לכסות\לחבק\להרגיע\לסדר מאשר שישנו איתי במיטה.לי עדיף להתעורר כמה פעמים ובשאר הזמן לישון מאשר לישון שינה מאוד קלה איתם.

אני חושבת שהדעה הרווחת כאן היא כדעתה של אחותו:

כל עוד זה לא מפריע למישהו מן המעורבים- תהנו.

אם זה מפריע, תמצאו לאט לאט את הדרך להרגל אחר...

בדיוק כמו שאת עושה.

אני ב"ה מבינה ואני מיעצת להרבה ששואלים אותי,(בדרך במעון שאני עובדת בו.)

עוזרת כמה שאני יכולה,ובמה שאני חושבת שאני מבינה ויודעת,וכמו שאת שמה לב,אני לא מגיבה לכל דבר,

אלא רק במה שאני בטוחה בו.

וכמובן שגם המלצתי לכמה וכמה את זה..כמו שהראתי לכן דוגמא על גיסתי..

שזה עזר לה.

-אם לא הייתי בטוחה בתשובה שלי,לא הייתי מגיבה.

                                 תודה על ההמלצה,אני מסתכלת על תגובות פה,

      ובחיים לא ייצא לי להסתכל בעין עקומה על מישהי,אני פשוט מבינה שכל אחת עובדת בדרך שלה..

                                           בעז"ה,הצלחה לכולן.

ונניח שאכן קיימת תשובה אחת נכונה באופן מוחלט לכולם - האם את בטוחה-בטוחה-בטוחה לגמרי שאת היא זו שיודעת את התשובה ושכל האחרים טועים?

אני לא עושה פה תחרות מי צודק ומי לא.(אין פה צודק וטועה,יש פה כמה רעיונות)

אני אמרתי את דעתי שעזרה לכמה וכמה..

ולכן אני מציאה אותה פה,מי שרוצה לנסות,בכבוד..

                 הצלחה

זו תיאוריה נפלאה וממש פשוטה,.

רק שהיישום שלה לא ממש .......

לשבת חצי ישנה על מיטה של ילד באמצע הלילה למשך שעה, ואיך שאת קמה הוא פורץ בזעקות קרב, ואיך שאת נכנסת למיטה- קם זה שאחריו וכן הלאה-

אז התיאוריה באמת מצויינת.

אבל אין לי כוחות גוף ונפש ליישם אותה

(ובעלי אם הוא קם באמצע הלילה- הוא כבר יישאר ער עד הבוקר, והלך על השינה עד הלילה למחרת.....)

ולכן אני אומרת ויאמר,שלא לכל אחת יש את הכוחות בשביל זה.

אני אחדד יותר את מה שאמרתי: נשמח לשמוע עוד מהידע שלך ומהנסיון שצברת, ויחד עם זה אני עדיין ממליצה לך בחום לא רק לשמוע, אלא גם לקחת ברצינות רבה את מה שנאמר כאן, כשזה נאמר מפי כמה וכמה אמהות רציניות ומנוסות. תנסי לשמוע מה עומד מאחורי הדברים, וקחי אותם כאופציה לעתיד.

עד גיל מסוים נח לנו שהתינוק מגיע אלינו, ומגיע שלב מסוים שבעלי פשוט לא מסוגל לישון איתם, אז תפקידו הוא ללכת למי שזקוק לעזרה, במיטתו של אותו ילד.

אני חושבת שהכי חשוב זה שהילד ידע שהוא מקבל מענה ושהוא לא לבד, ופחות חשוב באיזו מיטה זה בדיוק

אבל זה מה שאני עושה.

מאוד לא נוח לי לישון עם הקטן, במיוחד עם הבטן הענקית שמתהלכת לה לפני. הוא, מצידו, הכי אוהב לבוא אליי לפנות בוקר, לפתוח במונולוגים ארוכים אודות הכלבלבים במיטה שלו, מה הוא יאכל מחר ושהוא ממש לא צמא.

חמוד חמוד, אבל אני רוצה לישווווווווון. אז החלטתי ככה ואמרתי לו- מתוקי, אתה יכול לבוא למיטה של אמא רק כשיש אור בחוץ. הוא מאוד התנגד, וצעק ובכה קצת, אבל אמרתי לו בהמון אהבה שזה מפריע לאמא ולא נוח לה, וכשיהיה אור הוא יוכל לבוא. כשזרחה השמש, הראיתי לו שיש אור בחוץ, והסכמתי לו לבוא למיטה. מאז, כל לילה שהוא מתעורר הוא בא ושואל אותי אם יש אור בחוץ. אם אני אומרת שאין- הוא חוזר למיטה שלו. לפעמים מייבב קצת אז אני באה לידו ומזכירה לו שעוד מעט הוא יוכל לבוא והוא מבסוט. אם אני אומרת שיש- הוא בא ומתכרבלים ביחד...

הרבה יותר נוח לישון רק חצי שעה עם אפרוח קטן במיטה מאשר לילה שלם. ופייר, זה גם כיף. בד"כ אנחנו לא חוזרים לישון ופשוט מצחקקים ביחד ומציקים לאבא...

אם זה טוב לשני בני הזוג שהילד(ים) באים  בלילה אז זה נפלא  וכף ,אבל אם אבא לא מרשה? ואמא כן ? הכי חשוב וממש הכרחי זה לדאוג שהילדים לא יפריעו לפרטיות של ההורים. וזה התפקיד של הצד שמרשה לילדים לבוא (לרוב זה אמא)ומשהוא לסיום .פעם נסענו והישארנו את הקטנה אצל סבא וסבתא ללילה, והם כ''כ נהנו לתת לה לישון איתם במיטה.בקיצור בסוף עוד נתגעגע.

אצלי בדיוק אותו דבר זה ההסכם שלנו שרק כשיש אור הוא בא

(עוד מעט קיץ והאור יתחיל מוקדם מאוד.....) חשבת על זה??

 (5 וחצי בבוקר) אמא,בוקר!

אני: לילה!

הוא: בוקר!

אני: לילה! עכשיו לילה!!! (ובאמת חשוך בחוץ!!)

אבל זה יכול לקרות גם ב 6 ומשהו, כשמתחיל לעלות האור, אבל התריס סגור ובבית חושך.....

גם אצלנו ההסדר הזה עובד מצוין- רק כשיש אור בחוץ הוא מוזמן אלינו למיטה!

גם חייבת להגיד שכשהמיטות מופרדות זה ממש צפוף עם עוד אחד במיטה.למרות שהכירבול כיפי..

 מזל שהקטן עדיין בלול...

ורציתי להוסיף עוד משהו-

אני חושבת שהיו בשירשור הזה תגובות ממש לא ראויות ולא מכבדות. בואו ננסה להקפיד על דרך ארץ כלשהיא אחת לשניה.. גם אם זה אנונימי..

למרות שהייתי בטוחה שהמצאתי את הגלגל בשיטה הזאת, ואז הבנתי שאני מ-מ-ש לא היחידה.

קיווי- הוא בד"כ גם ככה בא בשתי שעות קבועות (בלילות שהוא בא. הוא לא בא כל לילה) ב-2 וב-6. אז ב-2 גם בקיץ לא יהיה אור, וב-6 גם ככה יש כבר  אור גם בחורף... אז אני מקווה שזה ילך חלק. גם בקיץ הולכים לישון מאוחר יותר אז מין הסתם הוא יקום מאוחר קצת יותר.

היא היתה מגיעה לחדר עם שמיכה.

הדלת פתוחה? נכנסת (לאבא כמובן)

הדלת סגורה? פורשת שמיכה ונשכבת לישון.

הראשון ששם לב היה יוצא לכסות אותה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....